השר הנגבי
השר הנגביצילום: חזקי

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובפעולות האיבה שולח אותנו הרחק, למעלה ממאה שנים אחורנית, אל ימי מלחמת העולם הראשונה, בה נתלו על ידי הטורקים שני יהודים, משה מלל והחייט יוסף אמוזיג ז"ל.

על האירוע ההוא, אחד מאינסוף אירועים בהם הוקרבו חיי יהודים בשל איבת העמים שסביבם, שוחחנו עם חבר הכנסת צחי הנגבי, מי שסבה של אמו נישא לאלמנתו של אמוזיג.

"מדובר בסיפור לא ידוע כל כך בציבור הרחב אבל במשפחה שלנו הוא היה לחלק מהאגדות על ימי קדם. הטורקים, ששלטו אז בארץ ישראל, היו בלחץ גדול בשל המלחמה הקשה והחשש מאבדן השליטה על הארץ, ואכן ב-1920 הושלם הכיבוש האנגלי על ארץ ישראל. ב-1916 הייתה חובת גיוס לכל בני הארץ מכל העדות לסייע לצבא הטורקי במלחמתו. היו הרבה עריקים וכתוצאה מכך ההנהגה הטורקית נתנה הנחיה אכזרית למצוא אנשים ולהוציא אותם להורג בתואנה שהם עריקים למען יראו וייראו".

הנגבי מדגיש כי דווקא שני היהודים שנלכדו, אלמוזיג ומלל, לא היו עריקים. "יוסף אמוזיג היה חייט מדופלם שעבד למען הצבא הטורקי ועסק בהכנת מדים לצבא הטורקי. הוא קיבל כמה ימי חופשה ובמהלכה נלכד. לא היה לו אישור שהוכיח שהוא לא עריק. האישור נשאר בבית אבל זה לא עזר. הייתה החלטה שרירותית וחמישה אנשים, שני היהודים, שני נוצרים ומוסלמי הוצאו להורג במשפט בזק והוצאה להורג אכזרית בשער יפו שמו קורות עץ ותלו אותם כדי שכולם יראו שמי שלא משחלם את חובותיו לצבא הטורקי דמו בראשו".

"אלו עוד שני יהודים מבין יהודים רבים בארץ שנפלו קרבן לטרגדיה שאנחנו משלמים את מחירה אלפי שנים כתוצאה מכך שנשלטנו על ידי מלכות רעה ואכזרית מבלי שהייתה הגנה על העם היהודי", אומר הנגבי.

האירוע הטראגי ההוא מצטרף לעוד שורה ארוכה של אירועים בהם העובדה שיהודים היו נאמנים לשלטון הזר לא הועילה להם וכאשר יצאה הגזירה הם שילמו בחייהם. "זה היה הביטוי אולי הקשה ביותר והמתועב ביותר לאכזריות האימפריה העותומאנית ששלטה אז בארץ ונלחמה אז על חייה. אלו השנים שבהן היא איבדה את מעמדה כאימפריה בכל רחבי המזרח התיכון ולא רק בארץ ישראל. היהודים כעם נרדף הוא עם שמשלם את המחיר על המהפכים הללו, ובין היתר שילם את מחיר המצוקה הטורקית".

על הקשר המשפחתי שלו לאירוע, מוסיף הנגבי ומספר: "האלמנה סולטנה נישאה כמה שנים לאחר מכן לסבא של אימא שלי, בנימין ליבחה, מיוצאי מרוקו. היא עצמה הייתה אלגי'ראית ואמוזיג היה מיוצאי מרוקו. הוא היה אלמן והם העמידו עוד צאצאים".

הסיפור, אומר הנגבי, עבר במשפחה כחלק מה'הגדה' של משפחת כהן, בבחינת חובת ו'הגדת'. בהקשר זה הוא מזכיר כי בכל מלחמות ישראל היו למשפחה נציגים כאשר הבולטת שבהם היא אמו, גאולה כהן ז"ל, "שכבר מנערותה יצאה אל המחתרת להיאבק בכובש הבריטי, אבל אני בטוח שבתודעה שלה היה גם הסיפור הזה של האלמנה אמוזיג שנישאה לסבא שלה. היא מן הסתם ראתה בכך דפוס של חיי העם היהודי כשהוא לא שולט בגורלו".

ובהקשר זה מוסיף הנגבי כי נקודת המבט היום צריכה להיות שונה לחלוטין על אף שגם היום משלם העם היהודי בחיי בניו על רדיפת אויביו. "אנחנו היום ניצבים בחזית, יודעים להגן על עצמנו. ויש לנו מדינה עצמאית, יש לנו מיליוני יהודים שחיים כאן בביטחון ובגאווה, כך שעם כל העצב ועם זאת שאנחנו לא שוכחים את מי שבזכותם אנחנו פה, התודעה שלנו צריכה להיות תודעה של גאווה ואמונה גדולה".