אסף פאסי
אסף פאסי צילום: באדיבות המצלם

עם ישראל שרד שנים רבות בזכות העובדה שהיה חלש. היינו נעים ונדים בין עמים ומדינות שונות, נלחמים על נפשנו. ושרדנו כי היינו חלשים. ובשל החולשה האמנו. כי נשקו העיקרי של החלש זו האמונה. לא כי זה נכון, אלא כי זו עובדה. ובזכות האמונה שמרנו על מורשתנו, על הגוון הייחודי שלנו.

והאמונה הזו הביאה אותנו בסופו של דבר למדינה ריבונית בארץ ישראל. ובדרך לא דרך, בזכות אותה אמונה בצדקת הדרך שהייתה בכל שכבות העם וכמעט בכל מגזריו - במורשת, בספר הספרים, בהיסטוריה, בכך שאנו כאן בכח הזכות ולא בזכות הכח - נהיינו חזקים. אומה ומדינה שיש בה היום את אחד הצבאות החזקים והחכמים בעולם.

ואנחנו כבר לא חלשים. ובשל העובדה שאיננו חלשים- אנחנו מתחילים להפסיד. כי עם חזק הוא עם ששוכח את אלו-היו. "שמנת, עבית, כשית" ובהמשך "ותשכח אל מחוללך".

"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד" הפסוק בתהילים שמתאר ניצחון של המאמין על החזק. חגיגת נס המעטים מול רבים בחנוכה. אבל כולנו יודעים שלצד התפילות היו גם רכבים וסוסים וחכמת קרב שהושקעה כדי לנצח. ונראה לי שהמשמעות העיקרית היא שמי שרוצה לנצח בקרב, לצד הרכב והסוסים חייב אמונה בצדקת הדרך. חייב אלו-הים. וכמאמר המדרש על מלחמת עמלק: "כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים. היו מתגברים. ואם לאו היו נופלין."

היכולת שלנו לנצח באמת מחייבת מעבר למישור אחר לחלוטין, חדש לגמרי ממה שהיה עם העם שלנו באלפיים השנים האחרונות. היכולת להאמין מתוך חוזק ועוצמה ולא מתוך חולשה. וזה יקרה רק אם נצליח להעביר אמונה יהודית של אלפיים שנה בשפת העם.

אנו מפחדים מנערים חלשים ואנשים טיפשים. מוצאים עצמנו מתגוננים מול אומה שאין בה כח ואין בה אחדות ואין בה לב. אבל יש בה צדקת דרך מעוותת שמניעה את גלגלי הטרור והשנאה. והיכולת לנצח את האומה הזו, מתוך עוצמה, תגיע רק אם נצליח להאמין באמת בצדקת דרכנו. בקב"ה, בתורתו, במציאות שלנו כאן, בהיסטוריה שלנו. ורק אם נאמין נוכל להדביק באמונתנו ולהעבירה הלאה. ורק אם נאמין יוכלו חיילנו לנצח בשדה הקרב ואויבנו יורידו ראש.

הימין זועק, להבדיל, כנגד תפיסות פרוגרסיביות שחודרות לשיח הבינלאומי. כאלה שרוצות למחוק אומות וצבעים ולהכניס את העולם כולו לכור היתוך שיכהה את כולנו. "לא עוד מדינה יהודית, כי אם מדינת כל אזרחיה". התפיסות הללו השתלטו על המיקרופונים של העולם אך כח אמיתי אין להם, כי חלק מתפיסתם לא מאפשרת את התרבותם. גם מולם נוכל לנצח רק אם נצליח להאמין בצדקת דרכנו. וכשנאמין, גם אז, נוכל פחות לצרוח ויותר להראות אור חדש שאיננו כעור ומגעיל כפי שהם מנסים לצייר אותנו, אלא אמיתי וזך וטהור ויפה. בשביל שזה יקרה, האור צריך להיות אמיתי וזך וטהור ויפה...

היה רגע אחד אתמול, ששתי התפיסות זו הרופסת וזו הפרוגרסיבית התאחדו באחת. כתבים שהיו באלעד חיפשו בנרות אנשים שידבררו אמירה כלשהי שמתנגדת לאופוזיציה ולדרך הימין. מבין המאות הם מצאו שניים. הם אולי לא שמו לב שבין השורות הם אמרו: "אנחנו בגלות. אנחנו מתנגדים לעצמאות שלכם." הם הרצו בפני המצלמות שהאמונה שלהם מעדיפה להיות חלשה בלבד כי אין להם כח להתקדם שלב נוסף קדימה. והתפיסה החלשה קיימת ברחובותינו, בכל מגזר. חשוב לדעת שהיא אופציה. אבל אם נחזיק אותה, לא נוכל להיות כאן. ואם נמשיך אותה, לא נצליח לשרוד כעם יהודי בעולם המתחדש.

אז לצד הצורך לסיכול ממוקד לסינוואר ולעוד ראשי המפלצת, ולצד הצורך לנסות למנוע פוליטית התקדמות של תפיסות פרוגרסיביות הרסניות ומטורללות- עלינו להאיר מחדש את חשיבותה של האמונה. זה תמיד היה הכח האמיתי שלנו, והוא שיוכל לנצח.