אבי פרידמן, סא"ל קרבי במיל', בוגר יחידות המסתערבים ו'אגוז', לא נבוך מחבריו לגדוד שמרימים גבה על התחביב של הלוחם והמפקד הקשוח: יצירת בובות בפלסטלינה | לאחר ארבע שנות לימודים בבצלאל הוא עזב את עבודתו בתחום הביטחוני, והוציא מחזור תפילה לילדים שבו דמויות הפלסטלינה מכל גוני הקשת הדתית גם מבקשות סליחה ומארחות אושפיזין בסוכה
חדר העבודה של אבי פרידמן שוכן באחד המתחמים היותר מעניינים החבויים באזור התעשייה גבעת שאול בירושלים. מבחוץ זה נראה כמו עוד אחד מבתי המלאכה של מרכז ספיר, אבל כשדלתות הברזל נפתחות בחריקה מתגלה אולם עם תקרה גבוהה, אפלולי ומעורר השראה.
הסטודיו הקטן של מושא הכתבה נמצא למעלה, במפלס העליון. שם, על שולחן עבודה קטן ומואר, שוקד האמן אבי פרידמן (38) על הפיכת גושי פלסטלינה לדמויות חייכניות וצבעוניות ועל יצירת ספרי ילדים שהן מככבות בהם. בחדר של פרידמן נוצרו עשרות אם לא מאות בובות של ילדים, גברים ונשים, בעלי חיים, עצים ומה לא. פרידמן מבלה שם את רוב זמנו, שהתפנה למעשה בשנתיים האחרונות מאז עזב את עבודתו בתחום הביטחוני ועבר לעסוק במה שהוא באמת אוהב.
בסטודיו הזה נוצרו רוב הספרים והיצירות של פרידמן, בוגר בצלאל שהוציא כבר סידור ומחזור לילדים שבהם מככבות דמויות פלסטלינה הממחישות את התפילות בצורה קלה ונעימה. זה לצד זה, בערבוביה בתוך ארגזים, שוכנים להם חיילי מילואים מהספר 'אבא הולך למילואים' לצד דמויות תנ"כיות ודמויות מהסידור ולצד כבשים "בני מרון" מהמחזור לילדים. הבעיה ביצירה בפלסטלינה היא שכמעט לא ניתן לשמר את היצירות, אבל גם בזה פרידמן מוצא נחמה: "היופי הוא שאפשר לשחזר ולמחזר את הבובות שוב ושוב".
בובות בהשראת הילדות
פרידמן, במקור מאלקנה, מתגורר עם משפחתו בשכונת קטמון. הוא נשוי לביתיה, רופאה פסיכיאטרית בבית החולים הרצוג. "היא זו שנותנת לי את הכדורים הנכונים", הוא צוחק. הוא אב לשתי בנות: רות (10) והלל (7), להן הוא מקדיש את ספריו. לא אחת הוא אף מתייעץ עם בנותיו לגבי יצירה ועיצוב של דמות כזו או אחרת, ומקבל מהן עצות ורעיונות לשיפור ולעיצובים מעניינים. גם את הרעיון לעיצוב דמויותיהם של הילדים המככבים במחזור הילדים החדש שלו קיבל מבתו, שהציעה לעצב שיער של ילדה בצורת רימון.
המחזור הצבעוני מקיף את כל חגי תשרי ומסיים עם קריצה לחורף הקרוב. במקום ציורים או איורים ממלאים את המחזור צילומי דמויות הפלסטלינה: הן מבקשות סליחה, מבצעות "נפילת אפיים", מארחות אושפיזין בסוכה, רוקדות עם ספרי התורה, אפילו יונה הנביא והדג שבלע אותו מקבלים שם מקום מכובד. במחזור הזה אין אפליות ואפשר לראות שם ייצוג של כל הזרמים בחברה הדתית: בובות עם זקן, עם שיער ארוך וכיפה, בובות צהובות שיער וגם שחומות ומתולתלות. פרידמן מסביר: "היה לי חשוב לשים במחזור את כל מי שבאוכלוסייה שלנו. דמויות שכל ילד יכול להיתקל בהן בחגים בבית הכנסת: המכיניסט עם השיער הארוך, האבא החרד"לי, וגם ילדים אתיופים שבדרך כלל נעדרים משום מה מספרי הילדים".
מעבר לפלורליזם המתבטא בייצוג לכל המגזרים, הוא מקפיד גם על שוויון בין המינים. במחזור שלו מי שיושב בחדר העבודה מול המחשב היא דווקא האם, ומי שמגיש סלט לשולחן בסוכה הוא האב.
הטקסט במחזור מורכב מתפילות מוכרות שהפכו לשירים, אותם גם הילדים מכירים. "בחרתי טקסטים ששרים אותם, כך שילדים יכולים לשיר עם המחזור ולהשתתף בתפילה בבית הכנסת. המחזור מיועד גם לילדים שלא יודעים לקרוא ועשויים להזדהות עם הדמויות. המטרה היא לחבר את הילדים בצורה הכי תמימה והכי כיפית שיכולה להיות".
המחזור הוקדש לסבא של אשתו, אברהם שנון, אליו היה קשור באופן מיוחד. הסבא היה איש דעתן בצורה יוצאת דופן, חכם וסקרן. פרידמן היה משתף אותו ביצירותיו, מראה לו סרטוני אנימציה שיצר ונהנה לשמוע את דעתו.
מתכונים מהמילואים
המחזור המיוחד מצטרף כאמור לספרים האחרים שהוציא פרידמן, כמו ה'סידור לשבת' שעליו שקד לפני מספר שנים, במקביל לעבודתו בתעשייה הצבאית, ובו ישנן תפילות וזמירות לשבת מלוות בצילומי דמויות פלסטלינה. יש שם אפילו כמה טיפים, כמו איך לתפוס סוכריות שזורקים בבית הכנסת. 
היה לי חשוב לשים במחזור את כל מי שבאוכלוסייה שלנו. דמויות שכל ילד יכול להיתקל בהן בחגים בבית הכנסת: המכיניסט עם השיער הארוך, האבא החרד"לי, וגם ילדים אתיופים שבדרך כלל נעדרים משום מה מספרי הילדים 
ספר ילדים נוסף שיצר נקרא 'אבא הולך למילואים' ונכתב ביחד עם העיתונאי יועז הנדל. הרעיון לספר נולד לאחר שהנדל לקח את בתו ליום כיף שנערך לחיילי מילואים, והתקשה להסביר לה מה באמת עושים במילואים חוץ מכיף. בספר הוא מסביר, בסיוע דמויות הפלסטלינה של פרידמן, שאבא הולך למילואים גם בשביל החברים. גם שם הדמויות מייצגות את כל גוני החברה הישראלית: בחור עם ראסטות, רב עם זקן וגם סתם חיילים רגילים חובשי כיפה וחובשי כיפת שמיים. בסוף הספר הוסיף פרידמן צ'ופר למתגעגעים לימי המילואים – "מתכונים של מילואים", כמו למשל איך עושים טונה מעושנת (עוטפים שימורי טונה בנייר טואלט ומבעירים אותו), או איך מבשלים עוף בלי כיריים (טומנים באדמה על גחלים למשך כמה שעות).
סיפורי הצבא הם חלק בלתי נפרד מהעבר של פרידמן, סגן אלוף במילואים שמשחק בבובות ולא מתרגש כשהחברים מגחכים על העיסוק המיוחד שהחליט לאמץ. כשארגן ערב גדודי, שיבץ את הדמויות מהספר 'אבא הולך למילואים' בהזמנה ששלח לחיילים.
הוא למד ב'נתיב מאיר', שם נהג לאייר את סיפורי חז"ל במהלך שיעורי הגמרא. אחר כך למד במכינה הקדם צבאית בעלי באחד המחזורים הראשונים, אבל הוא לא מגדיר את עצמו "בוגר עלי טיפוסי". בצבא שירת ביחידת המסתערבים שמשון, שם עסק בדברים שהשתיקה יפה להם ועליהם הוא מסרב להרחיב את הדיבור. כשפירקו את היחידה אחרי שלוש שנים, עם הסכמי אוסלו, כשחשבו שהשוטרים הפלשתינים יחליפו את המסתערבים בשמירה על הסדר, ועתידו הצבאי לא היה ברור, החליט פרידמן לדאוג לעצמו. בנחישות של חייל מורעל הגיע מבלי לתאם מראש לקריה בתל אביב והצליח להיפגש עם סגן הרמטכ"ל דאז, מתן וילנאי, שציוות אותו ליחידת אגוז. במסגרת אגוז פעל פרידמן בלבנון במבצעים עלומים, שגם עליהם הוא מסרב לדבר. בתקופה בה שהה צה"ל בדרום לבנון שירת פרידמן יחד עם רועי קליין הי"ד, היה מפקד צוות לצידו ואפילו חלק עימו חדר.
ובחזרה לעבר. אחרי ארבע וחצי שנים בקבע הכיר את אשתו ביתיה, שהיתה אז מורה חיילת. מיד אחרי פגישתם הראשונה, הגיע למפקד היחידה והודיע כי הוא עוזב את הצבא. פרידמן, שבאופן נדיר הבין כי זו האישה שאיתה יתחתן, לא היה מוכן למחיר הגבוה שמשלמות רעיותיהן של משרתי הקבע. "תמיד מרחמים על הגברים, אבל מי שבאמת עובד קשה ועושה את העבודה השחורה אלה הנשים בבית. לא אנחנו, אנחנו זה חרטא", הוא קובע.
מאז שעזב את הצבא הספיק להילחם במבצע חומת מגן, אז השתתף בפעילויות באזור חברון, ובעופרת יצוקה היה מ"פ. "אמא שלי לא ישנה חמש שנים", מסכם פרידמן, היום מג"ד במילואים.
חמורו של משיח
אחרי החתונה והשחרור עזבו בני הזוג את הצבא ונסעו לחופשה במזרח, שם טיילו חצי שנה בסין, בטיבט בלאוס ובתאילנד. כשחזרו השתכנו בירושלים. ביתיה החלה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית, ובעלה התמסר לעבודה בתחום הביטחון במקביל ללימודי היסטוריה, והמשיך לעסוק בפלסטלינה בתור תחביב. כשההיסטוריה החלה לשעמם אותו, החליט לנסות להתקבל ללימודים בבצלאל ושם בילה את ארבע השנים הבאות.
בתור דתי, אין לו שום בעיה להמליץ גם לדתיים אחרים ללמוד במוסד שנחשב למעוז השמאל והחילוניות. "אלה היו בשבילי ארבע שנים נפלאות, חוויה מדהימה. אני לא מאמין שהציבור הדתי צריך להתבדל ולחיות בגטאות, אלא להתחבר לעם. אין מה להיבהל מזה בכלל. בשבילי לא היתה שום בעיה ללמוד שם, גם בצבא הייתי עם חבר'ה חילונים וזה לא כזה מפחיד כמו שזה נשמע".
על היחס של צוות ההוראה והסטודנטים יש לו בעיקר מילים טובות: "לא היינו הרבה דתיים שם. למדה איתי בחורה דתית מקריית ארבע ואני זוכר שמאוד כיבדו אותנו, למשל הרשו לנו להיעדר משיעורי רישום שלא עמדו בגדרי הצניעות".
עם זאת, הוא מסייג שהסטודנטים ביחידה לאנימציה שם למד שונים מעט מחבריהם המוחצנים יותר ביחידות הלימוד האחרות של בצלאל, ואינם מהווים מדגם מייצג: "האנימטורים הם 'דובוני האכפת-לי' של בצלאל", הוא מתייג, "הם הרבה פחות אקסצנטרים מהסטודנטים במחלקה לאמנות, שם יש כאלה שבאמת יוצרים מיצגים מוזרים. ה'גיקים' עוסקים באנימציה ופחות בדברים קיצוניים. הם יוצרים שם דברים חמודים ולפעמים גם דברים פוליטיים".
לצד הפרגון למוסד האקדמי, הוא מספר שבמבצע חומת מגן יצא ליותר מחודש של שירות מילואים, אבל ההתחשבות של בצלאל בכך לא היתה גדולה. "לא ממש התחשבו בי במועדי ההגשה של העבודות", הוא נזכר, "זה משהו שמאפיין את בצלאל, היה להם יותר קשה להתחשב בשירות המילואים שלי מאשר בדתיות שלי".
בסיכומם של דברים פרידמן ממליץ בכל זאת ללמוד בבצלאל: "היום יש הרבה יותר דתיים שהולכים לשם. אבל חשוב לבוא לשם בהחלטה שבאים כדי ללמוד, לדעת מה רוצים לקבל משם ומה לא. אני חושב שניתן ללמוד הרבה מאוד דווקא מתוך הפריה הדדית".
ההתמחות של פרידמן בבצלאל היתה אנימציה בפלסטלינה. הסרטון הראשון שיצר התבסס על שירו של מרדכי בן דוד "משיח משיח" ובו נראים המשיח והחמור צועדים יחד לעבר השלט "היכונו לביאת המשיח" של חב"ד. "הפכתי את המשיח והחמור לחברים", הוא צוחק.
גם כשסיים ללמוד בבצלאל המשיך לעסוק בתחום הביטחון, תחום שכידוע פחות קשה להתפרנס ממנו מאשר תחום האמנות. "יש הרבה שמסיימים את בצלאל ובסוף הולכים להרוויח את לחמם בתפקידים אחרים" .
במשך השנים בהן עבד בתחומי הביטחון ניסה לשלב זאת ביחד עם עיסוק צדדי באמנות, אבל רק לאחר שפרש לגמרי מעיסוקיו הביטחוניים הצליח להשקיע באמת בבניית הדמויות שהוא כל כך אוהב. "אמנות היא האהבה הגדולה האמיתית שלי ואני מוכן לעסוק בה בכל מחיר", הוא מסכם.