כשהיה בן עשר ראה צבי שטיינר כיצד לוקחים את יהודי סלובקיה למחנות ריכוז והשמדה בפולין, ביניהם גם את אביו. יחד עם אימו האמנית ואחיותיו הוא הסתתר בכפרים. אחותו זלמה, בת הארבע־עשרה, הצטרפה לפרטיזנים, נתפסה ע"י הגרמנים ועונתה למוות.
עם הקמת המדינה עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ הדתי עין הנצי"ב כעובד אדמה. בגיל 25 הבין כי מרפא אמיתי לזיכרונות שאינם מרפים מצוי בעולם היצירה. ויצא ללימודים בבצלאל.
רישומים של אחותו הפרטיזנית זלמה היו עבודותיו הראשונות. רישומים בקו דק ורזה שיש בהם וויתור על הראוותנות שיש בציור הצבע הדשן. כפי שהיטיב לתאר זאת אנטונן ארטו: "הרישומים שלי אינם רישומים אלא תעודות. יש להתבונן בהם ולהבין מה יש בתוכם". בעצמו העיד, בסימפוזיון בו השתתף בברלין בשנת 1995, כי המילים דלות מכדי להמחיש את שנעשה בתקופת השואה ואילו ביכולתה של האמנות לעשות זאת, גישה שהייתה רווחת מאוד אצל אמני שנות השבעים.
בתקופת לימודיו בבצלאל, אצל מעצב האותיות והקליגרף ירחמיאל שכטר, מנהל בצלאל באותם ימים וראש המחלקה לכתב, גילה את עולם היודאיקה. הכתב העברי, והעיסוק בנושאים תנ"כיים נדמו בעיניו כמשימה המוטלת על כתפיו של כל אמן ניצול שואה. במסמכיו הפרטיים הוא שואל את עצמו לא אחת, האם חשוב לתת תוכן למעשה היצירתי וכיצד ניתן לחיות בסינתזה מלאה בין התרבות היהודית לתרבות הכללית.
דווקא הוא, שביקורו האחרון בבית כנסת היה עם אביו בגיל תשע, שימר את הזיכרון העמוק והתמסר בכל כוחו לאמנות יהודית. תחילה כאחראי המדור לאמנות יהודית במשרד החינוך במחלקה לתרבות תורנית; בהמשך כיוזם 'האגודה לאמנות יהודית' שתפקידה לתעד ולחקור אמנות יהודית בקהילות שנכחדו; ולבסוף כמייסד המחלקה המפוארת לעיצוב גרפי במכללה הדתית לאמנויות הראשונה מסוגה, 'מכללת אמונה', שלימים תשנה את תפיסת העולם של הציבור הדתי כולו בכל הקשור לעיצוב ואמנויות.
צבי שטיינר ז"ל, האמן ניצול השואה, נפטר לפני כשנה וממש בימים אלה מקימה המכללה תערוכה מיצירותיו, ולזכרו. שם התערוכה הלקוח מתהילים, "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" נבחר מתוך יצירה קליגרפית מרשימה בעיצובו. התערוכה תיפתח בח' אייר, (9/5) ב"אמונה- הפקולטה לעיצוב ואמנויות" בירושלים.
עבור אמן כצבי ז"ל, שחווה את מאורעות השואה, העיסוק בהתחדשות האות העברית ובמגוון שימושיה בעיצוב ובאמנות יהודית, נועד להעביר מסר של המשכיות, גאולה וציונות. בעבודותיו רוח של חידוש, תיקון ותחייה של מה שנראה כישן, יציקת יין ישן בכלים חדשים.
נתן אלתרמן בטורו משנת 1947 מדמיין את הרגע בו תגיע ההודעה "היטלר מת" דרך עיניו של... סדרן בית הדפוס, תפקיד זוטר בעולם העיסוק באות. הוא מתאר את הסדרן יושב וחולם כיצד יבחר את האות המתאימה לכתוב בה את ההודעה. בחיפושיו אחר טיפוס אות מתאים למשימה, הוא בוחר את הגופן "פרנקריהל" הידוע, המשלב מסורת עתיקה של חיבור לאמנות היהודית יחד עם מודרנה.
המחשבה כי את הרוח היהודית ניסו להשמיד ואת זה עלינו לתקן דווקא בעיסוק גובר בה, ובביטוייה האמנותיים היא חזונו של צבי שטיינר שהתגשם.
ד"ר אפרת גרוסמן, ראשת "אמונה"- הפקולטה לעיצוב ואומנויות