פגישת רינאווי־זועבי ולפיד
פגישת רינאווי־זועבי ולפידללא קרדיט צילום

למשך כמה ימים של מתח, ח"כ ג'ידא רינאווי־זועבי מהקואליציה יצרה בפוליטיקה הישראלית מציאות שלא הייתה זכורה כבר שנים ארוכות: לראשונה מאז ימי שרון כיהנה בישראל ממשלת מיעוט, כזאת שלא נהנית מרוב בכנסת. חברת הכנסת ממרצ הספיקה אומנם לחזור בה מפרישתה ביום ראשון, לאחר פגישה משותפת שלה ושל שמונה ראשי רשויות ערבים עם שר החוץ לפיד, אך בהצבעה ביום שני על חוק 'ממדים ללימודים' היא נעדרה ולא הצביעה עם הקואליציה. גם רע"מ, שחזרה בתחילת הכנס מהקפאת השותפות בקואליציה, נעדרה מהצבעה זו.

המציאות החדשה בכנסת גרמה לכך שהמפלגות הערביות מנצלות כל אירוע פרלמנטרי למיקסום הישגים, לרוב בדמות תקציבים עבור המגזר. בנוסף, לפחות בכל הקשור לחברת הכנסת רינאווי־זועבי, הן אינן רואות עצמן מחויבות למשמעת הקואליציונית. כך, למשל, עברו ביום שלישי השבוע בוועדות הכנסת השונות 740 מיליון ש"ח לחברה הערבית לפי דרישת רע"מ. ביום ראשון, במהלך הפגישה שבה חזרה בה רינאווי־זועבי מפרישתה, היא דרשה משר החוץ 200 מיליון שקל לטובת בית החולים האנגלי בנצרת. 25 מיליון שקלים מתוכם הועברו כבר ביום שלישי בבוקר.

כל זה מצטרף לדיווחים שכבר שבועות ארוכים אופפים את הממשלה הנוכחית, ולפיהם היא סיכמה עם ח"כ אחמד טיבי על מטריית הגנה לקואליציה מצידו, תמורת שורה של הישגים שיוכל להציג בחברה הערבית. זה מתכתב עם דברים שאמר שר החוץ לפיד בריאיון שנתן לפני שבוע וחצי לחדשות 12, שלפיהם ישתף פעולה עם הרשימה המשותפת, למעט סמי אבו שחאדה, נציג בל"ד ברשימה.

נושא התשלום שהקואליציה נדרשת לשלם למפלגות ולח"כים הערבים עלה שוב ושוב בחלקים הפתוחים של ישיבות הסיעה ביום שני השבוע. יש לציין שהקו בקואליציה אינו אחיד. חלק מהמפלגות, במיוחד מהצד הימני של המפה הפוליטית, סבורות שאין עסקה תקציבית בין הקואליציה לח"כים הערבים. בצד השמאלי, לעומת זאת, ובמיוחד שר החוץ לפיד, לא מסתירים זאת. שר האוצר ליברמן, בתגובה לשאלה על התשלומים לעבאס ולרינאווי־זועבי, פתח במונולוג ארוך שבו הסביר על חשיבות חיזוק המתונים בחברה הערבית ועל כך שפעם אחר פעם המדינה דוחקת את אותם מנהיגים מתונים החוצה. "פעם ראשונה שיש מנהיג ערבי־ישראלי בכנסת שאומר 'אני לא פלשתיני אלא ישראלי', וגם אותו אנחנו רוצים לדחוק, כמו שעשינו תמיד?" בנוסף הדגיש ליברמן שרע"מ אינה עוסקת בנושאים מדיניים - וזאת למרות העובדה שהיא הקפיאה את חברותה בקואליציה על רקע האירועים בהר הבית, כשאחד מהתנאים לחזרתו של עבאס היה הגעה להסכמות מול ירדן בסוגיה.

אחריו הגיע תורו של יאיר לפיד בישיבת הסיעה של יש עתיד. לפיד נשאל מדוע כשהח"כים החרדים דרשו הישגים למגזר שלהם זאת הייתה סחטנות פוליטית כהגדרתו, ואילו את התנהלות הח"כים הערבים הוא לא מגדיר כך. תשובתו של לפיד הותירה את הנוכחים בחדר בתדהמה: "מאוד קל להבחין מתי זה סחטנות פוליטית ומתי לא: זה לא סחטנות פוליטית כשזה בא לענות על צורכי ציבור אמיתיים".

הניסוי יצא משליטה

מהעבר השני, בצד הימני בממשלה החלו לעלות הקולות שמדברים על "כישלון הניסוי של הקמת ממשלה עם המפלגות הערביות". מי שבעיקר מחזיק בעמדה זו הוא ח"כ ניר אורבך מימינה, שלפי הדיווחים השונים, אשר הוכחשו בסביבתו במהלך השבוע, אף אמר לראש הממשלה בנט כי לא יוכל להמשיך כך. לפי חלק מהגרסאות שהסתובבו בכנסת בשבוע החולף, זו גם אחת הסיבות המרכזיות לפרישתו של ראש הסגל של בנט, טל גן־צבי, שליווה אותו במשך עשור. פרישתו של גן־צבי, אשר הודיע על כך בבוקר יום שני, ממשיכה את מגמת ההתפרקות של לשכת ראש הממשלה בעת האחרונה.

"אני לא יודע אם זה הזמן לשאול ולברר האם הניסוי של ממשלה עם מפלגה ערבית כשל או לא", אומר ד"ר גדי חיטמן, מרצה בחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל. "זה דיון חשוב, שנצטרך לעשות אותו, אבל לא כעת".

מתי כן נצטרך לנהל את הדיון הזה?

"כשהוא יסתיים, כלומר כשהממשלה תסיים את דרכה. אבל זה יותר מורכב מזה. איך נמדוד אם הניסוי הצליח או לא? האם הישרדות הממשלה עוד כמה חודשים, למרות השיתוק שבו היא נמצאת, תיחשב להצלחת הניסוי? האם הצלחת הניסוי היא שרע"מ אכן תצליח לקדם נושאים אזרחיים לטובת המגזר הערבי? האם ההצלחה היא רק בהעברת תקציבים בלי יישום התוכניות, או שרק ברגע שהתוכניות ייושמו יהיה ניתן להגדיר זאת כהצלחה? האם זה תלוי בשאלה אם המגזר הערבי חושב שמה שנתנו לו זה מספיק או לא? איך בדיוק אנחנו מודדים הצלחה? לכן אני חושב שהדיון הספציפי הזה מקדים את זמנו. מה שכן, אם הממשלה לא תשרוד ותתפרק בקרוב, כנראה שנוכל לומר שהניסוי כשל. זאת הסיבה שאנחנו רואים את כל ההסכמים החדשים האלה נחתמים או נסגרים, מתוך רצון ערבי ליישם אותם כמה שיותר מהר".

יש למנסור עבאס כרגע הישגים שהוא יכול להציג לציבור הערבי?

"זאת שאלה טובה. אנחנו יודעים שיש ירידה בפשיעה בחברה הערבית, אבל האם זה משהו שמנסור עבאס יכול לקחת קרדיט עליו? לא בטוח. אותו דבר לגבי ההתנהלות מול הבדואים בנגב. השאלה שעכשיו מניעה את עבאס, ואיתו את רע"מ כולה, היא מה הם יוכלו להציג לציבור שלהם כהישג. ועבאס הוא תופעה חריגה בנוף הפוליטי הישראלי. הוא לא מרבה לשקר. הוא לא ינכס לעצמו הישג שהוא לא השיג".

להגיד שמנסור עבאס מקפיד לומר אמת זאת לא אמירה מאוד נכונה. הרי הקולות שהוא משמיע בישראל ובירדן מאוד שונים זה מזה. כשהוא הצטרף לקואליציה הוא אמר שיעסוק רק בנושאים אזרחיים, בסוף הוא עוסק גם בנושאים מדיניים.

"תראה, עבאס לא ויתר על שאיפותיו הלאומיות והדתיות. הוא פשוט אמר בכנות לציבור שלו שאין אפשרות לקדם דברים בנושא הזה, ולכן החזית השלישית החשובה לציבור הערבי - איכות החיים האזרחית שלהם - צריכה להפוך למרכז העיסוק. זה לא שהוא מאמין בפתרון שתי המדינות. הוא היה שמח לראות כאן חליפות אסלאמית. אבל הוא יודע שזה לא אפשרי, וגם אומר את זה לציבור שלו. והציבור נתן לו את הכוח ללכת לניסוי הזה. מה שקרה לו בשנה האחרונה זה שהוא הפך להיות כל כך מושקע ברעיון הזה, עד שהוא הפך מלשון מאזניים לשחקן ברזל בתוך הקואליציה".

כלומר שהאיומים על פירוק הממשלה מהצד שלו אינם כנים?

"נכון. הוא לא קם בכל בוקר וחושב לעצמו איך הוא יפרק את הממשלה. הוא הראשון שרץ עם גדעון סער לבנט בשביל לשמור על הממשלה, כי שלושתם נעים סביב אחוז החסימה. הוא צריך עוד להביא הישגים כדי לזכות בקולות מחדש. העניין הוא שהמציאות הזאת יצרה תגובת נגד של הרשימה המשותפת, שגרמה להם להגביר את השיח הלאומני ואת המעשים הלאומניים. כנראה שלפני שלוש שנים לא היינו רואים את אחמד טיבי מפריע לשוטרים לעצור חשודים בבית חנינא".

בשנים האחרונות חברי המשותפת היו מעורבים פעם אחר פעם בשיח לאומני־פלשתיני, שכלל לא פעם גם מתקפות על מדינת ישראל.

"לא בהיקפים שאנחנו רואים היום. תסתכל על הכנסת המתפקדת הקודמת, הכנסת העשרים. מכל הצעות החוק שהמשותפת הגישה באותה כנסת - מעל לשבע מאות - רק ארבע עסקו בנושאים לאומיים, וגם עליהן חתמו רק חברי הכנסת של בל"ד. כל השאר היו בנושאים אזרחיים, ונעשו בהם שיתופי פעולה עם כל המפלגות הציוניות, משמאל ומימין. אלא שרע"מ לקחו להם את הטיקט הזה, ומבחינת המשותפת זה קרב אבוד, כי אין לה שום סיכוי להביא את ההישגים האזרחיים שעבאס יכול".

בסוף יש פה קצת ייפוי של המציאות. הניסוי הזה הוביל לממשלת מיעוט, שבה על כל הצבעה צריך להגיע להסכם חדש עם הח"כים הערבים שעולה מאות מיליונים.

"מה הבעיה בזה? מה רע בזה שסוף סוף ישקיעו כסף במגזר הערבי ויקדמו אותו מבחינה אזרחית? אפילו ממשלות הימין הסכימו על זה. אני מזכיר לך שמי שהכשיר את עבאס הוא נתניהו. העניין הוא שאנחנו פשוט לא רגילים שלח"כים הערבים יש כזה כוח פוליטי ושהם יודעים לנצל אותו. היינו רגילים שזה הגיע עד היום רק מח"כים יהודים, וזה השינוי הטקטוני שעברה הפוליטיקה שלנו בשנה האחרונה".

לא כולם סבורים שמוקדם לבחון את הצלחת הניסוי. בעיני אחרים, עבאס כבר הגיע למסקנה שהוא נכשל, ורק מחפש את דרכו החוצה. "זאת ממשלה צולעת. כל הח"כים הערבים מחכים לטיימינג הנכון כדי לפרק את העסק", אומר וג'יה כיוף, מנכ"ל המכון הערבי לדמוקרטיה. "הם יודעים שהציבור הערבי מאוד לא מרוצה מהמצב, והם יודעים שיהיו לזה השלכות בקלפי. הם יודעים שיש מפלגה אחת (המשותפת. א"מ) שיכולה לשמור על כוחה, ואחת שלא תחזור (רע"מ. א"מ). הם יודעים שבציבור רואים את חלקם ככאלה שרק ניסו לסדר לעצמם את התפקיד הבא, וזה לא טוב להם. זאת הסיבה לכך שכל צד מאשים את השני שבאשמתו הממשלה הזאת קיימת: המשותפת אומרת שרע"מ חברה בממשלה ומחזיקה אותה, ואילו ברע"מ אומרים שהגיבוי של המשותפת מאריך את החיים של הממשלה הזו".

כלומר, אנחנו נמצאים באירוע שבו כל צד בח"כים הערבים רוצה להפטר ממנו, אבל לא ממש יודע איך?

"בדיוק. הם לא רואים איך הם יכולים להרוויח מהמשך הקיום של הממשלה. התחושה שלהם, והיא מתבטאת גם ברחוב הערבי, שהם לכודים בתוך משחק, כמו סביבון, שבו הם פשוט מסתובבים סביב עצמם ובסוף מגיעים לאותה נקודה. והכי מרגיז אותם זה שככל שמסתובבים מהר יותר, כך הם חוזרים לאותו מקום מהר יותר".

עד כמה חזקה במגזר הערבי האכזבה מהשותפות הזו?

"חזקה מאוד. ציפו למשהו אחר. ציפו שיראו תוצאות והן לא הגיעו. ואני לא מתכוון רק לכסף, אלא גם למעמד אזרחי בחוק הלאום, השוואת התכנון והבנייה במגזר, ובכלל - ישראליזציה של המגזר. שהוא ירגיש חלק שווה במדינת ישראל. זה לא קרה, ומבחינת הציבור הערבי זה באשמת הצד הימני בממשלה".

אז אם זה המצב, מה בכלל המשמעות של ההסכמים החדשים מול רע"מ ורינאווי־זועבי?

"מבחינת הקואליציה, כל המשמעות של ההסכמים האלה היא כמה זמן הם יכולים להאריך את חייה של הממשלה הלא מתפקדת הזאת. ההסכם הזה לא בא להיטיב עם הערבים, אלא עם מי שמייצג אותם. אין הרבה אמון במגזר שדווקא ההסכמים האלה יביאו את התוצאות שלא ראינו עד כה. התחושה היא שאלו הסכמים שנועדו בעיקר לספק כותרות לפוליטיקאים ולא להביא הישגים אמיתיים למגזר".

וכשזה המצב, כמה זמן עוד ניתן לשרוד ככה מבחינת הממשלה?

"אף אחד לא יכול באמת לדעת. אנחנו חיים במדינה שאנחנו לא יודעים מה יקרה בה מחר בבוקר. סדר היום הישראלי לא נקבע על ידי ישראל, אלא על ידי חמאס, הרשות הפלשתינית, ורק אחר כך ישראל. מה שאני כן יכול לומר לך זה שהציבור הערבי התערב יותר מדי בעניינים לא שלו, בעניינים של הציבור היהודי בארץ, ובהרבה מובנים זה פגע ביכולת שלו לקדם דברים עבור המגזר".

עניין של תרבות

גם בקואליציה מודעים לשבריריות המצב שנקלעו אליו, בדמות ממשלת מיעוט דה־פקטו. בתגובה לשאלת 'בשבע' אמר ליברמן בישיבת סיעתו כי הממשלה מעבירה שורה ארוכה של הישגים, כולל חקיקתיים, למרות המשבר. זאת תוך שהוא מתעלם מכך שכל החקיקה שעברה, עברה בזכות הסכמות עם האופוזיציה. בנוסף אמר שר האוצר כי הוא מאמין שהממשלה תוכל לתפקד עוד זמן רב במצב הנוכחי.

"ממשלות מיעוט לרוב מתרחשות בישראל כשלב בתהליך קריסה של הממשלה", אומר עו"ד אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. "ממשלת מיעוט מטבעה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן, בגלל שאין לה רוב. זה מה שקרה בתקופת רבין ואצל ברק, וזה חלק מתהליך קריסת ממשלות. הבעיה בסיפור הזה היא שמדובר בממשלה שלא יכולה לתפקד ולקדם מדיניות, ועבור כל הצבעה היא צריכה לנהל משא ומתן מחדש. זה בדיוק מה שאנחנו רואים בימים האחרונים".

וכתוצאה מכך, גם האפשרות לסחוט את הממשלה גדלה.

"כמובן. זה הכרח מובנה של המציאות הזאת. והאמת שזה טבעי - כל אחד מנסה לנצל את הכוח הפוליטי שיש לו, וצריך לזכור שלרוב לח"כ מהאופוזיציה אין המון כוח במצב שגרתי. אז ברור שבמצב עניינים שכזה, ממשלת מיעוט תעודד סחטנות רבה, ולמעשה תהיה ממשלה די משותקת".

הקונספט של ממשלת מיעוט אינו המצאה ישראלית, ולמעשה הוא קיים בהרבה מדינות. אלא ששם זה מתנהל בצורה שונה למדי מישראל. "זה עניין של תרבות פוליטית", מסביר גרבר. "התרבות הפוליטית בישראל, וראינו את זה בכל הקשור לעיסוק בסוגיית חוק 'ממדים ללימודים', גורסת שתפקיד האופוזיציה הוא להפיל את הממשלה. עם זה היא קמה בבוקר. אנחנו לא יושבים ומחכים שהכנסת תמלא את ימיה ורק בבחירות הבאות האופוזיציה תנסה להחליף את השלטון, אלא יש לה פעילות אקטיבית לפירוק הממשלה. זה עניין של תרבות פוליטית, שאפשר להתווכח אם הוא טוב או לא, אבל מה שבטוח זה שהוא מונע מממשלות מיעוט לתפקד ומאלצת אותן להגיע לסיכומים לגבי כל הצבעה והצבעה בנפרד. בסקנדינביה למשל זה עובד אחרת".

הצורך להגיע לסיכומים חדשים הוליד כאמור שורה של הסכמים מול רע"מ ורינאווי־זועבי, הסכמים שנכון לכתיבת שורות אלה עושה רושם שרק הצד של הקואליציה מיישם, בעוד הח"כים הערבים ממשיכים לא להרגיש מחויבים למשמעת הקואליציונית. יחד עם זה, ההסכמים, שבצד הימני של הממשלה מתכחשים לקיומם בעוד לפיד מאשרם, נותרו חסויים מעיני הציבור.

"זאת בעיה ברמה של סכנה דמוקרטית, של רמיסת הדמוקרטיה הישראלית", גרבר נחרץ. "יש חובת פרסום להסכמים קואליציוניים, והסיבה לכך היא שכל המערכת הפוליטית בנויה על זה שהח"כים הם נציגי הציבור. איך הם יכולים לייצג את הציבור אם הוא לא יכול לגבש את עמדתו על מה שקורה? אם לא מפרסמים את ההסכמים הפוליטיים, זה סוג של וירוס במערכת הפוליטית. בעבר כולם פרסמו את המצעים שלהם, וכמובן את ההסכמים הקואליציוניים. על המצעים רוב המפלגות כבר ויתרו - ואנחנו זוכרים את הדברים של עורך הדין של ימינה, שהבטחות הבחירות אינן מחייבות את הסיעה - ועכשיו אנחנו בהידרדרות נוספת, שגם הסכמים קואליציוניים, שמנסים לצייר אותם כמשהו אחר, מוסתרים מעיני הציבור. זאת בעיה קשה. אנחנו חוזים בפגיעה שיטתית בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה".

האירוע הזה עלול להישאר איתנו עוד זמן רב או שאפשר לתקן זאת?

"אנחנו נמצאים בנקודת שבר מהבחינה של ייצוג הציבור בכנסת. התופעה של עריקים ממפלגות, שרובם לא נבחרו בפריימריז, רק הולכת וגוברת - כי הם לא מרגישים מחויבות לציבור. התופעה של חוסר עמידה מאחורי ההבטחות לציבור, שמנתקת עוד יותר את הקשר בין הציבור לנציגיו. ועכשיו התופעה החדשה, שאפילו הסכמים פוליטיים שעל פיהם המדינה אמורה להתנהל בשבועות הקרובים אינם מוצגים לציבור - זאת כבר עליית מדרגה נוספת שמרוקנת מכל תוכן את הפוליטיקה שלנו. זה לא מאפשר למנגנון הדמוקרטי לתפקד. אחרי האירוע הזה נצטרך לעשות תיקון דרמטי לכל המנגנונים שנפגעו כאן בתהליכים הללו".

***