"פנינו אל הבית הבא", מבטיח שלמה לוינגר מעמותת 'הרחיבי מקום אהלך', "העיר הזאת מלאה בעוד בתים שצריך לגאול. יש עוד הרבה עבודה". לוינגר מספר כי על שולחנה של העמותה מצטברות פניות של ערבים המבקשים למכור את נכסיהם בגזרת חברון וגם מחוצה לה. "יש פה תהליך ציוני שהחל אותו אברהם אבינו, גואל הקרקעות הראשון, והמשיכו אותו חנקין ואוסישקין. באופן טבעי, הכי ראוי היה שממשלת ישראל תמשיך את החזון הציוני וגאולת האדמות, אבל לצערנו המציאות אחרת. במקום להמשיך בתהליך, הממשלה מונעת ועוצרת את גאולת הארץ באמצעות חוקי סדום והתעמרות ברוכשים. רכישת בית בחברון צריכה להיות זהה לרכישת בית בפתח תקווה".
אנשי 'הרחיבי' – עמותה לגאולת בתים בחברון שיצאה מבית מדרשו של הרב לוינגר ז"ל לאחר אירועי "בית השלום" - לא הופתעו השבוע מהתרחיש שסיים את הדרמה הקצרה סביב "בית התקומה". כניסת המשפחות ותלמידי הישיבה לבית ביום שישי שעבר הסתיימה בסיכום בתחילת השבוע שהללו יתפנו מהבית ותישמר בו נוכחות צבאית עד לסיום אישור התהליך על ידי המינהל האזרחי ושר הביטחון.
משרד הביטחון והשרים שעמדו בראשו לאורך השנים, המינהל האזרחי והגורמים הפוליטיים והמשפטיים כבר הרגילו את אנשי חברון לכך שבכל הנוגע לרכישת נכסים מבעלות ערבית, הרי שגם אם יהודי קונה בכסף מלא נכס נדל"ני והוא מגובה בכל האישורים המשפטיים, התיעודים והמסמכים הנצרכים - אין צידה השני של המשוואה בהכרח מימוש מיידי של הנכס.
ארבעת הנכסים שנגאלו עד כה בידי העמותה - בית השלום, בית רחל ולאה ובית המכפלה - עברו נתיב ייסורים משפטי נטול כל היגיון ומשופע בעיוות ועינוי דין שארכו שנים. חמש שנים בבית המשפט נדרשו למימוש רכישתו של בית השלום, הבניין הענק על הדרך הראשית מקריית ארבע למערת המכפלה, על אף שמבחינת הרוכשים הכול הוכח מלכתחילה כשריר וקיים. "חשוב להבין שהרכישות מאושרות גם על ידי הרשות הפלשתינית, אלא שהמינהל האזרחי לוקח את הזמן ובודק את המסמכים בזמן שמתחשק לו", מספר לוינגר. "טכנית מספיקים יומיים לבדיקה ולאישור, אבל הם יכולים למרוח את זה על פני שנתיים או יותר. בבית השלום המתינו המשפחות חמש שנים מחוץ לבית עד לאישור הסופי. מישהו פיצה אותן? נתן להן שכר דירה?" כיום, אגב, מתגוררות בבית כחמש־עשרה משפחות, בדירות שנבנו ושופצו בסטנדרטים גבוהים.
בבית רחל ולאה הנזק הכספי שנגרם כתוצאה מהתמהמהות האישורים של גורמי הביטחון לא עמד רק על שכר דירה: "הסיכום היה שנעזוב ותישאר נוכחות צבאית עד שייתנו לנו את האישור הסופי. בינתיים, למרות החיילים ששמרו בכניסה, הערבים נכנסו מהחלונות האחוריים, שברו את הקירות, את המרצפות, סתמו את הביוב, שפכו חומצה. על כל זה לא פיצו אותנו כספית". בית המכפלה נאלץ להמתין שבע שנים לדייריו היהודים, לאחר שהרוכשים הוכיחו בוועדת ערר שהטענות נגד כשרות התהליך ריקות.
כאמור, התהליכים במימוש רכישת הבתים הקודמים היו זהים: אנשי העמותה הציגו את המסמכים הדרושים. גם המשטרה, בית המשפט ויועצים משפטיים שבחנו את החומרים נאלצו להודות בכשרותם ותקפותם. לוינגר אינו מרוצה מהסיכום הנוכחי של פינוי תמורת נוכחות צבאית עד לקבלת חתימת שר הביטחון. "זה כל פעם אותו תסריט, הם יודעים שהכול כשר, אז למה לעכב כל פעם מחדש? הם יכולים לתת את האישור לבית התקומה מיד, במיוחד מאחר שיש לנו חזקה כי אנחנו כבר למעלה משלושים יום נמצאים ועובדים שם. בכלל, למה צריך להוציא אותנו מהבית כדי לבדוק? תבדקו כשאנחנו שם".
לוינגר מצפה שהאישורים יוענקו מהממשלה תוך שבועיים לכל היותר, ושעבודות הבנייה בבית – הסמוך לבית השלום - יוכלו להימשך, לקראת הכשרתו לקליטת כעשר משפחות. חברת הכנסת אורית סטרוק, שהעבירה את לשכתה בתחילת השבוע לבית התקומה, תיארה את היום שלאחר הפינוי: "כך נראה הבוקר בית התקומה. ריק מיהודים. חשוב להזכיר: אין שום בסיס חוקי לפינוי הבית מיהודים. הבעלות והחזקה בבית הם מאה אחוז. היתר עסקה אפשר וצריך לתת תוך חמש דקות. הבסיס היחיד לפינוי הבית הוא חוסר המעש של חברי הקואליציה שנבחרו בקולות הימין, מול בני גנץ והתעללותו המתמשכת במתיישבים.
"נוכח הפניית העורף החלקלקה של חברי הקואליציה, שחלק מרוכשי הבית ממש עבדו עבורם בבחירות, הגיעו הרוכשים להסכמה עם צה"ל על שמירת הבית מפלישה של הרשות הפלשתינית. דגל ישראל והשלט ממשיכים להתנוסס שם. ניתנה גם הבטחה ל'השלמת בדיקת הרכישה בהקדם'. בהקדם? אנחנו נעקוב".
מבצע עצמאות
יום העצמאות של משפחת אפרתי לא ממש הרגיש כזה. את החוויה של מנגל מסורתי באווירת כחול־לבן המירו רגשות של פחד והשפלה. ידידיה ועפרה אפרתי, עם ארבע בנותיהם הקטנות, הגיעו לטיול משפחתי בעין עוג'ה, או בשמו העברי עין ייט"ב, בצפון בקעת הירדן. כשהמתינו לבני משפחה נוספים שאמורים היו להגיע מהמסלול בעומק הנחל, מצאו את עצמם כמובלעת יהודית זעירה בתוך אוכלוסיית נופשים ערבית גדולה ועוינת. "היו שם כמויות אדירות של ערבים לאורך הנחל", מספרת עפרה, "ואפס יהודים". המשפחה אומנם וידאה מראש שתהיה אבטחה צבאית במקום ביום העצמאות, אבל בשטח התברר כי מדובר בחיילים אחדים שניצבו במרחק ניכר מריכוזי המטיילים. "התחלנו להתמקם שם, היינו רק אנחנו – זוג עם ארבע ילדות קטנות, והתחיל להיות לא נעים. מסביבנו המון ערבים שמסתכלים וצוחקים. אחר כך התחילו להתקרב אלינו ושמו מוזיקה ערבית בפול ווליום, מחאו כפיים. הם רצו לגרום לנו להתקפל".
כשאביה של עפרה הגיע מהמסלול עם עוד שלושה ילדים, הם העזו לבקש מהערבים להנמיך את המוזיקה. התשובה הייתה: "לא טוב לכם, לכו למקום אחר". מה שהוסיף לחשש היה העובדה שאין במקום קליטה סלולרית ואין איך לקרוא לעזרה. "חששנו להתחיל לענות להם ושיתפתח שם עימות, היינו מעט אנשים והרבה ילדים", היא מסבירה. "כשקראנו לצבא נראה היה שהחיילים עצמם חששו להתקרב. הם התקדמו לעברנו מעט אבל לא נכנסו לריכוז הערבי שסביבנו. הייתה תחושה קשה, פשוט ישבנו ושתקנו עד שהגיעו הרכבים של שאר בני המשפחה לאסוף אותנו".
החזרה הביתה מהטיול שהפך לחוויה מאיימת לוותה בתחושות קשות, אולם אט אט הן הבשילו לכלל מעשה. "אמרנו לעצמנו שלא הגיוני שנאבד ככה את כל המקומות. ראינו בעצמנו יהודים שהגיעו לעוג'ה, וכשראו את כל הערבים לאורך הנחל פשוט עשו פרסה והסתלקו", מספר ידידיה. "זה הניצחון שלהם. בכלל, מתברר שהאסטרטגיה הזאת היא חלק מתוכנית מאורגנת וממומנת של הרשות הפלשתינית להשתלט על שטחי C, גם בחקלאות וגם באתרי תיירות". בני הזוג החליטו שהמצב אינו יכול להימשך כך, והחליטו להרים את הכפפה. "אמרנו: שבוע הבא נגיע לשם שוב, והפעם בהמונים".
השניים החלו להפיץ בקבוצות הווטסאפ של חברים ובני משפחה את היוזמה: מגיעים לעוג'ה ביום שישי הקרוב, החל מהשעה תשע בבוקר. ההודעה התגלגלה לכשבע מאות איש, והתגובות הנלהבות לא איחרו לבוא. למבצע נרתם גם צבי סוכות, איש תנועת 'אמונים', שהתגייס לקדם את המהלך בתיאום עם כוחות הביטחון, תוך פרסום נרחב, ארגון ונוכחות בשטח עם ציליות ודוכנים ששדרגו את האתר לקראת המבקרים שיגיעו.
"הגיעו אליי המון טלפונים והודעות", מספרת עפרה, "אנשים הזדהו מאוד עם היוזמה, בפרט שיום שישי בשעון קיץ ארוך ונחמד לטייל. אנשים גם סיפרו על חוויות קשות יותר שעברו מידי ערבים בעוג'ה: שמשות רכב מנופצות ונזקים אחרים לכלי רכב שהמטיילים גילו כשחזרו מהמסלול". התופעה, אגב, מוכרת גם בפנינת תיירות נוספת צפונית יותר על כביש הבקעה: "בעין סוכות קורה אותו דבר. מגיעים לשם ערבים עם דגלי אש"ף בהמוניהם. בשנים האחרונות יהודים פשוט מוותרים מראש על כניסה לעין סוכות ולא עוברים שם".
בבוקר יום שישי האחרון התייצבה משפחת אפרתי שוב ליד מגלשת המים של עין עוג'ה. בתחילה הם שוב גילו את עצמם לבד בין כמאה ערבים על הנחל, וחששו שהיוזמה כולה הסתיימה במילים יפות של תמיכה אך לא תתורגם לשטח; אך אט אט הגיעו רכבי משפחות שמילאו את השטח בעוד ועוד יהודים, שהגיעו מכל רחבי יהודה ושומרון. המשפחות התפרשו בצל העצים לכל רוחב האתר ויצרו שינוי דמוגרפי ניכר.
בהדרגה קרה הלא ייאמן: הערבים התקפלו אט אט אל רכביהם ונעלמו מהמקום. עם התרבות הנוכחות היהודית הגיעו גם כוחות הביטחון, שהפעם שינו מדיניות והפתיעו בצעדי משילות נדירים שתוצאותיהם ניכרו בשטח: "בהתחלה היו ערבים שניסו להציק, שמו את הכיסאות שלהם והמוזיקה קרוב אלינו או ישבו עם כיסאות בתוך המים. אבל אחר כך מה שנתן את הטון היו כוחות הביטחון שהפגינו משילות בצורה מרשימה והופתענו לטובה. משטרת התנועה נתנה דוחות למשטובות, החרימה טרקטורון של ערבי שנסע איתו בתוך המים. שוטרי יס"מ הגיעו לערבים ודרשו מהם להנמיך את הווליום, והם כיבו. ככל שבאו יותר יהודים הערבים נסעו. אלה שנשארו – הורידו את האף. זה היה כמו שזה צריך להיות". עד שעות הצהריים תמונת המצב על גדות העוג'ה כבר הייתה מלבבת למדי: משפחות יהודיות על ילדיהן נהנות מטבילה במים, יושבות לאכול, לטייל וליהנות ללא הפרעה. "אלה שהגיעו מאוחר יותר ראו את המצב שם ותהו: איפה כאן הבעיה? זה לא ככה תמיד?"
ביום שישי שעבר פקדו כשלוש מאות יהודים את האתר והחזירו אליו את הגאווה הלאומית. מבחינתה של משפחת אפרתי ותנועת 'אמונים', שממשיכה לתת גב למבצע, המילה האחרונה טרם נאמרה. בכוונתם להמשיך את הנוכחות היהודית בימי שישי בעוג'ה, בתיאום עם כוחות הביטחון ותוך פנייה לקבוצות נוער, מכינות ומשפחות שיגיעו ליהנות וגם לחולל מהפכה מלמטה. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אמר בעל ספר החינוך, וישראל תשפ"ב מוסיפה: אחרי האזרחים נמשכות המהפכות.
לתגובות: [email protected]
***