דגל ישראל בכותל המערבי
דגל ישראל בכותל המערבי iStock

כיום, יש לנו קצינים דתיים, אנשי תקשורת דתיים, שופטים דתיים, יועץ משפטי דתי, מפכ"ל משטרה דתי, ראש שב"כ, ח"כים דתיים רבים, שרים, ואפילו ראש ממשלה דתי.

אבל איך קורה שכל כך הרבה אנשים דתיים ומסורתיים נמצאים בכל המערכות הציבוריות, ובמקום שמדינת ישראל תהפוך ליהודית יותר, במקום זה קורה הפוך- מתקפה קבועה על המסורת היהודית, ונסיגה כואבת בכל ענייני דת ומדינה. יהודית הופכת לכל אזרחיה.

איך כ"כ הרבה בכירים דתיים מתהפכים, ומיישרים קו עם קלקולי המערכת? לא הגיוני שכולם פשוט חלשי אופי, נכנעים לתרבות השלטת, כולם חסרי עמוד שדרה. אז למה כל האידיאלים הגדולים נשכחים ככל שאדם מחזיק בתפקיד בכיר יותר?

הקהילה היהודית, במשך כמעט אלפיים שנה, התרכזה רק בעולם הרוח. החיים המעשיים היו שייכים לגויים, לא לנו. העולם הדתי עסק בבית הכנסת, בבית המדרש, וגם בחינוך, ובחיי המשפחה. במציאות של גלות, העולם הדתי חי בסתירה מתמדת בין העולם הרוחני, היהודי, הטהור, לחיי המעשה, הגויים, הרחוקים מקודש. החיים והתורה לא הסתדרו יחד. פחות חיים מעשיים שווה יותר אמונה. הפרדת דת ממדינה, בתוכנו.

כשהקמנו מדינה, חשבנו שזו אותה קהילה יהודית, רק גדול יותר. אותה תפיסה דתית, רק בעם ישראל כולו. התודעה נשארה גלותית. כאן הטעות. מכאן מתחיל השבר. התודעה הזו השאירה את המדינה, על מערכותיה השונות, חילונית. בתוכה יכולים להתפתח חיים דתיים, של האנשים הפרטיים, המשפחות, אפילו קהילות שלמות, אבל טעינו לחשוב שאת המדינה א"א לנהל עם התורה הזו. כאילו המדינה שייכת לחיי המעשה, החילונים, והעולם הדתי נשאר שייך לחיי הרוח בלבד, לבית הכנסת, לחינוך, לכשרות, לשבת. אבל מדינה לא שייכת לקודש. בשביל לנהל מדינה צריך חילונים או דתיים עם תפיסות חילוניות. הקודש שייך לבית המדרש, לא אל החיים עצמם.

דווקא הקמת המדינה גרמה לשבר דתי גדול- פתאום התברר, בטעות, שהתורה חלקית, מצומצמת רק לחיי הפרט, מתכנסת רק בבית הכנסת. התורה לא שייכת אל החיים בפועל. במצב כזה, ככל שאדם בכיר יותר במערכות המדינה, כך השבר בעולמו הדתי הולך וגדל.

אם א"א לנהל את החיים הכלליים עם תורה, ולהיפך, היא גם מפריעה להם, עם כל ההלכות שלה, אז אולי היא לא כ"כ רלוונטית, מיושנת. ואולי גם חז"ל לא כ"כ רלוונטיים, וגם ההלכה קצת עבר זמנה. היהדות נשארת טובה לשולחן שבת, לתפילות, אבל החיים הממשיים, אלה שבהם צריך לנהל מדינה, לא הולכים יחד עם יהדות. הייה יהודי בביתך וישראלי בצאתך.

כי אולי א"א לנהל כלכלה עם הלכות ריבית. כי פוליטיקה זה חייב להיות מלוכלך ומלא שקרים. כי א"א להחיל ריבונות על כל מרחבי א"י. כי הערבים כאן, וצריך להסתדר איתם, בתוכנו. כי הקם להורגך השכם להורגו לא רלוונטי. כי התבוללות זה מיושן, גזעני, מעליב. כי איזה רייטינג יהיה לתקשורת בלי לשון הרע ופריצות. כי אין תרבות בלי גסויות. כי המשפט העברי לא יודע לנהל מדינה.

וכי א"א להקים ממשלה בלי הערבים. אולי התורה לא מסוגלת לנהל את החיים הציבוריים. התוצאה- אנשים טובים, דתיים, שלא רואים קשר בין העולם הדתי שלהם לחיי היום יום הכלליים, שעליהם הם מופקדים. ואז מיישמים מדיניות חילונית לגמרי, כי הם חושבים שרק ככה אפשר לנהל מדינה. במשך שנים, הציבור הדתי השתלב במערכותיה השונות של מדינת ישראל. ההשתלבות הזו, יותר מששינתה את המדינה, שינתה את הציבור הדתי. התפיסות הדתיות התחלפו בחילוניות, ואפילו שמאלניות, כאילו רק איתן אפשר לנהל מדינה. דת בלי מדינה, מדינה בלי דת.

התיקון צריך להתחיל בתוכנו. צריך להניף את הדגל מחדש, ולהתאים אליו את התכניות. מדינה יהודית היא לא רק יהדות שברוח, של בית הכנסת, של אנשים פרטיים. מדינה יהודית היא חיים ציבוריים יהודיים. חיים מלאים, עם כל המערכות הרחבות של מדינה. כלכלה, בטחון, טכנולוגיה מתפתחת, תקשורת, תרבות וחינוך, והכל מתוך תורה.

אור חדש צריך להופיע בציון. חדש לגמרי. לא מדינה חילונית, עם דתיות פרטית בתוכה, לא רק ד’ אמות של הלכה, אלא ת"ק אמה על ת"ק אמה, כלליות. מדינה של קודש. זה לא דומה לשום מדינה אחרת. זו לא מדינה חילונית רגילה, בתוספת יהדות, אלא מדינה יהודית כולה. תורה בפנים חדשות, אור חדש, תורה שממלאת את כל מרחבי החיים. חז"ל מספרים שכשהגיעה מלכת שבא לביקור אצל שלמה המלך, היא נפעמה מגשר שחיבר בין ארמונו של המלך לבית המקדש. המלכות והקודש מחוברים. זה חידוש שרק עם ישראל מסוגל לגלות.

האנושות מכירה קודש בעולם הרוח- בשאיפות, במחשבות, בפילוסופיה, אפילו בחוויה הרגשית הדתית. אבל דת לחוד ומדינה לחוד. ארמון המלך מחובר לבית המקדש זה חידוש. זה החידוש של עם ישראל. ממלכת כהנים וגוי קדוש, ממלכה וקדושה, יחד.

זו לא שאיפה עתידית, חלום רחוק. זה צורך קיומי, כרגע. העולם הדתי זקוק לדגל הישן-חדש הזה כאוויר לנשימה, והמדינה זקוקה לו אפילו יותר. התורה לא יכולה להישאר מונחת בקרן זווית, רק בביהמ"ד, והחיים עצמם יתנהלו בלעדיה. הסתירה הזו מפרקת את הקרקע היציבה של האמונה, כאילו א"א לחיות ממש עם תורה, וגורמת לרבים להתייאש מהאפשרות לחיות חיי תורה מלאים, חיים של מדינה יהודית. המשבר הדתי הזה יכול וצריך להצמיח שלב חדש בתוכנו- ישראל יהודית ממש.

זה דורש גיבוש חזון רחב של תורה, בכל הסוגיות הכלליות שבמדינת ישראל. יצירה מחודשת של בתי המדרש, הסברה רחבה לכל הציבור, והוצאה לפועל של החזון הזה. זו צריכה להיות דרישה שלנו מכל נציגינו, לגבש ולהציג תכניות לקידום מדינה יהודית, חיים של תורה במדינה. לא להסתפק רק בהפלת הממשלה הרעה הזו, אלא תכנון של השלב הבא, יצירת מדינה יהודית.