"צו סגירה לחינוך הדתי" מכנה חבר הכנסת זבולון אורלב את דו"ח ועדת שושני, שהונח לפני חצי שנה על שולחנה של שרת החינוך לימור לבנת. אורלב ואישים נוספים ממערכת החינוך הממלכתית דתית טוענים כי אם יאמץ משרד החינוך את המלצות הדו"ח, המשנה את שיטת תקצוב בתי-הספר, תיכנס מערכת החינוך הממלכתית-דתית לסחרור של סגירת כיתות ובתי-ספר בזה אחר זה. מנגד טוען ד"ר שושני, יושב ראש הועדה, כי הנהגת השיטה עליה ממליץ הדו"ח תבטיח יעילות, חיסכון ובעיקר שוויון בין כל ילדי ישראל הלומדים בבתי-הספר היסודיים. שעות לכל תלמיד בשנים האחרונות הוגשו מספר עתירות לבית הדין הגבוה לצדק, בטענה שקיימת אפליה באופן בו מחולקת עוגת התקציב בין מוסדות החינוך היסודי. תשובתו השגורה של משרד החינוך היתה כי הנושא ייבדק, אולם דבר לא נעשה בעניין. לפני כשנה וחודשיים, לאחר שהוגשה עתירה נוספת לבג"ץ, החליטה שרת החינוך לשים לדבר קץ והקימה ועדה שתבחן את שיטת התקצוב של בתי-הספר היסודיים, ותגבש קריטריונים ברורים לחלוקת תקציבי המשרד. ד"ר שמשון שושני, שהיה מנכ"ל משרד החינוך בתקופה בה כיהנו יצחק נבון, שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין כשרים, מונה לראשות הועדה. כאמור, הוועדה סיימה את עבודתה לפני חצי שנה, כשבאמתחתה המלצה לשינוי שיטת התקצוב ולשינויים מבניים במשרד החינוך. שיטת התקצוב הנהוגה כיום היא נתינת 'סל שעות' לכיתה, כמעט בלי קשר לגודלה. תלמיד שהוריו מתגוררים בשכונה מרוחקת והוא לומד בבית-ספר קטן, לומד מערכת שעות דומה לזו של בן דודו המתגורר במרכז העיר ולומד בבית-ספר גדול הרבה יותר. על פי השיטה הנוכחית, מקבל משרד החינוך מספר שעות גלובלי ממשרד האוצר, והוא מחליט איך יחולקו השעות. אם המשרד רוצה להנהיג כיתות קטנות יותר בעיירות פיתוח, או להעניק סל שעות מיוחד עבור פרויקט ניסיוני, הוא רשאי לעשות כן כרצונו. המלצתה של ועדת שושני היא שכל כיתה תקבל שעות ביחס ישר למספר התלמידים בכיתה. בשיטה זו, תלמיד המתגורר בשכונה מרוחקת יחזור הביתה מוקדם יותר מבן דודו הלומד בבית-ספר מרכזי בעיר, ויתרה מכך, הוא ילמד פחות מכל מקצוע: עברית, חשבון, היסטוריה ועוד. ועדת שושני הוסיפה וקבעה 'מדד טיפוח' שעל פיו תינתן תוספת תקציב לתלמידים הבאים מרקע חברתי-כלכלי חלש. מדד הטיפוח כולל בתוכו נתונים שונים, ובהם את השכלת ההורים, מספר האחים, ארץ עליה, מרחק ממרכז הארץ ועוד. התלמידים יחולקו לעשרה עשירונים; תלמידי העשירון הראשון, המגיעים מרקע כלכלי-חברתי חזק ביותר, יקבלו 1.25 שעות שבועיות לתלמיד, תלמידי העשירון השני יקבלו 1.33 שעות, וכן הלאה. שיטת התקצוב החדשה מבטיחה חלוקת שעות חסכנית, וכל אדם, מפקיד האוצר ועד לאחרון הורי בית-הספר, יידע כמה שעות אמור ללמוד תלמיד זה או אחר. הוועדה נתנה דעתה גם לבתי-ספר יחידים ביישובם, מקרה נפוץ ביותר ביישובי יש"ע, שם קבעה מספר מינימלי של שעות לכיתה העומד על 35 ש"ש. תוספת מסוימת תינתן גם לתלמידי מגזרים מיוחדים, כגון תלמידי בתי-הספר הדתיים שזקוקים לתוספת תפילה וכדומה. התוספת, אגב, לא תעלה על 0.2 ש"ש לתלמיד. דו"ח הוועדה, המשתרע על פני עשרות עמודים, מתייחס לנושאים נוספים, אולם שיטת התקצוב היא סלע המחלוקת בין אישי הציבור הציוניים-דתיים לבין חברי הוועדה ומשרד החינוך. מקבלים פחות בשם השוויון בעקבות הגשת דו"ח ועדת שושני לשרת החינוך והכרזתה כי היא מתכוונת ליישם את המלצותיו באופן מדורג בחמש השנים הקרובות, הקים חבר הכנסת שאול יהלום צוות בדיקה שיבחן את ההשלכות שיהיו ליישום הדו"ח על החינוך הממלכתי-דתי. מר בן ציון דל, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך, ישב בראש צוות הבדיקה, שישבו בו גם פרופ' זמירה מברך, ראש בית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר מתי דגן ומר מנחם לבל, שעמדו בעבר בראשות המנהל לחינוך דתי. הדו"ח שהגישה ועדת דל הוא חריף ביותר, ואינו משתמע לשתי פנים. רוב הכיתות של בתי-הספר הממלכתי-דתי קטנות יחסית, מה שצפוי לגרור את סגירתם המיידית של כ-40 בתי-ספר ממלכתיים-דתיים. בטווח של חמש השנים הבאות תרחף סכנת סגירה מעל כ-150 בתי-ספר נוספים. 50% מתלמידי בתי-הספר הממלכתיים-דתיים ימצאו עצמם מחוץ למסגרות אלו, מחציתם במסגרות חרדיות ומחציתם בחינוך הממלכתי. גם מי שיישאר ללמוד בבית-הספר הממ"ד ייפגע. לימודי הקודש והחול יקוצצו, והכל בשם ה'שוויון'. דל מסביר כי המילה 'שוויון' מטעה מאוד. ככל שמגזר הוא קטן יותר, השוויוניות תפגע בו באופן קשה יותר: "אם, לדוגמה, יחליטו לבנות אולמות התעמלות ל-100 בתי-ספר, הבנייה תתבצע, באופן נכון וצודק לכאורה, בבתי-הספר הגדולים ביותר, משום ששם יש יותר תלמידים שאין להם אולם. בפועל רואים שלבתי-הספר הדתיים יש פחות אולמות ספורט, משום שהם קטנים יותר. אז אפשר לומר בביטול: 'לא נורא, יהיו ספורטאים פחות טובים', אבל הדבר אמור גם כלפי מעבדות, מחשבים וכו'. אם מנסים לחלק את העוגה באופן 'שוויוני', המיעוטים הם אלה שנפגעים". כאשר כל כיתה תקבל מספר שעות מוגבל, תונף חרב הקיצוץ מעל חלק מן השעות. המורים יצטרכו להחליט במה מקצצים: בשעות הקודש, בלימודי החול ואולי בשניהם. מצד שני, יש כאן חוסר צדק. הדתיים נהנים מלימוד בכיתות קטנות, והזרם הכללי לומד בכיתות גדולות. "אין מחקר שמראה על הבדל בין הישגיהם של תלמידים שלמדו בכיתה קטנה (לא קטנה מאוד) לבין אלו שלמדו בכיתה גדולה", אומר דל. "הרצון להגדיל את הכיתות כדי לזכות במערכת שעות גדולה יותר, יביא לסגירת בתי-ספר ולהעברת התלמידים לבתי-ספר מרוחקים מבתיהם. בנוסף, כאשר יבינו ההורים שתלמיד בית-הספר הכללי לומד שעות ארוכות יותר מבנם, הם יעדיפו לתת לו את החינוך הדתי בבית ולשלוח אותו לבית-הספר הכללי. דבר זה יביא להקטנה נוספת במספר התלמידים בכיתה, ויהיה כאן מעגל של סגירת כיתות ובתי-ספר". האוצר חיכה בפינה כמי שהיה מנכ"ל משרד החינוך חושש דל כי המלצות הדו"ח יביאו לפגיעה קשה בעצמאותו של משרד החינוך, ויביאו אותו להיות כפוף באופן מוחלט למשרד האוצר: "מעטים יודעים את האמת. משרד האוצר 'מחכה בפינה' להסדר הזה לפחות 20 שנה. גם כך הוא שולט על הסכמי השכר מול המורים ולמשרד החינוך אין נגיעה בעניין. אם הסכמי השכר הופכים אותו ל'עוזר השדכן', הנהגת שיטת התקצוב החדשה תהפוך אותו ל'בעל הבית'". ההשלכות של השיטה החדשה יהיו חוסר אפשרות מוחלט מצדו של משרד החינוך להעניק שעות של 'פרויקטים מיוחדים' לתלמידים מתקשים או לתכניות מיוחדות אחרות, כפי שהיה עד כה. הכל יהיה מדוד מאוד, ומשרד החינוך יאבד מכוחו. השעות הנוספות שמבקש המשרד להעניק לתלמידים לפי השתייכותם לעשירונים, תלויות אף הן ברצונו הטוב של משרד האוצר: "משרד האוצר יבטיח לתת כל שנה 80,000 שעות (400 מיליון ¤) כדי לאזן בין התלמידים המגיעים מרקעים שונים, אבל הדבר לא יהיה בבסיס התקציב כפי שהיה עד כה. ואז תגיע שנת תקציב ומשרד האוצר יגיד: 'זו שנה קשה, תאלצו לספוג את השעות'. שעות האיזון הן אחיזת עיניים". בשיטה הנהוגה כיום, מקבלת כל כיתה מספר שעות, ועל גבי זה קיים 'מדד טיפוח' המביא בחשבון את הכנסת ההורים, מספר האחים בבית ופרמטרים אחרים. 'מדד הטיפוח' שמציעה ועדת שושני אינו מעניק חשיבות להכנסת ההורים אלא למספר שנות הלימוד שלהם, ונותן ערך פחות למספר האחים במשפחה ולפרמטרים אחרים. דל מבקר גם את הבחירה הזו של הוועדה, וטוען כי הכנסת ההורים היא דבר מדיד ומוחלט, ולעומתה השכלת ההורים היא נתון שאפשר לשחק בו לפי צרכי התלמיד. אם דיווח של שנות לימוד רבות יועיל לתלמיד, הוא ידווח על כך שאביו למד שנים ארוכות בישיבה. אולם, אם דיווח על פחות שנות לימוד יועיל לו, הוא לא ידווח על לימודים אלו; הרי לימודים בישיבה אינם 'לימודים גבוהים' במובן המקובל של המילה. שושני: הדתיים דואגים רק לעצמם ד"ר שמשון שושני דוחה את הטענות המושמעות כלפי הדו"ח שחיבר עם חבריו. "עובדה היא", אומר שושני, "ששיטת התקצוב הנהוגה בחינוך העל- יסודי היא לפי מספר התלמידים, ותקציב האיזון ניתן על פי מגמות הלימוד של התלמידים. השיטה שעליה ממליץ הדו"ח היא כמעט זהה: תקן לתלמיד, כשהאיזון ניתן על פי מדדים חברתיים. מעולם לא הוגשה תלונה על חוסר שוויוניות בחלוקת התקציב בבתי-הספר העל-יסודיים". לדבריו, המדינה מרשה לעצמה בחינוך היסודי להיות יותר נדיבה ופחות יעילה. המערכת העל-יסודית, שאינה נמצאת בידי המדינה, בודקת את עצמה בשבע עיניים, ולכן היא גם יותר אפקטיבית. ד"ר שושני, אשר עמיתיו, המנכלי"ם לשעבר של משרד החינוך המשתייכים למגזר הדתי, אומרים עליו רק טובות, מאוכזב מן הציבור הדתי-לאומי: "בתקופה בה הייתי מנכ"ל הופלתה האוכלוסייה הזו על ידי לטובה, עד כדי כך שקשה לה עכשיו להתאזן. יש כאן היפוך של כל מה שטען הזרם הממלכתי-דתי על כך שהוא חלק מן המדינה. הזרם הזה הופך לקבוצת לחץ סקטוריאלית, בדומה לקבוצות הלחץ החרדיות". שושני מפנה את האצבע המאשימה כלפי הפוליטיקאים של המגזר: "מי שמעביר ביקורת על השיטה הם לא אנשי המקצוע אלא הפוליטיקאים. בהתחלה קיבלו אנשי המקצוע את העקרונות, אולם הם החלו להתנגד לאחר שהפוליטיקאים התערבו. למה, למשל, החינוך העצמאי או אנשי מעיין החינוך התורני אינם מתלוננים? הכל פוליטיקה". פרט לכך, טוען שושני, מי שמעביר ביקורת צריך לבוא עם אלטרנטיבה. הוא עצמו נתבקש לחלק את העוגה באופן שוויוני, וכך עשה. "אם אורלב יהיה שר החינוך ולא ישנה את שיטת התקצוב", הוא תוהה, "איך הוא יעמוד בפני בג"ץ?!" באשר לטענתו של דל על העברת השליטה ממשרד החינוך למשרד האוצר, עונה שושני כי יכולת התמרון, שהייתה נתונה בידי משרד החינוך בעבר ולא תהיה בשיטה החדשה, היא הטומנת בחובה את חוסר השוויון בצורתו הגסה ביותר: "כל 'משחק השעות' היה חלוקת תקציב שלא לפי קריטריונים. זה הלך לפי נטיית לב, ואני מעדיף שלא ייווצר מצב שבו לבתי-ספר מסוימים יש יותר שעות, ולכאלה שהם באותו מצב חברתי-כלכלי אבל אין להם קשרים במשרד החינוך או ברשות המקומית יש פחות שעות. את התופעה הזו היה צריך לעצור". שושני אינו תמים. גם הוא, כמו דל, מכיר את משרד האוצר ואת הדינמיקה של מתן ואי מתן תקציבים. הוא יודע שתיתכן אפשרות לפיה יסרב משרד האוצר להעניק למשרד החינוך את תוספת השעות עבור האיזון בין התלמידים: "הכל יכול להיות במדינה שלנו ואם הכל אפשרי אז גם אפשרות שמשרד האוצר יקצץ בשעות באה בחשבון, אבל משרד החינוך כבר לא יכול לברוח מן הנושא השוויוני". הנפגע העיקרי הממ"ד ד"ר מתי דגן, בעבר ראש המנהל לחינוך דתי וחבר הוועדה של דל, מצדיק את הביקורת של שושני על חלוקה לא הוגנת של שעות שמתבצעת לפי טיב קשריהם של אנשי בתי-הספר: "חלק מן הביקורת שלו נכונה, במערכת קיימים המון לחצים. אבל הניסיון ליצור 'שוויון' יוצר חוסר שוויון גדול עוד יותר, שמשמעותו, מעבר לפגיעה בחינוך הדתי, העברת שעות מן הפריפריה, שם יש כיתות קטנות יותר, אל החזקים, המתגוררים במרכז הארץ ומאיישים כיתות גדולות יותר". דגן, איש שטח המתמצא במתרחש בבתי-הספר בארץ, מעריך כי שינוי שיטת התקצוב תגרור אחריה סגירה של למעלה משליש מבתי-הספר הממלכתיים דתיים: "כמעט בכל יישוב קיים בית-ספר בסכנת סגירה. הכיתות הקטנות לא יוכלו לקיים מערכת שעות". לדברי דגן, גם מקומות בהם בית-הספר הוא היחיד ביישוב, ואמור לפי דו"ח שושני לקבל מערכת שעות בת 35 שעות שבועיות לכל כיתה, יסבלו הילדים ממיעוט שעות לימודים. מ-35 ש"ש יש להפחית שתי שעות חינוך ושתי שעות ניהול. כדי להמחיש את ההבדל, מסביר דגן שכיום מקבלת כיתה ממוצעת תקציב של 38-36 שעות לימוד שבועיות, נטו. המגזר היחיד שיסבול משינוי השיטה יהיה המגזר הממלכתי דתי. תלמידי החינוך הממלכתי פזורים בכל הארץ ומהווים 80% מכלל האוכלוסייה, לכן הכיתות שלהם גדולות ומאוכלסות. תלמידי המגזר החרדי מהווים מיעוט, אולם הם מתגוררים בריכוזים גדולים, ולכן גם הכיתות שלהם גדולות. המיעוט היחיד המפוזר בכל הארץ הוא זה של החינוך הממלכתי דתי, ולכן הכיתות שלו הן קטנות יותר. לכן, מסביר דגן הוא זה שייפגע מן השינוי. דגן אינו מסכים עם טענותיו של שושני כאילו ההתנגדות לדו"ח שלו נובעת מסיבות פוליטיות. דגן, למשל, הוזמן לוועדה כאיש מקצוע, ומסר בפניה את נימוקיו נגד הנהגת השיטה החדשה. "אולי הכוונה טובה", הוא מסכם, "אבל התוצאה היא חוסר שוויון בין חזקים לחלשים וחוסר שוויון לגבי המיעוטים". תכניות לגבי תיק החינוך חבר הכנסת זבולון אורלב, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד החינוך, טוען כי הסיבה שאנשי החינוך החרדי אינם מלינים על השינוי הצפוי בשיטת התקצוב היא שבתי-הספר שלהם משתייכים לחינוך המוכר שאינו רשמי. הם עושים בו ככל העולה על רוחם, ולכן אינם מודאגים. הוא גם עונה לטענת שושני לגבי שיטת התקצוב בחינוך העל יסודי. החינוך היסודי נבדל מן העל-יסודי בכך שכשהתלמידים מבוגרים יותר, אין מניעה שייסעו לבית-ספר מרוחק יותר, דבר שהורים נרתעים ממנו כאשר מדובר בתלמיד בית-הספר היסודי. אם ייסגר בית-הספר הממלכתי-דתי בשכונה, ההורים לא ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר מרוחקים, ויסתפקו במוסד חינוכי אחר במקום מגוריהם. נקודה נוספת היא כלכלית, מסביר אורלב. בחינוך העל-יסודי משלם הורה 50,000 ¤ בממוצע עבור לימודי ילדיו, באולפנא או בישיבה. קיים חשש סביר שעם יישום הדו"ח ייאלצו הורי תלמידי בתי-הספר היסודיים לשלם סכום דומה עבור חינוך דתי לילדיהם. "שושני היה מנכ"ל מוצלח מאוד במשרד החינוך", אומר אורלב, "ועובדה שהוא לא קידם את השיטה בהיותו מנכ"ל. כנראה שאז הוא לא היה משוכנע בצדקתה". לאורלב יש פתרון לחלוקת התקציב: "אני מציע שיטה משולבת: כל כיתה מעל 20 תלמידים תקבל את אותו מספר השעות. תלמיד אינו צריך להיפגע אם הוריו בחרו להתגורר במקום בו הכיתה קטנה יותר. מעבר לכך, תינתן תוספת לפי הפרופיל החברתי-כלכלי של כלל התלמידים בכיתה, ולא לפי כל תלמיד". הפיתרון של אורלב ממחיש את העובדה שהוא, מבחינתו, מוכן להחזיק בתיק החינוך ו"לעמוד בפני בג"ץ" כתשובה לשאלתו של שושני. במו"מ הקואליציוני שמנהלת בימים אלה המפד"ל היא מתעקשת לקבל את תיק החינוך, ודו"ח ועדת שושני הוא רק אחת הסיבות. "אני לא רואה את עצמי נותן אמון בממשלה שמיישמת את הדו"ח", אומר אורלב. אך הוא לא יסתפק בכך שלא יישמו הדו"ח אם תיק החינוך יהיה בידי מפלגה אחרת: "אם לא נקבל את תיק החינוך, לא נשב בממשלה", הוא פוסק. אבל לימור לבנת מחזיקה בו די חזק. "גם אנחנו מחזיקים בו חזק. אם כל המפד"ל תהיה נחושה כמוני, נקבל את תיק החינוך". מי אינו נחוש כמוך? אורלב מסרב להסגיר את המתרחש בתוך מפלגתו. "אם כל המפד"ל תהיה נחושה כמוני, נקבל את תיק החינוך", הוא חוזר. תירוש: לא ייסגרו בתי-ספר ובכל זאת, למרות הטענות הקשות והלחצים שמפעילים אנשי החינוך הממלכתי-דתי, מתכוון משרד החינוך ליישם את מסקנות הדו"ח. רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך, מסבירה כי בכל מקרה היו מתבצעים שינויים בצורה בה מחולק התקציב לבתי-הספר, משום שהמשרד עובר קיצוצים, דבר הדורש התייעלות. בדבריה של תירוש יש יותר מרמז על כך שבתי-הספר הממלכתיים-דתיים אינם מנוהלים בצורה יעילה: "היום התקציב מחולק בצורה כזו שכיתה עד 20 תלמידים מקבלת חצי תקן, ומהילד ה-21 הכיתה מקבלת תקן מלא. בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים קיימות כיתות רבות של 21 ילדים. חלק מהמקומות לא עשו את המאמץ הנדרש להתייעל". תירוש איננה חוששת שהשליטה על משרדה תעבור לידי משרד האוצר. גם היא טוענת כי 'סלי השעות' לפרויקטים מיוחדים היו נגועים בלחצים פוליטיים: "לטובת מדינת ישראל עלינו לעשות סדר, ולא ליצור מצב בו אנו, אנשי המשרד, ניאלץ להתמודד עם לחצים. יישום השיטה דורש תוספת של 100,000 שעות, כך שכל המערכת תצא נשכרת מכך. הגיע הזמן לתקן את העיוותים". תירוש מסבירה כי שינוי השיטה יתבצע באופן מושכל וכי אין כוונה לפגוע במגזר זה או אחר. בכל מקרה, לא ייוצר מצב בו לא יהיה בית-ספר למגזר הממלכתי-דתי במקום מגורים מסוים, והיא גם מבטיחה למנוע מצב בו ייסגר בית-ספר כתוצאה מן השיטה החדשה. יש ביקורת? אין פרסומים לא סוד הוא שאחוז נכבד מן ההכנסות של אמצעי התקשורת מקורו בפרסום מודעות של משרדים ממשלתיים. סוד גלוי נוסף הוא שמשרדי הממשלה משתמשים לא אחת בכוחם באמצעי תקשורת זה או אחר כדי להילחם בביקורת שהובעה כלפיהם. הימנעות מפרסום בעיתון זה או אחר עלולה לגרור פגיעה קשה בכיסו. עיתון 'הצופה' עסק בחודשים האחרונים באופן רציף במדיניותה של שרת החינוך לימור לבנת, והוא העלה טענות קשות כלפי מדיניות המשרד בכל הנוגע למגזר הציוני- דתי. העורך האחראי של העיתון, גונן גינת, טוען כי ישנה ירידה דרסטית בכמות המודעות שמפרסם משרד החינוך בעיתונו: "לא יידעו אותנו על כך באופן רשמי וגם לא באופן בלתי רשמי, אולם מבחינה מעשית קיימת ירידה בולטת במספר המודעות המתפרסמות, ממודעות רבות בעבר לכמעט אפס. אינני יכול להוכיח שהדבר קשור באופן ישיר לביקורת שהובעה כלפי המשרד, אולם הירידה באה לאחר פרסום הכתבות בעניין דו"ח ועדת שושני, סגירת חטיבת הביניים הדתית בפרדס חנה ועוד". במשרד החינוך מודים כי מספר המודעות המתפרסמות מטעמו ב'הצופה' ירד, אולם אנשי המשרד דוחים בתוקף כל ניסיון לקשור בין הכתבות שביקרו את מדיניותו של המשרד כלפי הציבור הציוני-דתי ובין הקיצוץ. המשרד מוסר כי בשל קיצוץ קשה בכל אגפי משרד החינוך בכלל ובסעיף הפרסומים והדוברות בפרט, "הוחלט לערוך בדיקה מחודשת ולחלק את תקציב הפרסומים באופן ענייני ושווה בין העיתונים השונים הפונים לאותו קהל היעד". במשרד טוענים כי עד כה לא היה איזון בין כמות הפרסומים ב'הצופה' לעיתוני המגזר האחרים. משרד החינוך מבטיח כי הוא "יוסיף לפרסם בכל העיתונים הפונים למגזר הדתי, לרבות עיתון 'הצופה'". עיקרי המלצות ועדת שושני (מתוך 'תקציר מנהלים') הוועדה בחנה את דרכי התקצוב השונות הקיימות במערכת החינוך היסודי בישראל ודרכי מימון חלופיות. את הוועדה הנחתה התפיסה, שמימון מוסדות החינוך היסודי בישראל צריך להיות לפי קריטריונים שוויוניים, הוגנים, יעילים, אפקטיביים, ישימים, גלויים, פומביים ואחידים לכלל התלמידים בישראל. לפיכך ממליצה הוועדה: 1. לעבור לשיטת תקצוב חדשה שתתבסס על שלושה עקרונות מובילים החל בשנת הלימודים התשס"ד. 하나. תקן דיפרנציאלי לתלמיד שישקף את החסכים החינוכיים הנגרמים לתלמיד כתוצאה מתנאי רקע חברתיים כלכליים וגיאוגרפיים, ומשתנים המבטאים עדיפות לאומית. 둘. הוראה של תכנית ליבה, שתיקבע על ידי משרד החינוך כתנאי הכרחי לתקצוב ופיקוח על ביצועו. ג. שיעור השתתפות מדורג של משרד החינוך במימון בתי-הספר שייקבע בהתאם לעמידתם בשני תנאים: ביצוע הוראות ותקנות של המשרד בנושאי מדיניות מרכזיים, כפי שהן משתקפות בחוזרי המנהל הכללי (בעיקר מדיניות קבלת תלמידים). עמידה בסטנדרטים חינוכיים שיקבעו על ידי משרד החינוך והשתתפות במיצב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספריים) כולל מבחני המשוב. 2. לקיים מדרג לצורכי תקצוב של מוסדות החינוך על פי כללים מסוימים: (כאן מפורטים כללי המדרג, ע.ל.) 3. לאגם את כל משאבי ה'סלים' השונים במשרד החינוך וכן את משאבי משרדי הממשלה האחרים (המוקצים למוסדות חינוך) למסגרת המשאבים שיממנו את התקן הדיפרנציאלי לתלמיד. 4. ללוות את שיטת התקצוב המוצעת בשינויים בארגון מערכת החינוך היסודי הרשמי על מנת להפיק את מירב התועלת החינוכית והלימודית מהמעבר לשיטת התקצוב החדשה. 5. להוסיף כ-80,000 שעות שבועיות למערכת החינוך היסודי, המתחייבות מהמעבר לשיטת התקצוב השוויונית המוצעת. הוועדה ממליצה, כדי לאפשר את יישומה של שיטת התקצוב החדשה, לבצע את המעבר במשך חמש שנות לימוד (תשס"ד-תשס"ח). 6. להקים מייד צוות יישום מיוחד שיסיים את עבודתו עד כ"ז באדר א' תשס"ג, 1 במארס 2003, כדי ליישם את המלצות הוועדה לקראת שנת הלימודים התשס"ד.