אוכמניות
אוכמניות צילום: איסטוק

האוכמניות הוא שיח רב שנתי, השייך למשפחת האברשיים. מקום גידולן הוא בעיקר באירופה, ארה"ב, קנדה וניו זילנד.

שיח האוכמניות מחולק לשתי קבוצות מרכזיות של זנים: זנים צפוניים שגודלו בארץ גם בעבר, ואשר נותנים פרי לאחר כ-18 חודש מהזריעה. הם נשירים בחורף, ומתן הפרי שלהן מתרכז בעיקר החל מסוף החורף והאביב. קבוצת זנים נוספת נקראת זנים דרומיים, ומקורם בעיקר בדרום אמריקה. זנים אלו אינם נשירים, והם נותנים פרי בעונת החורף בה אין פרי מקבוצת הזנים הצפוניים. לכן, ישנו ענין רב בזנים אלו שיכולים לספק תחרות לפרי המגיע מחו"ל בעונת החורף.

מחירן של האוכמניות הטריות מושפע ממגוון סיבות. ראשית כל גידולן בישראל יקר יותר. רמת החומציות בקרקע בישראל היא נמוכה ביחס לשיעור החומציות המתאים לצמח (PH 4.5-5.5). כמו כן בקרקע בסיסית ישנה פגיעה בשורש שגורמת לפגיעה בקליטת יסודות ובפוטוסינתזה. לפיכך הגידול מתבצע בדרך כלל בקוקוס (בכלים), תעלות טוף על הקרקע, כבול, או בתעלות גידול בקרקע. בנוסף לכך גידול האוכמנית דורש גם הרבה כוח אדם בקטיף, משום שמדובר בפרי עדין.

במכון 'התורה והארץ' מתבצע פיקוח על כמה משתלות לגידול שתילי אוכמניות. במסגרת זו מתעוררות שאלות הלכתיות רבות שיש בהן השקה בין תורה למדע – בין שיטות הגידול לבין הלכות שמיטה והלכות ערלה.

שיח האוכמניות מוגדר מבחינה הלכתית כעץ פרי, ולא כירק. לאור זאת יש למנות שנות ערלה ולהמתין שלוש שנים עד שאפשר יהיה ליהנות מן הפרי. דבר זה מהווה גורם נוסף המשפיע על עלותם של האוכמניות שהרי לא ניתן לכסות את עלויות הגידול ובטח שלא להרוויח ממכירתם למאכל. הקריטריונים ההלכתיים לסיווג הצמחים הם רב-שנתיות הצמח ודרך התחדשותו. שיח האוכמניות מתקיים שנים רבות, יש לו גזע מעוצה ויש לו גזע רב-שנתי, ולכן הוא מוגדר כעץ פרי. יש קריטריון לסיווג הצמחים שחידש הרדב"ז (מגדולי ראשוני האחרונים), הקובע שצמח שנותן פרי תוך שנה אחת מן הזריעה, יש לסווגו כירק. אמנם קריטריון זה אינו מוסכם על הכול, אך מסורת הפסיקה הספרדית היא להתיר צמח כזה ולסווגו כירק.

לאחרונה נטען שהאוכמניות מהזנים הדרומיים מגיעים לפרי ראשון בתוך פחות משנה מעת הזריעה, ולדעת הרדב"ז עובדה זו מכריעה כדי לסווג את הצמח לירק ולפטור מאיסור ערלה. נעשה ניסוי להוכיח את התזה הזו, אך טרם התקבלו תוצאות שיכולות לאשש זאת, בעיקר מפני שבניסוי 'זכו' הצמחים לתנאים מלאכותיים שאינם קיימים בטבע. כמו כן הניסוי נעשה על מספר זנים מצומצם, כך שיכולה להיווצר מציאות מוזרה שחלק מהאוכמניות יוגדרו כאילן וחלקם יוגדרו כירק. לכן ההכרעה כעת היא שאוכמניות אסורות באיסור ערלה ויש למנות שלוש שנים עד שמשווקים את היבול ואם הגידול הוא במנותק מן הקרקע – יש למנות שנות ערלה מדרבנן. מאידך גיסא, העובדה שהגידול הוא במצע מנותק מקלה מבחינה הלכתית את גידולו בשמיטה, שכן בחממה (שדינה כבית) ובמנותק מן האדמה לא חלים איסורי שביעית.

מכון 'התורה והארץ' לקח על עצמו את הפיקוח ההלכתי של פרויקט גדול מאד של גידול אוכמניות במצע מנותק (כ- 100,000 שתילים). המגמה היא לבצע קטיף מכני אעפ"י שהגידול הוא במצע מנותק, ואנו מקווים שבע"ה הפרויקט יצליח ויוכלו לאכול בעוד כשנתיים אוכמניות כשרות למהדרין וגם במחיר סביר יותר.

הכותב, הרב ד"ר יואל פרידמן הינו מצוות רבני מכון התורה והארץ. הרצאתו בנושא זה נערכה השבוע במסגרת הכנס תורה ומדע ה 28 של המרכז האקדמי לב ואוניברסיטת בר אילן.