אורי בנקי, אביה של שירה ז"ל, מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר על התחושות ביום בו מתקיים מצעד גאווה בירושלים המעורר את הזיכרון והגעגוע לבת שנרצחה לבני שבע שנים.
"שירה הייתה נערה מקסימה, תלמידה מצטיינת בבית ספר למצטיינים, מוזיקאית מתמידה ומחוננת, ניגנה ושרה, הייתה אחות נפלאה לאחים הקטנים שלה וייחדה להם הרבה מאוד תשומת לב. אם היא הייתה איתנו היום היא הייתה בת 23, מן הסתם אחרי שירות צבאי בואכה לימודים אקדמאיים כאלה ואחרים. אנחנו בטוחים שהיא הייתה צומחת לבחורה ואישה נפלאה".
על הרצח עצמו אומר אורי כי מול קטטה יש מי שיעודד, מי שיתעלם ומי שינסה להפריד ולהרגיע. מול עבירות הסתה יודעת המשטרה ויודעים גורמי הביטחון לאתר ולפעול כאשר מדובר בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, "גם כשמישהו קורא לרצוח את הצועדים במצעד הגאווה יש לכך משמעות. הוא יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולומר שזה לא הוא וגם מי שעשה לו לייק בפייסבוק יגיד שזה לא הוא וגם מי שהיה מבסוט יגיד כך ואולי מבחינה פלילית הם צודקים, אבל מוסרית הם טועים. הם כמו אותם שניים שמעודדים את המתקוטטים בחצר בית הספר ואחר כך אומרים זה לא אני, לא עשיתי כלום".
אורי חוזר לדברים שאמרו הוא ורעייתו על קברה של שירה לאחר שנרצחה. "אין לנו ריב עם אנשים עם כיפות וזקנים. זה לא הריב שלי. הריב שלי הוא עם שנאה הסתה וחוסר סובלנות ואלה קיימים בכל מיני מקומות בחברה הישראלית. נכון שיש מקומות שהם קיימים בהם יותר. הרוצח היה לבוש כאדם חרדי וצמח בחברה החרדית אבל הוא לא מייצג את החברה החרדית. אני מונה בין חבריי אנשים דתיים רבים ואנשים חרדים רבים. הוא לא מייצג אותם. הם מרוחקים ממנו כמו שאני מרוחק ממנו. הם לא מבינים איך זה קשור ליהדות".
לדביו של אורי בנקי לא נכון להגדיר את הרוצח מטורלל ובכך להסתפק, שכן מדובר באדם שעשר שנים קודם הרצח ישב בכלא וזכה לתמיכה ציבורית עד כדי ארגון ציבורי שהשקיע כסף כדי לגונן עליו ועד כדי סגן שר שתמך בו. "מטורללים לא מקבלים כזו תמיכה" הוא אומר ומציין כי 13 אחוזים מהמגיבים אחרי הרצח באינטרנט תמכו במעשה. "אי אפשר לפטור את זה ב'משוגע'. אפשר למנוע את זה בחינוך שאנחנו יכולים לא להסכים על הרבה דברים. אני לא בטוח שאנחנו מסכימים על כך שמצעד גאווה צריך לצעוד בירושלים, יכול להיות שיש לכם דעה אחרת, יכול להיות שאתם חושבים שמצעד גאווה לא צריך לצעוד בכלל, שאלו דברים שהצנעה יפה להם, שמיניות לא צריכה להיות בחוץ, יכול להיות שיחשבו שמצעד צריך לצעוד אבל לא בירושלים שהיא עיר קדושה וזה בסדר, אבל אסור לשנוא ולהסית".
בדבריו מעיר בנקי כי בעוד הרוצח רצה שהמצעד לא יצעד עוד בירושלים, הרי שבפועל הוא גרם לכך שהוא יוכפל פי חמש, במצעד בו צעדה שירה בתו צעדו כ-5000 בני אדם ובשנה שאחרי צעדו 25000 איש. "ההתנגדות לגיטימית, אבל תפגין, תכתוב עצומה".
על שאלת עצם ההיגיון שבמצעד מסוג זה בליבה של ירושלים והיותו מתריס מול אופיה המיוחד של ירושלים ותפיסת רוב תושביה, אומר בנקי כי לגיטימי לחשוב כך כפי שלגיטימי לחשוב שמצעד הדגלים לא צריך לעבור ברובע המוסלמי, "לא לגיטימי להיכנע לטרור ולהפחדות. האם זה לגיטימי לשים דוכן של חב"ד ליד בית ספר חילוני? אני לא יודע. זה נושא שראוי לדיון ולא בטוח שאני מצדיק אותו, אבל האם זה מצדיק שאצא החוצה ואהפוך את הדוכן ואדקור בסכין? אני לא נבהל מהשאלה אם מצעד הגאווה צריך לצעוד בירושלים. אני גם חושב שלא נכון שהמצעד יעבור במאה שערים או בשכונות החרדיות. זה יהיה אצבע בעין, אבל הוא עובר באזורים החילוניים".
לכך מוסיף ומעיר אורי בנקי פרט לא מוכר לפיו קהילת הלהט"ב הקפידה במשך שנים שלא לקיים את המצעד בשלושת השבועות על מנת לכבד את המנהג שלא לקיים אירועי שמחה בימים הללו.
על ההקצנה ההדדית, גם זו שמגיעה מכיוון קהילת הלהט"ב, אומר בנקי כי "אין שום ספק שהקצנה מביאה להקצנה והדרך היחידה להתמודד היא לשפוך על זה מים קרים. המצעד לא יצטרך לצעוד כאשר להיות בעל זהות להט"בית יהיה כמו להיות בעל זהות דתית או פוליטית כזו או אחרת. אין כאן שאלה של מי התחיל ומי אשם אלא איך שופכים מים על המרחב הציבורי הישראלי".
על דרכי הנצחתה של בתו מדגיש אורי בנקי כי הוא ומשפחתו אינם מתכחשים לכך ששירה נרצחה במסגרת מצעד הגאווה, גם אם היא עצמה לא הייתה שייכת לקהילה. הוא מתכוון לנאום באירוע ולצעוד יחד עם משפחתו כדי להביע תמיכה במאבקה של הקהילה לשוויון זכויות.
"יחד עם זאת בחרנו לעשות שימשו בזיכרון של שירה כדי לעשות בחברה הישראלית מרחב ציבורי סובלני יותר, לא רק ללהט"בים וחרדים, אלא גם לשמאלנים וימניים, לדתיים וחילוניים ולערבים. כולנו חולקים יחד את המרחב הצפוף הזה ואף אחד מאיתנו לא הולך להיעלם. לשם כך הקמנו את עמותת 'דרך שירה בנקי' שעושה חיבורים ופועלת יחד עם המרכז למורשת רבין והמרכז להנצחת מורשת גוש קטיף השונים כל כך בתפיסתם, אבל הם משתפים איתנו פעולה בהדרכות לתלמידים כדי לשכנע שהמחלוקת לא צריכה להפוך לשנאה. כולנו במגרש משחקים, לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים וכשמפסידים זו לא סיבה לרצוח או להפוך את זה למסע של שנאה".