חרדים לעתידם

"אנחנו ישיבת הסדר חרדית שמאיימת, במירכאות או שלא במירכאות, על הישיבות החרדיות", קובע רמי ליבר, מנכ"ל ישיבת דרך חיים בגן יבנה.

"התלמידים שבאים אלינו הם טובים ואיכותיים, רק שהגיעו למסקנה שלא רוצים להיות אברכים, אלא ללמוד בישיבה רצינית יחד עם עתיד לפרנסתם המקצועית. לצד מקצוע איכותי הם גם רוצים לתרום למדינה, לא רוצים רק לקבל אלא גם לתת".

התופעה של ישיבת הסדר חרדית אינה מוכרת לציבור הרחב. לא רבים יודעים, אבל ישנן כבר ארבע ישיבות הסדר חרדיות המונות ביחד יותר מ־400 תלמידים. הר"מים, התלמידים ואנשי הצוות חרדים לכל דבר ועניין, בוגרי הישיבות המצוינות ביותר של המגזר, לובשי מגבעת וחליפה המקפידים על קלה כבחמורה. אומנם המתכונת המוכרת של ישיבת הסדר - שנה וחצי לימוד, שנה וחצי צבא ועוד שנתיים לימוד תורה - אינה מתקיימת שם, אלא שנים רצופות של תורה ואז גיוס לצבא של למעלה משנתיים.

השם הכולל של הישיבות הוא 'דרך חיים', ואין ארגון גג שמאגד אותן בדומה לאיגוד ישיבות ההסדר או איגוד הישיבות הגבוהות. מנהלי הישיבות עומדים בקשר ישיר עם גורמי הצבא והביטחון, ובפרט עם מינהלת החרדים הצבאית. "הישיבה הוקמה לפני תשע שנים. התחלנו עם עשרה תלמידים במחזור הראשון, והיום יש במסלול כ־150 בחורים, ובכל שנה מגיע מחזור יותר ויותר גדול", מספר רמי ליבר. "מדובר במסלול של חמש שנים. בשלוש השנים בישיבה לומדים מהבוקר עד שש בערב שני סדרים מלאים עם שילוב של לימודי מחשבת ישראל, תנ"ך, גמרא אליבא דהלכתא כדי שהזמן ינוצל למסכתות שישימות לחיים - ארגז כלים לחיים, לדעת איך להתנהג בבית היהודי, לרבות הלכות שבת ואיסור והיתר. מדובר בישיבה רצינית מאוד, כל שבוע יש מבחן בכתב על החומר, אני לא מכיר דבר כזה בשום ישיבה חרדית או ציונית־דתית".

ליבר מתעקש ששילוב אין פירושו פשרנות: "מדובר על בחורים איכותיים, שמבחינת העולם החרדי הם צריכים רק לשבת וללמוד תורה. אצלנו הסיסמה היא ניצול הזמן במקסימום - שלוש שנים ניצול במקסימום, שני סדרים מלאים, כי אתה רוצה ללמוד בישיבה ולהיות בן תורה, אבל גם עם אקדמיה וניסיון מקצועי, כדי שתהיה מסודר לחיים. לא באנו להרגיז אף אחד, אבל בשנים הראשונות הלכנו מתחת לרדאר והכול היה מפה לאוזן, המספרים היו קטנים בציבור החרדי. היום אנחנו הרבה יותר מוכרים, ופונים אלינו הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לקלוט".

המהות של חרדי זה דעת תורה. איזה רב תומך בכם?

"רבנים מאוד גדולים בציבור החרדי שביקשנו את ברכתם נתנו אותה. מהמעגל הקרוב המאוד מצומצם של הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל קיבלנו 'יישר כוח והמשיכו בדרכם זו', והרבי מקרלין נתן לנו את הסכמתו להשתמש בשם שלו ואף אמר שאם יהיה מישהו רלוונטי בקהילה שלו הוא ישלח אותו. בנוסף יש עוד רב אחד חשוב מאוד מירושלים שתומך בנו ואנחנו מתייעצים איתו. כמו כן, אחד הרבנים הוותיקים שלנו הוא הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי, המסייע לתלמידים שלנו לדעת איך להתמודד עם הסביבה הצבאית".

משעות הערב לומדים במקום לימודי אקדמיה. אלו שהגיעו מישיבות תיכונית חרדיות כמו מערבא, היישוב ונהורא ומחזיקים בתעודות בגרות מתחילים מיד תואר ראשון במדעי המחשב בהתמחות סייבר, ואלו שבאו מישיבות קטנות מבלים את השנה הראשונה במכינה קדם־אקדמית, ובסופה מתחילים לימודי תואר או לימודי הנדסאי תוכנה. התלמידים מתגייסים בעיקר ליחידות הטכנולוגיות בצה"ל כמו 81, 8200 ואופק, אחוזים לא קטנים חותמים קבע, ורבים מבוגרי המקום אף משתלבים במעגל העבודה בתחום ההייטק.

אצלכם, שלא כמו בישיבות ההסדר, התלמידים מתגייסים כולם כג'ובניקים.

"כן, אבל אני לא אוהב את המינוח 'ג'ובניקים', שנשמע מעט שלילי. היום הצבא הופך ליותר ויותר טכנולוגי, ובמלחמות שבין המלחמות וגם בתוך המלחמות עצמן, ללא הכוח הטכנולוגי היינו אי שם מאחור. אם יש אצלנו כאלו שמעדיפים שירות קרבי, הם משולבים בפלוגות החרדיות של צנחנים או בפלוגה החרדית בגבעתי. לרוב אצלנו מי שהולך לקרבי הם אלו שלא הצליחו להחזיק מעמד בתוכנית האקדמית ואז אחרי שנה או שנתיים החליטו שהולכים לשירות הקרבי".

חרף השנים שעברו מאז הקמתה, לישיבה יש רק כשישים בוגרים. "המחזורים הראשונים היו מאוד קטנים, עשרה או שנים־עשר בחורים במחזור, כי זו ישיבה שמבקיעה את דרכה בעולם החרדי. אנחנו ישיבה שהלכה נגד הזרם, והיום אנחנו ברוך ה' הרבה יותר מפורסמים והקול הולך מפה לאוזן. ראש הישיבה הרב כרמי גרוס הביא למעשה את המודל האמריקני. יש לו קהילה ברמת בית שמש והוא יודע איך נראה שילוב בין שני העולמות. נכון שבמודל האמריקני שירות צבאי לא קיים, אבל לימודי קודש עם לימודי טכנולוגיה, כמו שמקובל בישיבות הכי חרדיות בארצות הברית, כן קיימים. אצלם ביום אתה לומד תורה ובערב אתה הולך לקולג' או לאוניברסיטה כדי ללמוד מקצוע".

ליבר, תושב נוף איילון, סא"ל במיל', הוא אומנם המנכ"ל, אך כחובש כיפה סרוגה הוא מנוע מלהתערב בתכנים התורניים. "אני, בהגדרה, מהרגע הראשון לא מתערב בשום עניין חינוכי־תורני. אני מנהל את הישיבה ודוחף אותה, שהספינה נוע תנוע ותתפתח כלכלית מול משרד הביטחון, תורמים, משרדי ממשלה, וכמובן מול הלוגיסטיקה השוטפת של הישיבה, אבל לא נוגע בכל מה שקשור בתחום החינוכי והתורני".

תורמים ונתרמים

ישיבת דרך חיים בגן יבנה, כאמור, לא לבד. אליה מצטרפות ישיבת ברקאי בחספין, ישיבת חרב לאת, וישיבת חדוותא. "אנחנו בישיבת ברקאי שע"י עמותת רוח הגולן מונים כיום 150 תלמידים בישיבה", מספר הרב אברהם בורדיאנסקי, ראש ישיבת ברקאי בחספין. "הרעיון של הישיבה הוא שתלמידים חרדים שברמה לימודית טובה ילמדו אצלנו בישיבה שלוש שנים, במהלך השנה הראשונה ילמדו לבגרות טכנולוגית ובשנתיים הבאות לימודי הנדסאי במגוון מקצועות שאנחנו מציעים. למעשה התלמידים מגיעים מתלמודי תורה ומתחילים מההתחלה ממש. בתום שלוש שנים הם מתגייסים לצה"ל ליחידות מובחרות במקצוע שלמדו. קרוב ל־400 בוגרים שלנו שירתו במקצוע שלמדו, וכך תורמים למדינה ונתרמים בעצמם מהשירות. יותר מכך, 20-15 אחוזים יוצאים לקצונה וחותמים קבע. ויחד עם זאת הם שומרים על האישיות שלהם ועל סביבתם הטבעית, אנחנו לא רוצים להפוך אותם להיות מישהו אחר".

יש שיגידו שרכישת תואר אקדמי ושירות בצבא הם בעצמם שינוי של הזהות החרדית.

"74 שנה אמרו שזה לא עובד, והיום אנחנו יודעים שזה כן עובד. מה שקרה הוא שהצבא מבחינתו משלב אותם ביחידות מותאמות כמו שהם, שומרי תורה ומצוות, והם מסיימים את השירות ברמה רוחנית בוודאי לא פחותה מזו שנכנסו איתה".

כמו בגן יבנה, גם בחספין כל הצוות החינוכי הוא צוות חרדי. "אנחנו באים לתת להם את האווירה הישיבתית, כל יום עד השעה 12 יש לימוד תורה במגוון מסלולי קודש שגורר חבר'ה ללמוד את כל היסודות שהם זקוקים להם לחיים שלהם: גם גמרא עיון וגם הכשרה והדרכה, ספרי חסידות, וכמובן שלפני שהם מתגייסים יש סדרת שיעורים בנושא של זוגיות, קדושת החיים והתמודדויות בצבא".

ראש הישיבה הרב אברהם בורדיאנסקי הוא בוגר ישיבת קול תורה ונכדו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. כמי שגדל על ברכי גדולי ישראל, חשובה לו מאוד שמירת הצביון החרדי. "השירות הצבאי עצמו בנוי באופן מיוחד לקבוצה זו. מסלול 'דרך החיים' מיוחד לחבר'ה שרוצים לשרת עם המקצוע שלמדו אצלנו. המסלול הצבאי הוא על בסיס מסלול שח"ר. כדי לשמור על הצביון ולמנוע ערבוב שיביא להתמודדות קשות לאורך השנים במגורים ובפנימיות, לא רק שהם משתחררים יומיות, אלא שבהוראת מטכ"ל החיילים לא נמצאים בשבתות ובחגים. רוצים לשמור אותם כמה שאפשר. יותר מכך, המגמה שלי היא לא לבוא ולעשות מהפכות ודרמות, שום סבא שלי ושום דוד שלי לא היו בצבא, לא באתי מהעולם הזה. הכרתי מתוקף תפקידי שיש לצבא כלים מעולים כדי שתלמידים יתרמו וייתרמו משירותם".

כמו ליבר, גם הרב בורדיאנסקי מציג בפניי רשימה ארוכה מאוד של רבנים התומכים בהם, אך כדרכו בקודש, הוא מעדיף לשמור על הברכה הסמויה מן העין. תוך כדי שיחתנו הוא בדרכו לאחד הרבנים החשובים במגזר החרדי, שאיתו הוא משוחח בדילמות הלכתיות וחינוכית המתעוררות בישיבה. הרב בורדיאנסקי ניאות לשתף. "יש לי שאלה בלימוד: האם בבוקר לחלק את השעות של הלימוד כך שיהיו יותר שעות של גמרא, כמו בישיבות, או שעה אחת גמרא בעיון והשעות האחרות להלכה ומחשבה? יש דרישה מצד התלמידים שרוצים עוד גמרא, ויש תלמידים אחרים שלא רוצים גמרא. ומכיוון שיש לנו סדר בבית המדרש ויש אווירה קבוצתית, חשוב לנו לדעת מה דעת תורה לגבי הקו הכללי של הישיבה". מתברר שלפעמים הפוסקים מחמירים עם בחורי הישיבה דווקא בגלל הדילמות שאיתן הם מתמודדים: "במטבח ביקשו ממני להקדים את ארוחת הערב החלבית ברבע שעה, והייתה לי שאלה אם מותר להקדים כך שזה יהיה פחות משש שעות. אחד מגדולי הרבנים שאיתו שוחחנו פסק שבגלל שהבחורים יוצאים לחיים אני לא יכול להקל אפילו בדקה, צריכים לחנך אותם ללכתחילה".

קהילה סביב ישיבה

חרף כל המאמצים, עדיין יש גם מורכבויות מול החברה החרדית בהקמת מסגרות מעין אלו. "95 אחוזים מקבלים תמיכה מלאה מההורים שלהם, שמקבלים אותם באהבה ובשמחה, ולמרות זאת, העמותה שלנו העמידה דירה בחספין לאלו שהם חסרי עורף משפחתי. עד לפני ארבע שנים הדירה הייתה מלאה והיום היא כמעט ריקה", מעיד הרב בורדיאנסקי. עקב האכילס הוא בתוך הקהילות. "הקהילות צריכות לדעת לקבל אותם בחיים הקהילתיים טוב יותר, בבתי הכנסת וכדומה. שם אנחנו בבעיה גדולה, שם ההתמודדות הלא פשוטה שלהם. אם מגיע ילד חרדי שלמד בישיבה עד לפני שנה ופתאום הוריד את הכובע והחליפה, טיפה השתנה - אני שמעתי מתלמידים שלא נותנים להם לעלות להיות שליח ציבור, כי יש רגישות קהילתית".

מי שכן תרמה לשינוי בתוך הקהילה היא דווקא מגפת הקורונה. "מהקורונה דברים משתנים, אבל בוודאי בקצב איטי. יש נשירה של מאות בחורים מעולם הישיבות, ובציבור הבינו שאם ייתנו להם את אותו היחס של נוער נושר, הם יירו לעצמם ברגל".

אם בחור מתלבט בין פוניבז' אליך, לאן תמליץ לו ללכת?

"יש אצלי כלל ברזל שכולם יודעים: כל תלמיד שמגיע אלינו ויש לו פוטנציאל להמשיך בישיבה רגילה - לא אקבל אותו אליי בשום צורה. על לימוד תורה העולם מתקיים. אבל עדיין, ילד איכותי שרוצה לשלב לימוד תורה ומקצוע מוזמן אליי. החידוש של השנים האחרונות הוא שאפשר לעזוב את הישיבה הפורמלית ולהישאר שומר תורה ומצוות".

ליבר מציג לעומתו קו מעט שונה: "אם תלמיד מתאים לישיבה קלאסית ומגיע למסקנה שהוא רוצה לשלב אקדמיה ולימוד תורה, הוא יכול לעשות אצלנו רק לימודים תורניים, ובשלב מסוים, כשירצה לשלב אקדמיה, הוא יוכל לעשות זאת. יש אופציה לשנה־שנתיים רק תורה".

מה החזון הלאה?

"החזון שלנו הוא להקים קהילה של 'דרך החיים' שבה מצד אחד יש במרכז את הלב הפועם שהוא ישיבת הסדר, ולידה ישנה הישיבה התיכונית 'נתיבי התורה' בבית שמש שהקמנו לפני שנתיים. בנוסף מדברים על מתחם הייטק שבוגרי הישיבה יוכלו לעבוד בו לפרנסתם, ואפילו הייתי אומר מוסד להכשרה למבוגרים למקצועות טכנולוגיים - אנשים שלא היו במסלול של הישיבה אבל הם חרדים ורוצים להשתלב בקהילה. החזון הוא מקבץ של ארבעת המוסדות האלו בשכונת מגורים לבוגרים. קהילה שתשמש מודל לקהילות מוצלחות של חרדים שעובדים, לומדים ומשלבים בין כל העולמות של לימוד התורה, לימוד מקצוע, עבודה ותרומה למדינה".

***