מתרגשת לראות סטודנטים חילונים נהנים להכיר את המשפט העברי. ד"ר שפרה מישלוב
מתרגשת לראות סטודנטים חילונים נהנים להכיר את המשפט העברי. ד"ר שפרה מישלוב צילום: עופר עמרם

בתגובה למאמרה של קרן הראל,  'מיהו תלמידו האמיתי של הרב קוק' ברצוני להציג זווית אחרת לדברים. 

ראשית, טוענת קרן הראל בתחילת מאמרה כי בניגוד למסורת של שנים, החליטה השנה ישיבת מרכז הרב שלא להזמין את ראש הממשלה לחגיגת יום ירושלים המסורתית המרכזית שנערכת במסגרתה.

ראוי לדייק, שאין זו הפעם הראשונה שראש ממשלה אינו מוזמן לחגיגות בישיבה. למעשה, היו לא מעט ראשי ממשלה בעבר שלא הוזמנו או שבחרו לא להגיע לחגיגה זו – אהוד ברק, יצחק רבין, ציפי לבני, אריאל שרון. 

שנית, מבקשת כותבת מאמר הדעה להסיק מתמיכתו של הרב קוק בציונות ובעולם ה'חול' כי לו הבחירה הייתה בידו הוא היה תומך בהקמת ממשלת בנט-שמאל, וקל וחומר שהיה מזמין את קברניטה כאורח של כבוד בישיבתו. 

אלא שלטעמי הסקת מסקנה זו הינה חפוזה, ואינה נשענת על הכרת תורתו ופועלו של הרב קוק על בוריים. מבטו העמוק ומרחיק הראות של הרב קוק ותמיכתו העקרונית במפעל הציוני ובקידושו של עולם החול, לא מנעו ממנו מלבקר באופן חריף התנהלות של אישים ומנהיגים שנראתה לו מסוכנת וסותרת את עקרונות תורת ישראל, ואף  עלולה לחבל ולעכב בהתקדמות תהליך הגאולה שכה ייחל לה. 

הדוגמאות לכך רבות (ניתן למצוא חלק מהן בספרו של הרב אברהם וסרמן והרב איתם הנקין, להכות שורש), ואציין רק מעט מזער מהן. 

במכתב חריף למנחם אוסישקין, יו"ר הקרן הקיימת לישראל (ופעיל מרכזי בוועד הפועל הציוני – שמאוחר יותר אף התמנה לנשיאו), שהייתה מהגופים החזקים והמשמעותיים ביותר בקרב הגופים הציוניים באותה עת, לא חסך הרב קוק את ביקורתו על התנהלות החלוצים שנתמכים על ידי הקרן:

'חביבי אדון אוסישקין - נלאתי כבר נשא את כל העלבון והחוצפה נגד כל קודש ועקירת הדת בצורה גסה ההולכת ומתגברת, חילול שבת ומאכלות טריפות זהו בגלוי, ומה יש לדבר עוד על  פרעות של מוסר בהנהגת החיים פנימה, בושה תכסה פנינו על כל זה. המטבח הקבוע בירושלם מאחדות העבודה עובד בשבת כבחול, בהפקרת גסה ומפטם כשש מאות מבקריו בכל הטריפות, נבילה, טריפה, חלב ודם, ובשר וחלב, הכל בדרך של [מבוזים] גסים. וזה הוא מוסד עומד באמצע עיר הקודש, והקולר תולים על ועד הצירים ועל כבודו שהוא אדיש בזה יותר מדי. על כן זאת אדרוש מכבודו.

יודיעני נא אם יוכל [לעזור] לנו בתיקון הפירצות הללו, שמשימים אותנו חרפה בגויים ובישראל, ומהפכים את חלום תחייתנו לפלצות וזועה, ואם לא יוכל לעזור גם כן יודיענו נא, אנכי לא אוכל עוד לשתק, מוכרח אהיה לצאת בקולי קולות אל העולם הגדול, אינני מהדלטורים (=המלשינים) הדתיים אבל כבר עברו כל הגבולות של הסבלנות, והסכנה של השתיקה והאדישות היא עכשיו הרבה יותר גדולה מכל תוצאה שתוכל לצאת ע"י הרעשה' (אגרות הראיה, ד, עמ' פא-פב).

אל מול אלה שתמהו על כך שהרב קוק מקרב את החלוצים החילוניים ותומך בחלק ממעשיהם, הוא הבהיר, שגם 'שמאל דוחה' היא הנהגה רצויה ואף חיונית במקרים מסוימים - 

'...אלמלי מצאתי מהמשפיעים על חיי הציבור בא"י, כאלה שהם עוסקים בימין המקרבת, יוכל להיות שאנכי דווקא הייתי עוסק בשמאל הדוחה, שגם היא צריכה לגופה של מלאכת הקודש אשר להנהלת הציבור. אבל מאחר שמצאתי את הדחייה נהוגה במדה מרובה, הנני מוכרח לתבל אותה ע"י הימין המקרבת. וגם זה במדה ידועה ובזהירות הגונה בעז"ה...'. (אגרות הראיה, ד, עמ' קסב – ההדגשות אינן במקור).

מכאן שלהיות 'תלמיד אמיתי של הרב קוק', אין משמעו קבלה ותמיכה של כל התנהלות וכל התבטאות פסולים ככל שיהיו. להיפך, אדישות למעשים פסולים של מנהיגים עלולה ליצור רושם כאילו תלמידי החכמים מכשירים אותם, ומכאן הדרך סלולה להתדרדרות רוחנית וערכית שאחריתה מי ישורנה. 

ממשלה הנשענת על שונאי ישראל, שיוצאת כנגד פסיקותיהם של רבני ישראל, שפוגעת בקדוש וביקר לעם ישראל מדורי דורות, קנתה בזכות את הביקורת שמושמעת נגדה. לא יפלא כי ראשי הישיבה המרכזית העולמית שייסד הרב קוק לא ראו לנכון להזמין במצב דברים זה את ראש הממשלה המחזיק בעור שיניו ממשלה זו, כאורח של כבוד בישיבה. 

הראי"ה קוק, בדאגתו לכלל ישראל, בוודאי מייחל גם הוא להקמת ממשלה לאומית המקדמת את עם ישראל למילוי ייעודו הרוחני. לראשי הישיבה ראוי שנצטרף כולנו, תלמידיו של הרב קוק לדורותיהם וכל מי שהדאגה לשלום המדינה בראש מעיניו, במחאה כנגד התנהלות הממשלה ובעשיית כל שביכולתנו להחליפה ב"ה.