שר המשפטים, גדעון סער, מקדם את הצטרפותה של ישראל לאמנת איסטנבול, זאת כחלק מהמאבק בתופעת האלימות הכלכלית, אך לאמנה יש עוד מספר סעיפים שעשויים להשפיע על ישראל בתחומים אחרים לחלוטין, בין השאר גם על תחום ההגירה לישראל.
עו"ד ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה בישראל, מסביר את החשש מהצטרפות ישראלית לאמנה ומתמקד בפרק 7 של האמנה המדבר על הגירה ותושבות. לדבירו בפרק זה "ישנה התערבות ברוטאלית מצד ארגונים בינלאומיים במשילות של המדינות החתומות על האמנה בסוגיות של הגירה בתחומן. במקרה שלנו, אם ישראל מצטרפת היא מוותרת על שליטה בסוגיות הגירה מהותיות", הוא מזהיר ומציג דוגמאות מעשיות לחשש:
"לפי האמנה אישה שסובלת מאלימות מצד בעלה בבלגיה יכולה להגיע לישראל, להתמקם כאן, וכשרשויות הגירה ירצו להרחיק אותה חזרה לארצה כי אין לה כאן מעמד קבוע, היא תוכל ליהנות מאיסור אי הסגרה לארצה אם נשקפת לה בה סכנה", אומר ד"ר שרקי. "ההשלכה של הדבר הזה היא שכל אישה שסובלת מאלימות בביתה תוכל למעשה לקבל מעמד של קבע בישראל, או לפחות מעמד שימנע את הרחקתה".
הדברים יכולים להגיע לכדי עשרות אלפי נשים שיטענו טענה שכזו. שרקי מוסיף: "האמנה הזו קובעת שניתן לקבל מעמד של פליט על בסיס מיגדר. כלומר שאם אני חושש לגורלי בגלל היותי אישה אני יכול לבקש מעמד פליטות במדינה החתומה על האמנה". מציאות זו מגיעה על רקע פסיקות בינלאומיות ששללו עד כה לחלוטין אפשרות לקבל מעמד של פליטות על רקע שכזה. האמנה הופכת את המציאות ומאפשרת זאת.
"בית המשפט העליון פסק בפסק הדין מילת נשים, וקבע שיש מעמד פליטות לבני זוג החושש למילת נשים בארצם לביתם. זה היה פסק דין תקדימי ומהפכני שלא חזר על עצמו. אמנת איסטנבול קובעת שניתן לתת הגדרת פליט על בסיס מגדר. במצרים, לדוגמא, שמונים אחוז מהנשים עבורות מילת נשים והמעבר היבשתי לישראל פתוח תיירותית, כך שכל אישה מצרית תוכל לעבור את הגבול לישראל ולבקש הגדרת פליטות שתתקבל אוטומטית אם נחתום על האמנה".
מוסיף ד"ר שרקי ומציין כי אם עד כה אנו רגילים לחוק הבינלאומי הקובע שמעמד הפליטות נשמר רק במדינה הצמודה למדינה ממנה יצא הפליט ולא במדינה שלישית, הרי שאמנת איסטנבול אינה מתייחסת לשאלת הצמידות הטריטוריאלית בין המדינות. "מבחינת האמנה שאלת האי החזרה היא שאלה מהותית במצב של אלימות. גם אם אישה החוששת לאלימות לא תקבל אוטומטית סטאטוס של פליטות בישראל, למרות זאת ישראל לא תוכל להרחיק אותה. זו הנקודה המהותית".
שאלנו את ד"ר שרקי אודות עמדתו של שר המשפטים גדעון סער כמי שגם מי שאינו מסכים עם דרכו הפוליטי יכול לראות בו בעל עמדות לאומיות והשקפת עולם מפוכחת. כיצד אדם שכזה מקדם מהלך שכזה?
"שר המשפטים ידוע בעברו כשר מאוד אחראי מבחינת מדיניות ההגירה. הוא שקידם את חוק הפיקדון יחד עם המרכז למדיניות הגירה", אומר שרקי וקובע כי סער "הוא לא אדם שלא מבין במה מדובר, אבל יש אינטרסים נוספים שנוגעים לסוגיות של ליברליזם, ובמקרה שלנו אולטרה ליבראליזם".
"לא סתם מדינות לא חתמו וחלקן יצאו מהאמנה. הן מבינות שמדובר בפלונטר משפטי לא פשוט", אומר שרקי ומציין כי השר וצוותו מבינים שניתן להעלות הסתייגויות או פרשנויות משפטיות בצמוד לחתימה, אך לא תמיד פרשנויות משפטיות של ישראל תתקבלנה על ידי האחראים על האמנה.
"הסתייגות אומרת שמדינה חותמת על אמנה ומחליטה שהיא מסתייגת מסעיף מסוים, אבל במקרה הנוכחי נקבע שלא ניתן להגיש הסתייגויות על סעיפי האמנה למעט סעיפים ספציפיים. ישראל מתכוונת להגיש יחד עם האמנה החתומה גם הערה פרשנית לאמנה, ובה היא מצהירה שהוראות מסוימות באמנה יפורשו בהתאם למשפט הבינלאומי. הבעיה היא שזה לא מחסן את ישראל מביקורת צפויה בזירה הבינלאומית בעיקר בסוגיות של הגירה. מעבר לכך, בית המשפט העליון לא יעמיק בסוגיות של הגירה בלתי חוקית לישראל, בעיקר כשמדובר בנשים, בגלל אותה הסתייגות או פרשנות משפטית שישראל צירפה לחתימה שלה. בסופו של יום ידונו לפי החתימה הישראלית על האמנה".
"מקבלי ההחלטות לא מבינים בשלב זה שהערה פרשנית אינה יותר מהצהרה חד צדדית שלא מחייבת את מועצת אירופה, שהיא הגוף המתכלל את האמנה, ולא את הגוף המפקח על האמנה. המצב שבו אנחנו חושבים שנוכל להגיש הערות משפטיות זה מנגנון לא מכסה אותנו, בוודאי שלא כשמדובר ברפורמות משפטיות ביחס לפסיקה פרוגרסיבית כאן בישראל", אומר ד"ר שרקי וקובע כי לא מדובר רק בביקורת בינלאומית שישראל תספוג, אלא ש"יעשו בזה שימוש משפטי בעתירות לבית המשפט העליון כשהמטרה תהיה לעקוף את החוק הישראלי על ידי אמנות בינלאומיות. מקבלי ההחלטות צריכים להבין לאיזו תסבוכת משפטית אנחנו נכנסים רק כדי להרגיש חלק ממועדון אקסלוסיבי של מדינות אולטרה ליבראליות. חשוב שהציבור הישראלי יפנים לאן אנחנו עלולים להגיע".
שרקי מספר כי המרכז למדיניות הגירה נמצא בקשר עם לשכת השר ואנשיו ובקרוב תועבר אליהם עמדתם המשפטית והציבורית.