אחרי פרסום ספרה הסנסציוני של פאולין הרמנג', 'אני שונאת גברים', היא הסבירה לעיתון 'הגרדיאן' הבריטי למה היא שונאת אותם. "אני פשוט לא בוטחת בהם ... יש לנו (הנשים) את מלוא הזכות לא לאהוב אותם (הגברים)".
שנאת גברים, מיזנדריה, הבהירה, גם מסבה לנו הנאה וגם משחררת אותנו, הנשים. כך, בשם החופש, נולדה לה ה"זכות" לשנוא גברים, "זכות" שבתי המשפט בישראל כבר מכבדים אותה.
הרמנג' מעניינת במיוחד מפני שהיא הטרוסקסואלית, שנשואה באושר לגבר. המיזנדריה שלה אינה מופנית כלפי גבר כזה או אחר. היא מכירה בעובדה שיש גברים נחמדים, אבל לא זה העניין. המיזנדריה של הרנמג' היא אידאולוגית. היא שונאת גברים כי היא פמיניסטית, והפמיניזם של היום שונא את הקטגוריה הזאת שנקראת "גבר". ה"גבר", כך לפי הנאו-פמיניזם, מדכא מעצם היותו גבר. המיזנדריה, לפיכך, משחררת את האדם, ולכן גם מהנה.
בית המשפט בישראל מכיר ב"זכות" הזאת לשנוא "גבר". הדבר הזה בא לידי ביטוי בפטור מעונש של נשים, שעברו על החוק בכך שהעלילו עלילות שווא על גברים. לא חסרות דוגמאות לעניין הזה, ולכן, לצורך המחשה בלבד, אסתפק במקרה המפורסם של חיים יאנוס, מזכיר מועצת הפועלים בעיריית טבריה שהואשם, כך לפי כתב האישום, בסחיטה, איומים, ואונס. בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה את יאנוס מכל האישומים שיוחסו לו כלומר, בית המשפט קבע שמדובר ב"תלונות שווא", שהן עבירה על החוק הפלילי של מדינת ישראל.
בעקבות זאת פנה יאנוס לבית המשפט העליון וביקש לחשוף את שמן של המתלוננות. בית המשפט בראשות השופט מישאל חשין, דחה את בקשתו "כדי לא להרתיע קורבנות של עבירות מין מלהתלונן ולהעיד מחשש הפרסום הכרוך בכך". עוד ציין חשין שצנעת הפרט של מעלילות שהרסו את חייו של אדם ומשפחתו, גוברת על עקרון פומביות הדיון, שנערך בדלתיים סגורות, ועקרון חופש הביטוי. חשיפת שמן של מתלוננות שווא, כך לפי ההיגיון של בית המשפט, תרתיע קורבנות אמת של תקיפה מינית מלהתלונן. צנעת הפרט והרתעת קורבנות, מיותר לציין, לא חלים על גברים שחוו פגיעה מינית, איומים והאשמות שווא, שפגיעתם קשה מנשוא.
ומה לגבי עונש על תלונות שווא? במקרה של יאנוס, וכמעט בכל המקרים, בית המשפט בוחר שלא להטיל עונש על נשים שעברו על החוק. המחוקק קבע, כותבת ד"ר חנה חימי, ראש המגמה לקרימינולוגיה ואכיפת החוק במכללה האקדמית בית ברל, ש"אפשר להעמיד לדין על תלונת שווא (שהיא) עדות שקר, עדויות סותרות, ידיעות כוזבות ושיבוש הליכי משפט ... כן קבע המחוקק הוראה המאפשרת הטלת עיצום כלכלי על מתלונן השווא ... תופעה זו (של תלונות שווא), בפרט בהקשר של תלונות שבין בני זוג, הוכרה על ידי המחוקק בחוק למניעת אלימות במשפחה" (מתוך "ה'אלם' של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא").
בתי המשפט, כך קובעת ד"ר חימי, מתעלמים מהחוק. "מדיניותו המוצהרת של בית המשפט
היא להימנע מהפעלת סמכות זו (ענישה) כלפי מתלוננות השווא בנימוק הבעייתי כי יהיה בכך כדי
להרתיע את ציבור מתלוננות ה'אמת' בהגשת תלונתן". ויואב מזא"ה, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, הוא מתקשה "להבין מדוע מערכת המשפט מתעקשת להגן על מתלוננים שנקבע לגביהם פוזיטיבית כי הגישו תלונת שווא" (מתוך "תלונות שווא בגין עברות מין ואלימות במשפחה").
וצריך להבין את מה שחימי ומזא"ה, ועוד חוקרים שלא ציינתי את שמם, אומרים. הם אומרים בעצם שנשים הן מעל לחוק, אבל למה? כי היום זה כבר מובן מאליו ש"אישה" זאת קטגוריה חיובית במהותה, ו"גבר" זאת קטגוריה שלילית במהותה. אין שום היגיון אחר לאפליה הפרוגרסיבית הבוטה הזאת נגד גברים, שאסורה על פי חוק. והאפליה הזאת, אין צורך לומר, עומדת בסתירה לעקרון השוויון הפרוגרסיבי, שכביכול עומד מעל לכל, אבל רק אם מבינים שה"שוויון" הוא לא יותר מאשר שם נרדף לפירוק זהויות, כולל הזהות של "אישה", שכבר נתפסת היום כדכאנית ומזיקה.
מיזנדריה ממוסדת, שראויה לכל גנאי, לא עומדת תלויה בחללו של עולם ללא הקשר. היא חלק בלתי נפרד של הפוסט מודרניזם, שמבקש לשחרר את האדם מכל זהות מהותנית (אין דבר כזה מין ביולוגי, גבריות, נשיות וכו'). זה תמציתו של הפרויקט הפוסט מודרני, שלא אתעייף מלומר שהוא אנטישמי, שכן הוא שולל כל זהות שאינה עולה בקנה אחד עם זהות פוסט מודרנית, כפי שזו באה לידי ביטוי בתורת המגדר. כמו המיזנדריה, גם השנאה לישראל לא מופנית כלפי יהודי כזה או אחר. יש יהודים נחמדים. לפרוגרסיבים יש "זכות" להיות אנטישמים, מכיוון שנכון להיום, ישראל אינה מוכנה לוותר על זהותה היהודית, המדכאת מעצם היותה זהות קולקטיבית מובחנת וייחודית.