
כמעט בכל שנה בשלושים השנים האחרונות, אנו שואלים את עצמנו מחדש, האם יש עדיין סיבה לומר הלל ביום העצמאות?
האם יש בכלל סיבה לשמוח ביום העצמאות? ויותר מכך בזמן האחרון: כשהשלטון מצד אחד משתף פעולה עם התנועה האסלאמית, ומצד שני פוגע בערכים יהודיים כל כך מרכזיים – האם עדיין יש מקום לשמחה?
רבים כבר לא מפקפקים בכך. בעקבות ההתנתקות יש המשוכנעים שמי שאומר על מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו" הוא תינוק שנשבה. אדם שלא התבגר, והוא שבוי בקונספציות שגויות לחלוטין. במו עיני ראיתי אנשים יוצאים מבית הכנסת בשעת התפילה לשלום המדינה, אחרי הפוגרום בעמונה ב-2006 תוך כדי שהם מפטירים "זו לא המדינה שלי".
אולם זו גישה שגויה לחלוטין!
חז"ל אומרים שהנביאים הוסיפו את יום פורים על מה שכתוב בתורה, אף על פי שלנביאים אסור לחדש מצוות, מפני שהם דרשו קל וחומר: אם ביציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחירות אמרנו הלל, קל וחומר בפורים שנושענו ממוות לחיים שצריך להודות לה'.
ועל כך הם שואלים: אם כן, מפני מה אנו לא אומרים הלל בפורים? ולכך הם נותנים שלש סיבות:
לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ. שקריאת המגילה היא ההלל שבפורים. מפני שבהלל אנו אומרים "הללויה הללו עבדי ה'". אמירה שניתן לומר אותה רק אם אין אנו משועבדים לשלטון זר. אך בפורים נשארנו עדיין "עבדי אחשוורוש" בגלות.
כמובן שעל פי שלש סיבות אלה ודאי שאין מניעה לומר הלל ביום העצמאות, אך עדיין אין זה מוכיח שאנו צריכים לומר הלל ביום זה.
חובת ההלל מגיעה ממקורות אחרים. והעיקרית שבהם היא נס חנוכה. חכמי ישראל מסבירים שאנו אומרים הלל (שלם. בברכה.) בחנוכה מפני ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה". מיותר לציין שעצמאות זו לא נשארה עד ימינו. היא החזיקה קצת יותר ממאתיים שנה, כאמור. מה נותר ממנה במהלך הגלות? רק גבורת הרוח.
בתוך מאתיים שנים אלו, כלול ינאי המלך שהוציא להורג את חכמי ישראל. כלול גם הורדוס שרצח את בית חשמונאי ואת כל חכמי הסנהדרין. הורדוס שאפילו לא היה יהודי אלא עבד אדומי, והקים מקדשים לעבודה זרה בארץ ישראל נחשב בתוך ימי גאולה אלה, שאנו מודים עליהם קרוב ל-2,200 שנה!
והדברים הם קל וחומר לימינו. החסרונות של המנהיגים שלנו (שהם רבים מאד), וחוסר ההקפדה שלהם על מצוה קלה כבחמורה, עדיין רחוקים שנות-אור לטובה מינאי, מהורדוס, ובוודאי מכל מלכי הגויים שהיו בגלות.
אמירת ההלל אינה קשורה כלל למי שנמצא בכנסת. רוב ימי בית ראשון היו מלכי ישראל רשעים או רשעים מאד. ואף על פי כן, מעולם לא חשבו חכמי ישראל לכלול חלק זה של ההיסטוריה שלנו בזמן הגלות.
ההלל לא נאמר לבן גוריון, ואף לא לבנט. ההלל נאמר לקב"ה! על זה שיצאנו מעבדות לחירות, וממוות לחיים עם סיומה של הגלות.
על חזרת המלכות לישראל, על סיומה של הגלות, אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לנו את כל הניסים האלה, הוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה.