מצוות השמחה עם החברים והאביונים

מצוות הפורים הוגדרו במגילה "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב). היה אפשר לכאורה לחשוב שיש כאן מצוות נפרדות, האחת מצוות השמחה, השנייה משלוח מנות והשלישית מתנות לאביונים. אולם האמת שמצוות השמחה היא זו שמחייבת גם את משלוח המנות והמתנות לאביונים. 

כי השמחה האמיתית מבטאת את התרחבות החיים והתפשטותם באהבת הבריות. אבל אדם שאוכל ושותה לעצמו הוא אדם מצומצם ומוגבל שטרוד בסיפוק תאוותיו בלבד, ולעולם לא יגיע לשמחה של ממש. לכן נצטווינו לשלוח מנות איש לרעהו. 

ואין להסתפק בלהרבות אהבה בין החברים, אלא צריך לדאוג גם לעניים שאין להם יכולת לשמוח, ולכן נצטווינו לתת מתנות לאביונים, כדי שאף הם ישתתפו בשמחת הפורים. 

וכל המתעלם מצער העניים, גם אם ידמה לעצמו שהוא שמח עם חבריו, באמת אינו אלא הולל שמתעלם מהחיים האמיתיים. הוא בורח מהמחשבות על הצער שבעולם, ורק כך הוא מצליח לעשות את עצמו שמח לזמן מה. אבל המציאות הקשה הרי לא תיעלם בעת שישתה יין וישתכר, ולכן בתוכו פנימה הוא יודע שלא מגיע לו להיות שמח, והוא נותר עצוב. אבל מי שדואג לשמח את העניים והמסכנים, יש ערך לחייו והוא יכול לשמוח באמת ובצדק. וזהו שנצטווינו לתת בפורים מתנות לאביונים. 

משלוח מנות 

מצוות משלוח מנות היא שישלח כל אדם שתי מנות לחברו. תכלית המצווה להרבות אהבה בין חברים. 

המנות צריכות להיות דברי מאכל, כדי להרבות בשמחת הפורים, וידוע שכאשר אדם אוכל מאכלים טובים וטעימים משל חברו, האהבה ביניהם מתחזקת. ועוד טעם, שישנם אנשים שאינם עניים ממש, ויש ביכולתם לקנות צורכי סעודה בסיסיים, אבל אינם יכולים לקנות מאכלים לסעודה נאה, ועל ידי משלוחי המנות אפשר לתת להם בדרך של כבוד מאכלים טובים לסעודת פורים. 

השולח לחברו בגד או ספר, אף שהם בוודאי משמחים ומבטאים אהבה, לא יצא ידי חובת משלוח מנות, מפני שהמנות צריכות להיות בדברי מאכל. אמנם לאחר שאדם קיים את מצוותו בשתי מנות של מאכלים, יכול הוא אם ירצה להוסיף עליהם עוד מתנות כדי להרבות אהבה ואחווה.

שתי מנות

תיקנו לשלוח לכל הפחות שתי מנות, שעל ידי כך המשלוח מביע אהבה, כי במנה אחת אפשר להועיל לחבר שלא יישאר רעב, אבל כאשר שולחים לו שתי מנות רוצים שהוא גם ייהנה בגיוון המאכלים. וכל המרבה במשלוח מנות כדי להרבות באהבה ואחווה ושלום ורעות בינו לבין רעיו, הרי זה משובח.

שתי המנות צריכות להיות שונות זו מזו, כמו למשל לחם ובשר, או בשר ואורז, או דג וביצים, או עוגות ותפוחים. וכן אפשר לשלוח שתי מנות של בשר בטעמים שונים, כגון מנה אחת של בשר מבושל ושנייה של בשר צלוי. וכן אפשר ששתי המנות יהיו מבשר מבושל אבל מאיברים שונים, שעל ידי כך טעמן וצורתן שונים. וכן אפשר לשלוח שני מינים של עוגה, ובתנאי שיהיו שונים בטעמם ובמראם. 

באילו מנות מקיימים המצווה

השולח עוף חי לחברו לא יצא ידי חובתו, מפני שאינו ראוי לאכילה כפי שהוא, אלא צריך לשוחטו ולחותכו ולמולחו ולבשלו. ואפילו אם שלח בשר שעדיין לא בושל, יש אומרים שלא יצא ידי חובתו, אלא צריך לשלוח מנות מוכנות לאכילה. ואפשר לשלוח קופסת שימורים, מפני שבקלות אפשר לפותחה ולאכול את המאכל שבה. 

בקבוק של משקה שיש לו חשיבות, כמו יין או בירה או מיץ טעים, לדעת רוב הפוסקים נחשב כמנה, ואפשר לקיים את המצווה בשני משקים. ויש מחמירים שמשקה אינו נחשב כמנה. ואף שהלכה כדעת רוב הפוסקים, הרוצה לצאת ידי כולם ישלח לפחות משלוח אחד שיהיו בו שתי מנות של מאכלים. 

שיעור המנה

כל מנה צריכה להיות כשיעור שאפשר להגיש לפני אורח בדרך כבוד (ערוה"ש תרצה, טו). אבל שזיף אחד, למשל, אינו מגיע לכמות שאפשר לכבד בה אורח, ולכן הרוצה שמנה אחת תהיה משזיפים, צריך לצרף כמה שזיפים כדי שייחשבו למנה. 

ויש אומרים שכל מנה צריכה להיות בנפח של כשלוש ביצים. ויש מוסיפים עוד שהמנות צריכות להיות חשובות לפי ערך השולח והמקבל, שאם הם עשירים, המנות צריכות להיות חשובות ומשמחות לפי ערכם. אבל אם אין המנות נחשבות בעיניהם, אין יוצאים בהן ידי חובה. ולכתחילה ראוי להקפיד שאכן בכל מנה יהיה כשיעור שלוש ביצים לפחות, ושהן יהיו חשובות ומכובדות בעיני השולח ובעיני המקבל.

מתנות לאביונים

מצווה על כל אדם מישראל שייתן בפורים שתי מתנות לשני אביונים, כלומר מתנה אחת לכל אביון. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. 

אביון הוא עני שאין לו כסף לצרכים הכרחיים לבני ביתו, והכל יחסי לזמן ולמקום. היו זמנים שבהם מי שהיה לו לחם לאכול ושני בגדים ללבוש כבר לא נחשב עני, וכיום גם מי שיש לו ארבעה בגדים ללבוש ולחם וגבינה לאכול עדיין נחשב לעני.

אפשר לתת את המתנה גם לילד עני, ובתנאי שתהיה לו דעת שלא לאבד את הכסף. 

הנותן שיעור שתי מתנות לבני זוג עניים יצא ידי חובת שתי מתנות. וכן אם נתן שיעור שתי מתנות לאלמנה ובנה הקטן הסמוך על שולחנה, יצא ידי חובת שתי מתנות. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד, אפילו אם נתנן בזו אחר זו - לא יצא, כי צריך לתת לשני אביונים.

שיעור המתנה לאביון

המתנה יכולה להיות כסף או דבר מאכל, אבל לא ייתן בגדים או ספרים, מפני שיש אומרים שהמתנות צריכות להיות מדבר שאפשר ליהנות ממנו בסעודת פורים, ועל כן יש לתת מאכלים או כסף שאפשר לקנות בו מאכלים. 

ואף שהמתנה צריכה להיות ראויה לסייע לסעודת פורים, לאביון מותר לעשות במתנה מה שירצה, ואין הוא חייב להשתמש בה דווקא לצורכי סעודת פורים (שו"ע תרצד, א, רמ"א ב, מ"ב ב).

שוויה של כל מתנה צריך להיות כשיעור שאפשר לקנות בו מאכלים פשוטים שמשביעים כארוחה קטנה ופשוטה, כמו למשל מנת פלאפל או כריך. ואם ייתן שיעור של שקל לכל מתנה - יצא ידי חובה, מפני שאפשר לקנות בו לחם בנפח של שלוש ביצים (כשלוש פרוסות), שהוא מאכל שאפשר לשבוע ממנו בצמצום

מעשר כספים ומתנות לאביונים

אסור לתת את המתנות לאביונים ממעשר כספים, כי אין אדם רשאי לקיים את מצוותיו מכספים אלו. אמנם כתב הרמב"ם שראוי לאדם להוציא על מתנות לאביונים יותר ממה שהוא מוציא על סעודתו ומשלוח מנות. ולגבי חישוב זה, אפשר לצרף את כל מה שהוא נותן מעשר כספים באותו חודש, שאם הוא נותן יותר ממה שהוא מוציא עבור הסעודה ומשלוח מנות, קיים את דברי הרמב"ם. 

נשים במשלוח מנות ומתנות לאביונים

למרות שנשים פטורות בדרך כלל ממצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שאף הן היו באותו הנס - אף הן מחויבות במצוות הפורים. ומפני הצניעות, יש להקפיד במשלוחי המנות שאישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש. אבל במתנות לאביונים אין צריך להקפיד בזה, כי בנתינת צדקה אין כל כך קירוב דעת (רמ"א תרצה, ד, ושם מובא חשש קידושין במשלוח מנות).

זוג נשוי

גם אישה נשואה חייבת במצוות אלו. נמצא אם כן, שזוג נשוי חייב לשלוח שני משלוחי מנות, אחד מהאיש ואחד מהאישה, ובכל משלוח צריכות להיות שתי מנות. ואף שבמשלוח מנות העיקר הוא קירוב הדעת שבין השולח למקבל, נראה שאין צורך לציין במפורש שמשלוח זה מהאיש וזה מהאישה, אלא מספיק שדעת השולחים תהיה שמשלוח זה של האיש ומשלוח זה של האישה. ואין כאן פגם בקירוב הדעת, שהואיל והם זוג נשוי, ברור שהמשלוח שייך לשניהם, וקירוב הדעת נעשה כלפי שניהם. 

למתנות לאביונים זוג נשוי צריך לתת כשיעור ארבע מתנות, שתי מתנות מהאיש ושתי מתנות מהאישה. ואין צורך שהאישה תיתן בידיה את המתנות, אלא יכול בעלה לתת את המתנות בעבורה. וכן אפשר שייתן את ארבע המתנות לשני עניים, מתנה אחת ממנו ואחת ממנה לעני אחד, ומתנה אחת ממנו ומתנה אחת ממנה לעני אחר. והמנהג כיום לתת את המתנות על ידי גבאי צדקה, והוא מקבל כסף כשיעור ארבע מתנות ומחלקם בשמם לשני עניים.

ילדים

ילדים שהגיעו לגיל מצוות, אף שהם סמוכים על שולחן הוריהם חייבים במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. את משלוח המנות שעניינו להרבות אהבה הם צריכים לשלוח במפורש בשמם, ואת המתנות לאביונים יכולים ההורים לתת בעבורם

גם ילדים שהגיעו לגיל חינוך, טוב לחנך למצווה. 

קריאה לנשים ומרא דאתרא

שאלה: בשבוע שעבר כבוד הרב כתב שאישה יכולה להוציא את חברותיה במקרא מגילה. לעומת זאת רב קהילתנו מתנגד לכך. כיצד נכון לנהוג?

תשובה: בכל ענייני הקהילה נכון לשמוע בקול המרא דאתרא, כי זה עיקר תפקידו - לבחון את הלכי הרוח ואת הצרכים החינוכיים בקהילה, ולעיתים גם לגדור גדר ולאסור את המותר כדי למנוע פרצות. שכן ייתכן שדבר מסוים כשלעצמו הוא טוב או שלכל הפחות אין בו בעיה, אבל בהקשר חברתי מסוים הוא עלול לגרום לבעיות ורוב חברי הקהילה אינם נותנים את דעתם לכך. ולשם כך בוחרים מרא דאתרא, כדי שייקח אחריות כוללת על מצבה הרוחני של הקהילה ויעצים וירומם את חיי התורה.