פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

עיקר הפרשה עוסק באמונה בהשגחה ובטחון בה׳, הטוב והמיטיב. בשני מקומות בתורה מופיעות ברכות וקללות, הבאות בהתאם להתנהגות של עם ישראל. האחד בפרשת כי תבוא בספר דברים והשני בפרשתנו. הברכות הגשמיות המובטחות לעם ישראל, בתנאי שילך בדרכי ה׳ הן גשמים בעיתם, יבול ופירות טובים, אכילת לחם לשבע, ישיבה בטוחה בארץ, ניצחון על אויבנו, פריה ורביה והברית שתקוים בינינו לבין בורא עולם.

ברם, אם ישראל יעברו על מצוותי וחוקותיי, כמידה כנגד מידה יינחתו עליהם קללות גשמיות: שממה, אויבים להרע, רדיפות, ועוד, ויתרה מזו אם עדיין: "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי". זאת אומרת שאם תמשיכו להתעלם מהנהגת שמיים ולפרש את הרעות שניחתות עליכם כיד המקרה כדי לנחם עצמכם שעוד רגע מצבכם ישתנה לטובה- הרי שאתם אף גרועים מהצורר פרעה שאמנם כפר בהשגחה, אבל, שניחתו עליו לבסוף המכות הודה ואמר: "ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים", אם תעשו כדבר הזה, אז יבואו המכות החמורות באמת.

פרשת בחוקותי מציגה לנו את הדרך האמיתית לשיפור מצבכם; לא עבודה קשה ומאומצת יותר ושעות נוספות הן שיביאו יותר שפע לאדם. היא אף לא מתנה את יכולתנו להביס את אויבנו המקיפים אותנו בבניית צבא חזק. אמנם אין כל רע בדברים הללו, אך זוהי השתדלות גשמית בלבד, והדרך האמיתית לחיזוק עוצמתו של העם היא בשמירת חוקותיי ומצוותיו.

אם נשמור את החוקים והמצוות - יהיו גשמים, יהיה יבול, יהיו פירות, נאכל לשובע. אנו רואים את הגשמיות שבכל דבר ומתעקשים להתכחש לעובדה שהשליטה נתונה בידי יוצר העלילה במרומים. הגשם לא יורד ב"מקרה", אויבינו לא שונאים אותנו בגלל שהם מחפשים את השעיר לעזאזל התורן וגם גל הצונמי לא מגיע יש מאין; הכל מכוון מאיתו יתברך. אם נתלה את הצרות הקמות עלינו ביד המקרה, אזי חס וחלילה גם הקדוש ברוך ילך איתנו ב"קרי", כפי שמצוין בפרשתנו. יחד עם זה יש לדעת שבהתנהגותו משפיע האדם על הטבע; בהליכה בדרך הישר, בשמירת המצוות והמידות ועוד, עומדת לו היכולת להשפיע על התנהלות הטבע לטובה או לרעה.

כשנתבונן בקללות המובטחות, נראה שבין כל המציאות המפחידה המתוארת, שעם ישראל אכן חווה לאורך ההיסטוריה נמצא גם שהתורה אומרת שאם נלך עם ה׳ בקרי (בקרירות, בייחוס האירועים ליד המקרה, בכפירה בהשגחה הכללית והפרטית אזי:

א. הארץ תהפוך לציה ושוממה: "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם". לא רק שהארץ תהיה שוממה, אלא ה׳ גם יגרום לכך שבהיעדר עם ישראל מארצו, הגויים שיכבשו אותה לא יזכו לראות בפריה. קללת ה' טומנת בחובה גם תקווה שכן היא שומרת אמונים לעם ישראל. כל מי שהתיישב לאורך ההיסטוריה בארץ ישראל לאורך שנות הגלות ישראל לא צלחה ידו; ביצות וקדחת, שממה, יבול חלש לצד קושי של חיים ופרנסה; עד שעם ישראל חזר לארצו והארץ האירה פניה אליו.

ב. אם נלך עם ה׳ בקרי, אזי הוא יפיץ אותנו בכל העולם; אין כמעט נקודה בעולם שיהודים לא הגיעו אליה. זה כמובן רע, אבל זה גם טוב: הפיזור הזה הוא היסוד להמשך קיומו של עם ישראל.

ג. אם נלך עם ה׳ בקרי, אז הוא ידאג שנהיה רדופים ושנואים על ידי הגויים, כמו שאכן קרה בכל מקום וזמן בגלות. זה כמובן רע, אבל גם טוב; הרי זהו יסוד האנטישמיות, שונאים ורודפים אותנו רק בשל היותנו עם הבחירה. זה רע, אבל גרם לנו לאורך הדורות לשמור על הצביון היהודי, לשמר את התרבות, ודווקא במקומות בהם האנטישמיות לא הורגשה לכאורה, גברה ההתבוללות ואיתה הזהות היהודית.

וכך כתוב בפסוקים החותמים את הפרשה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה׳ אלוקיהם". ה׳ זוכר אותנו ומכנס אותנו מחדש לארצנו בהיותנו בניו, מרחם עלינו וזוכר לנו זכות ראשונים.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה