השר מתן כהנא במהלך הדיון
השר מתן כהנא במהלך הדיון צילום: דוברות

קראתי את דברי חנן גרשוני וגילויו המדהים על "שקריו" של ידידיה מאיר, לא הספקתי לסיים את הקריאה והנה כבלעי רוקי מהתדהמה שאחזה בי מגיע SMS בתרועת גיל מכהנא (באנגלית) ובו מפנים לקריאת המאמר המלא יושרה וגילויים חדשים על דברי השר, וסילופיו הבוטים של ידידינו ידידיה מאיר הפובלציסט השנון והמבריק משכבר הימים.

חזרתי לקרוא פעם שניה את מאמרו של גרשוני כדי להיווכח אם קשיי הבנת הנקרא פקדוני ח"ו, ולשמחתי מצאתי מה שהעלתי כבר בשכלי בראשונה – גיבובי דברי שטות והבלים המתאמצים להצדיק רשע ולהרשיע צדיק מעיקרו.

דברי חנן גרשוני מיד הציפו בי את שירו המתריס והאפיקורסי של יל"ג "קוצו של יוד", המסתיר את איבתו העמוקה לעולם הרבני, כשנתפס הרב ופסי הכזרי (וכוונתו לגאון רבינו יוסף זכריה שטרן זצ"ל משאוויל) לזוטות ומאמלל כך את בנות ישראל, ה"י. וכך, שומו שמים, ידידיה מאיר משמיט את וא"ו החיבור ומתאנה לשר נקי כפיים ובר לבב המדבר מתוך נהמת לב ומועקה קשה.

ובכן ודאי שגרשוני לא יל"ג וודאי שידידיה מאיר לא הגאון משאוויל. אבל הדימוי דימוי. "וא"ו החיבור", שהשמיטה בזדון מר ידידיה מאיר היא, לטענת גרשוני, המהפכת את כל מאמרו להבנתי לדברי רשע וכסל זדוניים. אבל שחוק עשה לנו חנן הנחבא אל הממשלה, שכן בראשית דבריו הביא את משפט ההודאה באשמה, ואח"כ את משפט המריבה שהצחיק את ידידה מאיר. ובכן טוב לו לגרשוני לפני שמגן הוא על נבחריו ומיודעיו שיתבונן בדבריהם וימצא שהנחה גדולה עשה לו ידידיה מאיר לכהנא על דבריו.

הנה דברי כהנא כפי שהביאם גרשוני: "אז אחד - אני מאוד מאוד מתבאס על זה שאני עכשיו אחד מקבוצה של אנשים שהבטיחו משהו אחד ועשו בסוף משהו אחר. וברמת התחקיר האישי קיבלתי על עצמי ואני מאוד משתדל לא להבטיח יותר שום דבר. אני יכול לדבר על ערכים, לדבר על מה שהייתי רוצה... אבל הבטחות [לא]. עכשיו, דרך אגב, זה חורה לי במיוחד כי אולי אמינות היתה אחד הטיקטים שהובילו אותי כל החיים".

מה אמר כהנא במילים פשוטות שאנו ההמון, ה"עמך", נבין בקריאה פשוטה? הוא אמר שני דברים עיקריים: א. שיקרתי וגנבתי דעת בוחריי. ב. מבטיח שיותר לא אבטיח וכך לא אשקר שוב ואגנוב כי עלול אני לעשות זאת שוב. ומר ידידיה מאיר ב"זדון" השמיט את ה"מודה" של המתבאס, אבל אוי לה להודאה שכזו, לא היה היה כאן "מודה ועוזב", אלא מודה באשמה. כהודאת אדם הראשון שאמר "אכלתי ואוכל" גנבתי ושקרתי אבל אשאר בשלי כי לא אבטיח כלום מעתה.

שכן מייד הבטיח הבטחה שסמיכותה למשפטו הראשון אינה אלא עלבון לאינטלגנציה, לא אשקר יותר כי לא אבטיח כלום. ועכשיו הגיעו בעצמכם: אדם מודה שהינו משקר ואינו מתקן כלום – איך נאמין למשפטו השני שיותר לא יבטיח כלום?! חוכא ואיטלולא. שקרתי אומר כהנא, אבל אמשיך להחזיק בשקריי, ושוב לא אבטיח כלום כדי שלא תתפסוני בשקריי. כי מה?

עלול הוא שוב לשקר. בכלל חושבני שיש משהו במר כהנא שמזלזל בהבנת ההמון, כשמשחיל הוא משפטים מתחכמים בעגה צבאית ומתנשאת, ומשאיר אותנו פעורי פה ומבולבלים הנזקקים לקריאה שניה לבחון את הבנת הנקרא אצלנו. אבל לא כך הוא. הבנת הנקרא במשקל ראשון נכונה עם כל האינטואציה המתלווה ביחס לדבריו שפיו מלא אוון ומרמה. ייטיב מר גרשוני לדקדק בהבנת הנקרא ולא בוא"וי החיבור שאינם אלא אמתלה ותירוץ זול להצדיק דברי שקר.