ויש יורד בדרך יריחו

מעט אחרי שאספתי מהטרמפיאדה המפורסמת בגבעה הצרפתית את יונדב הורוביץ, תושב קדמת ציון, גיליתי שהנסיעה משם לביתו במזרח ירושלים היא לא קצרה במיוחד. עשר דקות בשכונות א־טור וראס אל־עמוד, עם דגלי ישראל שטרם ירדו אצלי מאז חגיגות יום העצמאות. כדי להימנע ממעבר במקומות שנחשבים מועדים לפורענות, נסענו בחלק מהמקומות בשביל העפר של גדר ההפרדה.

"בדרך כלל הנסיעה לשכונה פשוטה ושקטה", אומר הורוביץ. "לילדים יש הסעות ממוגנות בדרך לבית הספר, וברוך ה' השגרה די רגועה. אנחנו נוסעים לבד ברכבים, גם נשים נוסעות בלילה בלא חשש, ועל כך צריך לתת מילה טובה למשטרה: היו תקופות מאוד מאוד קשות ולא פשוטות בדרכים, כמו בזמן עופרת יצוקה, והמשטרה תפסה בשתי ידיים את העסק, התקינה גם מצלמות בכל הדרכים, ובעבודה מאומצת הצליחה להביא את הכבישים למצב בטוח. אבל בשבועות האחרונים כל מזרח ירושלים מתעורר, ואנחנו צריכים לראות לאן זה ייקח אותנו".

שכונת קדמת ציון נושקת לכפר אבו דיס, מוקפת בגדר, בוטקה ובה מאבטחים בכניסה ומצלמות בכל פינה. במקום מתגוררות עשר משפחות במספר בתים, ישנם גן שעשועים, בית כנסת, אולם אירועים מרהיב בגג אחד המבנים, ובנוסף חורשה קטנה עם ספסלים וצריפים מעץ שמשמשים את תנועות הנוער. "מצאנו תמונות שמראות שגן השעשועים שלנו היה בעבר מחנה קיץ של נוער אש"ף. עד היום יש סימנים של דגלי אש"ף עם ספריי. יש בזה אמירה. רחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה - זה המהפך אחד לאחד!"

בואו להיות שותפים בגאולת בתים בירושלים

כחלק מהחלטת ממשלה לגבי פיתוח מזרח ירושלים, תוכניות תשתית רבות מקודמות בסביבת קדמת ציון ומשפרות את רמת החיים. "אנחנו מודים לממשלת ישראל על התייחסות ייחודית למזרח ירושלים, כולל אזור הבית שלנו", אומר הורוביץ. גם מבחינה ביטחונית התחושה במקום טובה. "ביומיום שורר פה שקט כמעט מופתי. ב־12 השנים שאני גר פה היו אירועים יחסית דלילים, אולי שלוש פעמים זריקות אבנים על המקום, ובוודאי לא בקבוקי תבערה. אין לנו צפיפות כמו בעיר העתיקה כי זה אזור רחב ופתוח יותר. עם השכנים הערבים שלנו אנחנו ביחסי שכנות".

הטאבו הבריטי נשרף

הורוביץ (39), תושב המקום כבר 12 שנה, אבא לשמונה ילדים, נשוי למוריה, בתו של יעקב נוביק - ראש מטה מאמ"צ ומתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אביו הוא הרב יוסי הורוביץ, ר"מ בישיבה הגבוהה במצפה רמון. הוא משרת במילואים כמג"ד (סא"ל במיל') בחיל התותחנים, ובשנת 2019 אף קיבל אות הצטיינות מהרמטכ"ל. עובד בעמותת עטרת כהנים, העוסקת בגאולת קרקעות בירושלים, ואשר חידשה את ההתיישבות בשכונת קדמת ציון בשנת תשס"ד ורכשה בתים נוספים בכפר התימנים, באבו תור וברובע המוסלמי. "ביומיום מדובר בעיקר על מחקר היסטורי לגבי הקרקעות. לדוגמה: רוב האדמות באבו דיס של יהודים, אלא שבפיצוץ של האצ"ל בזמן המנדט נשרפו 150 עמודים ברישום הקרקעות של אבו דיס. לפניהם ואחריהם מתועדות אדמות יהודיות, ולכן סביר שגם באמצע היו תיעודים כאלה, אך הם אבדו. גם הבית הזה שאנחנו נמצאים בו היה של יהודים, וערבי בנה עליו. בסופו של דבר, למרות הניסיונות של עורך הדין יחזקאל ביניש להוכיח שזה הבית של אותו ערבי שטען לבעלות, הוא הפסיד בבית המשפט ופונה בהסכמה".

הורוביץ היה דמות מרכזית בהצלחה של העמותה לגאול בשנה האחרונה בתים בכפר התימנים ולצרף לשורותיה כעשרים משפחות חדשות שיוצרות רצף בין כפר התימנים למעלה הזיתים. אחת מהכניסות לבתים הייתה באישון לילה, ובמהלכה נכנסו כ־15 משפחות לשני בניינים חדשים בסילוואן. "שמחים בכל התיישבות, כל בית בירושלים מחזק את כולם, עוד אבן בדרך לבניין השלם", הוא אומר לי בנסיעה חזור מהמקום, בדרך יריחו. לדברי הורוביץ, המאמץ לגאול בית בירושלים קשה בהרבה מההתיישבות ביהודה ושומרון.

רוב האדמה השייכת ליהודים נמצאת מעבר לגדר ההפרדה, בשכונת אבו דיס. "רוב האדמה שיהודים רכשו נמצאת מעבר לגדר, בשטח B, בשליטה אזרחית של הרשות הפלשתינית, ולכן יש בעיה מבחינה משפטית להשיב אותה ליורשים. כאשר ערבי טוען שיש לו קרקע פרטית בעמונה או במגרון יש לו אפשרות לקבל סעד מבג"ץ, וכך פינו את ההתיישבות שם. כאן אין אפשרות ללכת לבית משפט ולתבוע אותם, כיוון שהסמכות היא של הרשות הפלשתינית. אוניברסיטת אל־קודס, לדוגמה, יושבת כולה על קרקעות יהודיות שרשומות בטאבו".

מה החשיבות האסטרטגית של המקום?

"בכל בית בירושלים יש ממד אסטרטגי. קמו להן יוזמות, כמו יוזמת ז'נבה וקמפ דיוויד, שניסו לחלק את הדרכים המובילות להר - למעלה ולמטה ולצדדים, והרעיון שחזר על עצמו שוב ושוב, גם בתוכנית המאה של טראמפ בשינויים מסוימים, הוא לתת את אבו דיס כבירה לרשות הפלשתינית. אך מי מונע מהם להחליט על אבו דיס כבירה? קדמת ציון - ההתיישבות היהודית היחידה במקום. ככל שההתיישבות תגדל, כך תגדל הריבונות בירושלים כולה. השכונה הזאת היא נקודת ההתיישבות המזרחית ביותר של העיר ירושלים, ומכאן החשיבות הייחודית שלה".

"סוחבים את אותה אלונקה"

בעשור הראשון של המקום היו מגיעים בחורים מדי שבת להשלים מניין. "גם עכשיו כשיש עשר משפחות זה קורה לפעמים, אבל הרבה פחות. גם כי יש חמישה ילדי בר־מצווה, וגם כי המשפחות יותר גדולות ונוסעות פחות. אבל בעבר, כשהיינו שש משפחות, היו מגיעים כל שבת בחורים מישיבות ציוניות כמו מרכז הרב, מכון מאיר, עטרת כהנים וישיבת הכותל. גם מהצד החרדי הגיעו בחורים, מישיבות כמו מיר ועטרת. החשיבות היא לא רק במניין, אלא לחבר את האנשים למקום, לבוא ולהיחשף לירושלים בפן החלוצי שלה, כי אותו בחור לא היה פוגש את זה במקום אחר, והמפגש הזה מחבר את הלב שלו לירושלים".

כבר הרבה זמן יש בשכונה עשר משפחות. למה?

"אנחנו לא מתפתחים יותר כי אסור עדיין לבנות כאן. התוכנית היא לא בתוקף אלא ברעיון. הייתה תוכנית מתאר 2000 על המקום, תוכנית שנתקעה ולא אושרה מעולם. מדוע? כי בסוף גורמי ימין בתקופת כהונת השר אלי ישי הבינו שהולכים לאשר לנו לבנות, אבל במקביל לבנות לערבים אלפי יחידות בעטרות, אז הם התנגדו. כיום ראש העיר תומך ברעיון שתהיה פה שכונה, אבל יש הליך מקצועי.

"למדנו מרבותינו שהגאולה מתקדמת קמעא קמעא. אנחנו בדרך ארוכה ולא תהיה התקדמות מחר בבוקר. אבל לא באנו בשביל ספרינט של מחר בבוקר, אנחנו רצים למרחקים ארוכים, המקום חיכה מאה שנה שיגורו כאן יהודים וברוך ה' יש עשר משפחות, וכבר אלפי שנים עם ישראל מתפלל על ירושלים בכל יום 'ובנה אותה בקרוב בימינו'. בעזרת ה' נזכה לראות זאת ונפעל ככל יכולתנו לקרב זאת".

הסיפור של קדמת ציון התחיל ב־1920, כאשר יהודים שגרו בעיר העתיקה בירושלים חיפשו מקום לצאת החוצה עקב הצפיפות ויוקר הדיור. "לא השתנה הרבה מאז", אומר הורוביץ בחיוך. את המקום הקימו חברי 'אגודת הדיירים' - אגודה רשמית שנרשמה ברשם האגודות המנדטוריות. "בין הדמויות המובילות היה הרב דיאמנט ממאה שערים והמורה יהושע אביזוהר שעל שמו יש רחוב בבית הכרם. ההצעה הייתה לאסוף כסף מדי יום שישי מאנשים ובו לקנות קרקעות. הבחירה במקום הייתה בגלל שממנו נשקף הר הבית וגם בגלל שיריחו הייתה מקום יישוב, והדרך לקרקעות הללו עוברת בדרך יריחו, המוכרת לכולנו משירה של נעמי שמר ירושלים של זהב".

אף שהקרקעות נרכשו בסופו של דבר והיו בבעלות יהודית, פרעות לאומניות גרמו לבעליהן לנטוש אותן. "לפני מאה שנה הם קנו את האדמות, אבל ההתיישבות נתקעה בגלל כסף ובגלל פורעים ערבים בפרעות תרצ"ו-תרצ"ט שהציקו להם. בסופו של דבר, אחרי מאה שנה באו לפה אנשים שהם יורשים של הרעיון וסוחבים את אותה אלונקה - התיישבות שמאחדת את ירושלים תחת מדינת ישראל ודגל ישראל, ועוד תצמח ותפרח ותגדל". כיום תושבי המקום הם חיל חלוץ יהודי במקום. "היום אנחנו למעשה היהודים היחידים כמעט שנוסעים בדרך זו, כפי שכתבה נעמי שמר - 'ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו'".

אחד הערכים במקום הוא שכירות במחיר הוגן. "אחד הערכים המרכזיים של תושבי המקום לפני מאה שנה היה שמחיר השכירות יהיה הוגן, וכך כתב הרב קוק זצ"ל במכתב ברכה לתושבי המקום. גם אנחנו משתדלים שהמחירים יהיו הוגנים בשכירות, אלא שבדרך כלל המחיר שאדם משלם בשביל לגור במזרח ירושלים כרוך בהרבה הוצאות מסביב: לנסוע בשביל מנחה או ערבית, או בשביל לחם וחלב - הכול אופרציה של עשר דקות נסיעה לפחות. בסך הכול אנחנו מקום רגיל".

לסיום, הורוביץ מספר כי יום ירושלים הוא יום מיוחד עבורו. "יום ירושלים הוא יום חגה של העיר, שבו אנחנו שמחים ומודים לקדוש ברוך הוא על איחודה של ירושלים לאחר 19 שנה של געגוע לחלקים ממנה, וברוך ה' שהיום הזה מאחד ציבור גדול ביותר שחוגג אותו".

***

בואו להיות שותפים בגאולת בתים בירושלים