עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטייל צילום: דוברות ציפחה

'כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'... וְהָייְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה'. האמנם לאכלה? לאכול פירות שביעית או שמא לאכול יבול נוכרי?

רבות הן השאלות ההלכתיות והמחשבתיות כיצד נכון וראוי לקיים בימינו ובימים שיבואו את מצות השמיטה. גם מצוות צריכות מזל, ודומה כי מצוות השמיטה צריכה מזל גדול. מעטים זוכים לאכול פירות שביעית ולקיים 'וְהָייְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה' כפשוטו של מקרא. ראשית, כי הולכים ומתמעטים החקלאים בכלל ו'גיבורי כוח עושה דברו' בפרט. בין השנים 2013 ל-2018 ירד מספר החקלאים בישראל בכ-30% מ-17,100 ל-12,100 והמגמה השלילית ממשיכה.

בנוסף, אחרים, מהם רבים שאינם גרים כלל בארץ, מסתפקים בהשתתפות בקמפיין רכישת אמה על אמה בשדה בארץ, לרוב בלי לדעת היכן היא, משל היו משקיעים בחמור ומישהו היה דואג שלא יעבוד בשבתות ובכך מקיימים שביתת בהמתו.

הכל החל בגאולת קרקעות שהביאה למחלוקת בבוא שנת השמיטה, שדומה כי בעקבותיה רוח המצווה נשכחה, וקיומה נותרה ב'שב ואל תעשה'. בשנת תרמ"ה 1885 החל הברון רוטשילד מצרפת בהשתדלות רבי שמואל מוהליבר אב"ד ביאליסטוק, לסייע ביד תושבי ארץ-ישראל העניים, כשקנה עבורם קרקעות במספר מושבות בהן גם קרקעות בבאר-טוביה בהן נבנית כיום שכונת כרמי הנדיב, וכן במושבה עקרון ועוד, ששמשו בתחילה בעיקר לגידול גפנים ליין, באופן שהאיכרים בארץ היו עובדים בקרקעות עבור הברון, והוא היה משלם את משכורתם מידי חודש בחדשו.

כדי לפקח על המלאכה, מינה הברון פקידים מבני צרפת, שלא היו שומרי תורה ומצוות, והם היו מדווחים לו מפעם לפעם על התקדמות. בין האיכרים לבין הפקידים הצרפתים נוצרו ויכוחים, אך כאשר ביקר הברון בארץ בעקרון, וראה את ההצלחה הגדולה של האיכרים בגידול הגפנים ובייצור יין, נתפעם מאד, ואף ציווה לקרוא את שם המושבה על שם אמו- מזכרת בתיה.

אלא שאז הגיעה שנת תרמ"ח, ערב שנת השמיטה תרמ"ט, והחקלאים הודיעו לפקידים, כי בשנה הבאה הם אינם מתכוונים להמשיך בעבודות האדמה בגלל איסור שביעית. כאשר שמע זאת הברון, פנה הוא לרבי נפתלי הרץ, רבה של יפו והמושבות, על מנת לדרוש אצל חכמי ירושלים, אם יש דרך הלכתית להתיר את המשך העבודות בשנת השמיטה. מכאן התפוח הלוהט הועבר מיד ליד. הרב הרץ, פנה בעניין לרבה של ירושלים רבי שמואל סלנט, שביקש מהראשון-לציון רבי רפאל-מאיר פאניז'ל להורות לברון כיצד עליו לנהוג. הראשון-לציון, הפנה את השאלה לגיסו רבי יעקב שאול אלישר שכתב סוף סוף תשובה, ובה הורה להתיר את מכירת הקרקע לגוי, כשם שאנו עושים מכירת חמץ בערב פסח, ובכך להפקיע את הקרקע מקדושתה.

אך חלק מהחקלאים האשכנזים שבחבורה מיאנו לקבל את פסק הרבנים הספרדיים, עד ש'התפוח הלוהט' הועבר לרבנים יהושע מקוטנא, מגדולי רבני פולין, רבי שמואל מוהליבר שבזכותו קמה המושבה, ורבי שמואל זנוויל קלפפיש מוורשה. הגאונים הללו, ערכו תשובות בעניין, ופסקו להקל למכור את קרקעות המושבה לגוי על מנת להפקיע את מצוות השמיטה, תוך שהם מסייגים את ההיתר לשעת הדחק. להיתר זה הצטרף רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנא ועוד רבים אחרים.

אלא שכדרכה של הלכה, מנגד קמו מתנגדים, כמו רבי יהושע לייב דיסקין מהעדה החרדית בירושלים, רבי יוסף דוב סולוביצ'יק , רבה של בריסק, ראש ישיבת ואלוז'ין, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, רבי דוד פרידמן מקרלין, ואחרים, אלה אוסרים ואלה מתירים, וכך גם בהמשך השנים, הראי"ה, הגרש"ז אויערבך, הגר"ע יוסף, הגר"א שפירא כהנא מזה והחזון-איש ואחרים מזה.

מאז ממתינים אנו שרוב ישראל יהיו על אדמתם ואז תהיה מצוות השביעית מהתורה ולא מדרבנן, ויתקיים בנו 'וציוויתי את ברכתי'. אבל האמנם תהיה פעם עת שכזו? דומה שלא, שהרי יהודים רבים שגלו מארצנו הינם יהודים למרות שליהדותם, אין הם כלל יודעים ומודעים. הרי כל בן לאשה יהודייה הינו יהודי למרות שאביו אינו יהודי. הוי אומר יש בעולם מיליונים רבים של בני אדם שלהלכה הם יהודים למרות שאין הם מודעים לך כלל.

אם כנים דברינו הרי שמצות השביעית תישאר לאורך שנים רק מדרבנן, כי אף פעם רוב ישראל לא יהיו על אדמתם. אך דומה כי בנוסף חוטאים אנו, להבדיל, כמו המחוקקים והשופטים. אלה טורחים להסביר באריכות את הצעת החוק בדברי הסבר המונגשים לכל, ומנגד השופטים מתעלמים מכל דברי ההסבר וכל שופט מפרש את לשון החוק לפי דמיונו.

דוגמת חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 שהיה אמור להביא למפנה רב חשיבות בזיקתו של המשפט הישראלי למשפט העברי, וכלשון הסעיף - 'ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל'. שמונה מתוך תשעה שופטים נתנו פרשנות זרה למילה מורשת ישראל, ובלבד שזו לא תפורש כמשפט העברי.

במצוות השמיטה המצב דומה. מתעלמים אנו מעיקרה של המצווה המפורש בפסוק 'וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה'. הרי אין קדושת שביעית וקדושה בכלל יכולה להתבטא רק בשלילה, אלא חייבת להתחיל בחיוב, כמו 'הקדש' האסור במעילה רק כי מיועד הוא או תמורתו לדבר מצוה, לקורבנות או לבדק הבית. וכמו אשה המתקדשת לבעלה, ורק כפועל יוצא גם נאסרת לאחרים, כך ודאי רצון ה' הוא שנאכל את פירות הארץ בקדושה מבלי לעסוק בהם בסחורה, ולא רק שנאכל מיבול נכרי או יבול מיובא. ספק רב אם ההנחיות השונות בשיטות השונות מביאות לשמירתה על פי רוח המצווה ורצון נותנה, בין אם נלך לפי הרוכשים סחורה מגוי, ובין אם נלך לפי אלה המייבאים מחו"ל. בשתי דרכים אלו אין מגיעים כלל לקדושת שביעית היסודית, לאכילת פירות שנת השבע שגדלו בשדות הארץ ולא נעשתה בהם סחורה, כפשט הכתוב 'וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה'.

גם אם נלך לפי שיטת המשתמשים ב'אוצר בית דין' שבו נאכל יבול שביעית הבא משדות המעובדים על ידי שלוחי בית הדין, שיטה הכי קרובה לטעם המצווה, גם בה חלה התדרדרות משמעותית. שהרי אם בעבר הייתה מגיעה מהשדה לשכונה משאית בית-הדין והכל היו מקבלים פירות בחינם ומי שביקש לשלם שילם כפי שרצה, כיום התמונה מאוד שונה. עובדי האדמה מקבלים את שכרם המלא, כך גם המובילים, כך גם המשווקים וכך גם המחלקים, ובקיצור מפטירים כדאשתקד.

לאור כל האמור דומה כי מצווה יקרה זו צריכה סייעתא דשמיא מיוחדת, שימצא לנו מי שיורה מהו רצון ה' לגביה בעת הזו, או שתמתין אף היא לתשבי.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל