פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

האם מותר לטרטר חיילים באימון על מנת לחשל אותם באופן המיטבי לקראת קרב ומשימות קשות? כמו כן, האם מותר למפקד בצבא או לבוס בעבודה להטיל משימה מסוימת רק כדי להוכיח מי כאן הבוס?

נבחן זאת דרך המושג "עבודת פרך" ששגור בפינו כביטוי לעבודה קשה. מהי אותה "עבודת פרך" ובאיזה הקשר נאמרה בתורה? "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תירדה בו בפרך" (ויקרא כ"ח, מ"ו). הדבר מתייחס לנשיא, לבעל השררה, שנאסר עליו לרדות בנתיניו בפרך, והציווי אף מזהיר את האדון מלרדות בעבד העברי ולהטיל עליו עבודת פרך.

את ההתייחסות למושג "פרך" אנו פוגשים כבר במצרים- "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך". במסכת סוטה (יא׳ ע"ב) מוסבר שהמצרים הטילו עבודת גברים על הנשים וההיפך. זה כנראה מקשה, שהרי על אף שעבודת נשים עשויה להיות קלה יותר בכל הנוגע למאמץ הפיזי הנדרש, הרי שכשגברים נדרשים לה הם נתקלים בקושי רב כי זה לא מתאים לאופיים. גם היום גברים רבים נרתעים מעבודות שנחשבות לקלות יחסית מבחינת הכוח הפיזי והאנרגיה שנדרשים לביצוען ומעדיפים בכל זאת להמירן בעבודה קשה יותר. כאשר אישה עושה מבצעת עבודה פיזית, אז קל להבין את משמעות המושג "פרך", אבל כפי שראינו עבודת פרך יכולה להתבטא בהטלת משימה שאינה מתאימה לגבר או לאישה.

עם זה, הקושי הגדול ביותר הוא לבצע עבודות ללא תכלית. מספרים שבשנות ה-50, עת הייתה מדינתנו צעירה ודלת אמצעים ובאו אליה עולים רבים, הוטלו עליהם עבודות-דחק יזומות דוגמת הזזת אבנים מצד לצד ללא תכלית, שנחשבות אף הן כ"עבודות פרך"; לא מדובר כאן בעבודות שמצריכות מאמץ פיסי, אך כאלו שגורמות לתסכול נפשי ופוגעות בצורה קשה ברוחו של העובד, כי כאשר האדם עובד קשה, אבל רואה ברכה בעמלו, הוא מתנחם בתוצאה ובסוף של הליך אף מרגיש סיפוק.

מנגד, כאשר מוטלת עליו עבודה או משימה ללא תכלית, זה נחשב לעבודת פרך. המצרים היו מומחים בכך; לא עניינה אותם תפוקה, לא ביקשו לבנות ערים חדשות ולא גורדי שחקים או פירמידות, ועיקר מטרתם הייתה לשבור את רוח העם: מכסת לבנים ללא תבן, ערי "מסכנות" שממסכנות את מי שבונה אותן, "פיתום" - נופלים לפי תהום, ועוד ועוד.

התורה מבקשת לחנך את האדם לרגישות כלפי הכפופים לו ואפילו הוא עבד, ושלא נחשוב שהיא מתייחסת רק לעבודה פיזית או לעבודה חסרת תכלית, אלא גם לסוג עבודה שלא מתאים לאופיו של העבד וניסיונו. אל יחשוב הרוכש, הבעלים, שקנה לעצמו עבד שבעצם הרכישה ניתנה לו הזכות לשליטה מלאה בגופו ונפשו של העבד. כדוגמה, נאסר עליו להטיל על אדם שהיה פקיד כל ימיו, עבודות חקלאיות קשות, או לעבוד במחצבה. האדון יכול להעסיקו רק בעבודות שמתאימות לאופיו ולהתמחותו, וכמובן שניתן להטיל עליו עבודות שבשגרה כניקיונות בבית, שליחויות, קניות וכדו׳.

התלמוד מגדיר עבודה שנחשבת כמיותרת ונטולת תכלית כעבודה שאין לה קצבה, ונחשבת על פי התורה כעבודת פרך אסורה. גם טרטורים שמבצעים מפקדים כלפי חייליהם נכנסים לגדר של "עבודת פרך" ועל אף הצורך בחישול רוחם ונפשם של החיילים, אין לטרטר אותם במשימות ועבודות שאין להן קצבה.

יתרה מכך, התורה אף אוסרת על מעביד להתחכם ולבקש לדוגמה מהעובד להכין לו כוס תה, וברגע שהעובד אינו רואה לשפוך את הכוס לכיור. מדוע התורה אוסרת על פעולה כזו אפילו שאין בה בכדי לפגוע בכבודו של העובד שאינו מודע לעובדה שניתנה לו משימה ללא תכלית ? כי "ויראת מאלוקיך" - ה׳ יודע צפונות ליבו של אדם ולכן גם זו נחשבת לעבודת פרך.

נחדור עמוק יותר לרובד הפסיכולוגי: הרי כוונת האדון היא שהעבד לא ישב בטל, שהרי הבטלה מביאה לידי שעמום ופריקת עול אז מדוע איכפת לקב"ה אם אותו מפקד הטיל על מנהלת לשכתו להכין לו כוס תה, שלא לצורך? הרי באותו הזמן הוא יכל להטיל עליה שמירה או עבודה יותר קשה שכן צריכים לה, ובמיוחד אם אינה מודעת לכך שהוא אינו שותה בפועל את התה?

הסיבה לכך נובעת מעצם העובדה שחשיבתו הפוגענית של אותו בוס או מפקד משחיתה את הנפש שלו, כי בכך יגבר אט אט זלזולו בכפופים לו.

אז על אף שדין עבד עברי לא נהוג היום, הרי שהעיקרון של הטלת מרות וניצול מעמד המעביד או המפקד, על מנת לתזז, לנצל ולפגוע בכפופים להם נחשב רדיה בפרך. ועל כך נאמר: "לא תרדה בו בפרך".

ונדבך פסיכולוגי נוסף לסיום: הגוף והנשמה הם גם כן סוג של יחסי עבד-אדון. קיבלת נשמה טהורה שיש לה קצבת זמן, שצריכה להיות מנוצלת לתכליות טובות וראויות. היא באה לעולם בקצבה של זמן מדוד, שקול ויקר ובמטרה לקיים ולהשיג תכליות רוחניות מסוימות. מוקנית לך הבחירה החופשית אם לרדות בה על ידי העסקתה בפעולות מיותרות ללא תכלית ולמעשה, או להשתמש בה לצרכי מטרות נעלות שמביאות לידי תיקון עולם. הבחירה בידיך.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה