הפיוט עלו על ירדן
הפיוט עלו על ירדןצילום: אליהו מאמיה

מאז קום המדינה ובעיקר, מאז ניצחון 'מלחמת ששת הימים', נכתבו עשרות פיוטים על ידי פייטנים ומשוררים ציוניים שמזכירים בשיריהם את דגל ישראל, את חיילי צה"ל ומן הצד השני, את 'האויב הערבי' על כפריו ועריו. יחד עם זאת, נדיר מאוד למצוא היום בספרי הפיוטים, בביצועי פייטני זמננו וב'מיינסטרים' הפיוטי את אותן שורות ומילים שמספרות ציונות.

חלק מן השירים נעלמו, חלקם צונזרו ואחרים נחתכו קרעים קרעים, על ידי מוציאים לאור, פייטנים ולעתים בני משפחות המחברים עצמם, והסיבות לכך מגוונות.

"לפעולת הצנזור של הפיוטים הציוניים שלוש סיבות עיקריות", מונה החזן והפייטן ר' אליהו מאמיה, "הראשונה היא סיבת הרלוונטיות, אותם פיוטים נכתבו בסמוך לאירועים ההיסטוריים והמעתיקים ביקשו לשייך את הפיוטים גם לתקופות שונות. בחלק מהמקרים אנחנו שומעים על בני משפחה של המחברים ששינו בעצמם".

"סיבה שנייה", ממשיך מאמיה, "היא שבמקרים מסוימים נגני התזמורת מוסלמים שמבינים את השפה העברית. בסיטואציות כאלו שירת ביטויי הביזוי והנקמה בפיוטים יוצרת מתח בין הנגנים לבין הפייטן המבצע".

באותו הנושא, בריאיון שערך עמי החזן והפייטן ר' משה חבושה בזמנו כאן, 'במגזין ערוץ 7', הוא שיתף בעובדה שבהופעותיו הוא נמנע לחלוטין מביצוע שירי נקמה או פיוטים שיגרמו לאי נעימות מול הנגנים הערבים.

מאמיה ממשיך לסיבה השלישית, בטרם ינקוב במספר דוגמאות: "עם התקבצות הפיוטים לספרי פיוטים, רצו המחברים להתאים את הספרים לקהל רחב בציבור החרדי, שבקצהו נמצאים גם המקצינים בענייני מדינת ודגל ישראל, יום העצמאות וחיילי צה"ל. על מנת להגיע לאותם הקהלים ולהרחיב את מעגל המשתמשים בספרים, המחברים הוכרחו 'לעגל פינות' ולכתוב מילים כלליות שיתאימו לכולם". עניין כלכלי.

וכעת, לדוגמאות:

נתחיל בפיוט הידוע 'הלילה הלילה, שמחה גדולה הלילה' שחיבר משה אליהו ז"ל לכבוד העצמאות. מאמיה מבקש לציין שקודם לכן, המשורר חיים שאול עבוד ז"ל כתב מילים אחרות לשיר, 'אהללה אהללה'.

מה צונזר?

"כמעט כל השיר צונזר. במקור שר אליהו – 'בארץ מולדתנו בחג עצמאותנו, נרים את דגלנו ונברך את צהלנו'. ובבית אחר 'יוסף האל עלינו שמחה וחיים טובים, תחי מדינתנו לעולמי עולמים'".

ומה היום?

"במקום 'בארץ מולדתנו בחג עצמאותנו' נכתב באחד מספרי הפיוטים הפופולריים 'בארץ מולדתנו בעיר תפארתנו'. במקום 'נרים את דגלנו ונברך את צהלנו' נכתב כך: 'יבוא גואלנו ויבנה מקדשנו'. המשפט 'תחי מדינתנו לעולמי עולמים' הפך ל'שנות חיים וחסד לאורך ימים'".

בפיוט 'גואל יבוא' שנכתב על ידי הפייטן המנוח דוד ריאחי ז"ל, משורר ריאחי בכמיהה "דמעה בשמחה היום נוזלת ונפשי לך מייחלת, בראות דגלי מורם לבן ותכלת" - דגל ישראל, כמובן. מילים אלו צונזרו בספרים. החלופה המוצעת ב'גרסה החדשה' לפיוט – "לראות כהני בהוד ובתפארת". 'דגל ישראל' אאוט, 'כהן בתפארת' אין.

הלאה. 'אך למעונך חכי נא' לרבי ברוך מזרחי ז"ל. השיר מדבר על הצלחות צבא ההגנה לישראל ומדינת ישראל: "הצלתיך מגוי כביר ונטעתיך במדינה... ולב העמים נמס מפחד צבא הגנה", צה"ל.
המילים הושמטו במהדורות מקבצי הפיוטים החדשות. אז איך סוגרים בכל זאת את המשקל בשלום? ביצירתיות – "ולב העמים נמס מפחד וממגינה".

ועוד אחד. 'עלו על ירדן' שחיבר מנחם חבה ז"ל. מאמיה מספר: "בפיוט זה המחבר שפך את דם ליבו וזעק 'עלו על ירדן, את כל הגדה לכם אתנה', כשהוא מפרט – 'עלו ג'נין ועל טול כארם... והערבים ילכו בטרם חילות צבא עליהם תצנחנה... עלו על יריחו ועל רמאללה...". השיר צונזר בצורה חריפה. במקום 'את כל הגדה' הוצע 'את כל הארץ' וכן בבתים, במקום 'עלו והטו שכם כאחד, איש את רעהו עזרו ביחד, והכו ללא מורא ופחד, את העיר שכם ואת קלקליה', שימו לב – 'עלו והטו שכם כאחד, איש את רעהו עזרו ביחד', ואז – 'כי עתה גאולת עם האחד, ובאל נורא עלילה בטחו נא'".

"בהתחשב בסיבות השונות שפרטנו, אפשר להבין את המצנזרים והמעדכנים", משתף מאמיה לסיום. עם זאת, קשה להסכים עם ניתוק המחברים אחרי לכתם מחיבוריהם, רק כדי להתאים לזמן, לסביבה או ללקוחות פוטנציאליים.

בימי העצמאות וירושלים הקרובים, חפשו את ספרי הפיוטים הקרובים אליכם, קחו עפרון ועדכנו גרסה למילים החסרות והמחופשות, בחזרה לגרסת המקור כפי שחיברום פייטני ישראל של הדור הקודם.