כבר שנים רבות מנהלים ראשי צה"ל קרב נסיגה מתמשך אל מול הלחץ הפמיניסטי, הדורש לשלב חיילות בכל יחידות צה"ל, בדגש על היחידות הלוחמות. זה התחיל בקורס טיס בעקבות בג"ץ אליס מילר, נמשך בגדוד המעורב קרקל שיועד למשימה קלה יחסית של שמירה על גבול שלום, ומשם המשיך בשיטת הסלאמי אל עוד ועוד תפקידים בחילות השונים.
אל מול נחישות התנועה הפמיניסטית, שיודעת היטב את מטרותיה הברורות ודבקה בהן בעקביות, ראשי צה"ל הציגו עמדה מבולבלת ומשתנה מעת לעת. בתחילת הדרך טענו בכירי הצבא שיש צורך ואפשרות לשלב חיילות ביחידות "חי"ר קל" לשמירת גבולות מצרים וירדן, אבל לחטיבות החי"ר כמו גולני וצנחנים הן לא יגיעו לעולם, וגם לא לשריון. הפמיניסטיות כבשו בחדווה את היעד שנמסר להן ללא קרב, רק כדי להמשיך במלחמת תנופה אל היעד הבא ואל היעד שלאחריו.
כעת הגענו לשלב בו הן מרגישות מספיק בטוחות כדי ללכת על כל הקופה. מי שדורשות להתמיין לסיירת מטכ"ל, קל וחומר שיראו את עצמן מתאימות להתקבל גם לגולני וצנחנים. נראה שבצמרת צה"ל הרימו ידיים, מי ברצונו ומי בעל-כורחו, ולא באמת מנסים לבלום את תהליך השתלבות החיילות בכל התפקידים ובכל היחידות. לכל היותר נוקטים תרגילי השהייה כדי שהתהליך הזה ייקח קצת יותר זמן והשלב הבא יקרה במשמרת של המפקד הבא.
1.
הדיון הציבורי בנושא השתלבות חיילות ביחידות קרביות מתנהל בצלו של בון-טון פרו-פמיניסטי שהשתלט כבר מזמן על השיח הציבורי ומשבש את ענייניותו. תשואות מובטחות מראש לכל איש צבא שיטען כי חיילות אינן נופלות ביכולתן במאומה מחיילים, גם לא במישור הפיזי, והן מסוגלות אף לבצע טוב יותר מחיילים כל משימה קרבית כזו או אחרת. על טיעון פרו-פמיניסטי, הזוי ומסוכן בהשלכותיו ככל שיהיה, לא משלמים היום שום מחיר ציבורי. לעומת זאת, מי שסבור שהנחיתות הפיזית של החיילות פוגעת ברמת הכשירות הקרבית יודע שהוא ייתפס כחשוך, פרימיטיבי ושוביניסטי אם יעז לבטא בציבור את דעתו.
גם קצינים בכירים, כולל כאלה שהוכיחו אומץ לב מול אש האויב, יתקשו לגלות אומץ דומה מול איום השיימינג המובטח לכל מי שלא ייכנע לבון-טון הפמיניסטי. צה"ל מקשה על עצמו אף יותר בכך שהוא מחזיק בתוכו את יחידת יוהל"ם, שמתנהלת כחוד החנית של מאבק השדולה הפמיניסטית בתוך המערכת הצבאית. גם יחידת דובר צה"ל מגבירה את הלחץ הפנימי מתוך המערכת באמצעות הבולטות התקשורתית שהיא מעניקה לחיילות הקרביות, מעבר לכל פרופורציה לעומת מה שהלוחמים הקרביים זוכים לו.
2.
מכיוון שהציבור הדתי והשמרני בישראל לא השכיל לעצור את הזרם הזה בתחילתו, הוא נמצא כעת במצב של בלבול וחוסר אונים. רבנים בכירים בציונות הדתית מדברים על כך שלא יוכלו לשלוח את תלמידיהם ליחידות מעורבות, אך לא נראה שדי באמירה הזאת כדי לעצור את התפשטות התופעה. צה"ל כבר התמודד בעבר עם ההתנגדות הדתית לגדודים מעורבים, ובסיוע מערכת המקלות והגזרים העומדת לרשותו הצליח לגרום לכך שבשלב מסוים על כל הגדודים המעורבים פיקדו מג"דים דתיים. כנגד כל קצין דתי שהסכים לקחת פיקוד על גדוד מעורב היו כמה שסירבו ובעקבות זאת נדחקו לתפקידים שוליים, אבל הטאבו נשבר.
3.
בתחילת הדרך של השירות המשותף יצאו פקודות "השילוב הראוי" שלכאורה נועדו להבטיח שמהלכי שילוב החיילות לא יפגעו בחיילים הדתיים. אבל הפקודות הללו, שהרבנות הצבאית ראתה אותן כלא מספקות כבר מתחילת הדרך, עוד הוסיפו להישחק בהמשך. ישיבות ההסדר מסוגלות עדיין לדאוג לתלמידיהן ואף הוציאו אותם משירות בחיל התותחנים בגלל שגדודי החיל הפכו למעורבים. אבל ככל שמדובר בחיילים דתיים שאינם הסדרניקים, היכולת שלהם להישאר מחוץ למעגלי השירות הקרבי המעורב הולכת ונעשית קשה יותר ויותר. כך מוצאים את עצמם לוחמים דתיים במסגרת שסותרת את כל ערכי הצניעות ושמירת הגבולות בין המינים שעליהם חונכו.
ייתכן שהציבור הדתי המאורגן יכול להציל את נפשו ולפנות ליחידות ספציפיות שיוקצו לו וישמרו על הפרדה מגדרית. אך צה"ל כולו מה יהא עליו? האם מותר לנו לקבל בהשלמה את הפגיעה הבלתי נמנעת ביכולתן המבצעית של היחידות הלוחמות, כתוצאה משילוב חיילות שנחיתותן הפיזית איננה ניתנת להכחשה? האם אידיאל השוויון הפמיניסטי המאולץ, המבקש להכחיש כל הבדל בין גברים לנשים, חשוב יותר מערכי הכשירות המבצעית והניצחון בקרב התלוי בה? האם נגזר עלינו לראות איך מיטב יחידות צה"ל הלוחמות הופכות לעיסה דביקה וצפופה של קרבה בין חיילים וחיילות צעירים ושטופי הורמונים?
4.
דבר אחד בטוח: הניסיון לחמוק ממאבק ציבורי נכשל. אם לא נצא למאבק, אין ספק שנמשיך להפסיד קרב אחרי קרב. במקרה הפחות גרוע נוכל לשמור על נפש ילדינו המתגייסים על ידי ניתוב שלהם לגדודים ייעודיים לדתיים דוגמת 'נצח יהודה', בעוד שאר יחידות צה"ל נכבשות סופית בידי הרוח הפמיניסטית. במקרה היותר גרוע ובחלוף שנים אולי לא יאפשרו לנו גם את זה. בכל מקרה, מי שירצה להתקדם במעלות הפיקוד הצבאי לא יוכל להישאר ביחידות לוחמות לגברים בלבד. בדרך למעלה הוא יצטרך לוותר על עקרונותיו. וגם אם נוכל להציל את נפש ילדינו, אין די בכך. צה"ל שהובס בידי הפמיניזם הרדיקלי יתקשה לעמוד גם מול האויב האסלאמי.
אז מה אפשר לעשות? קודם כל לקבל החלטה לצאת למאבק ארוך טווח, עם נחישות וסבלנות שאינן נופלות מזו של המאבק הפמיניסטי, המתכחש באופן עקבי לפגיעה בכשירות המבצעית ואין דבר לנגד עיניו מלבד מטרותיו הפרוגרסיביות. אחר כך לבחור בקו המאבק הנכון שמאחוריו אפשר להתייצב ולהדוף את המתקפה.
מהו אותו קו? נראה שבשלב המאוד מאוחר הזה לא ניתן למרבה הצער לבלום את הדרישה לאפשר לחיילות להתמיין לכל יחידות צה"ל. מה שכן ניתן לעשות זה להציב דרישה בלתי מתפשרת שלא תינתן לחיילות שום הנחה לעומת חיילים במה שנדרש מהן. כדי להתקבל ליחידות לוחמות וכדי לא להיפלט מהן יידרשו החיילות להגיע לאותם הישגים הנדרשים מן החיילים. בריצה, בבוחן מסלול, בסחיבת משאות, בטעינת פגזים, בכל דבר. אם חיילות שהרוח הפמיניסטית מפעמת בהן רוצות להיות בכל מקום שבהם משרתים חיילים גברים, אז שיוכיחו שהן מסוגלות לאותה רמה של כשירות ויכולת ביצוע.
לדרישה ההגיונית הזאת לא להתפשר על רמתן המבצעית של היחידות הלוחמות יהיה קשה להתנגד. כפי שאפשר לראות מתוך השוואת ההישגים בתחרויות ספורט למיניהן, מעטות מאוד החיילות שיצליחו להגיע לרמת כשירות דומה לזו של החיילים. את שילובן של אותן חיילות ביחידות הקרביות אי אפשר יהיה למנוע בשלב הזה, אבל מספרן יהיה זעום ולכן גם היקף הבעיה יהיה קטן. אפשר לדרוש שאותן חיילות ישולבו כולן באותה מחלקה או פלוגה, כך שעל כל מחלקה מעורבת יהיו שתיים שאינן מעורבות.
עם הזמן יצטרך צה"ל לחשוב האם מוצדק להשקיע משאבי כסף וכוח אדם ולמיין מאות ואלפי חיילות רק כדי להוציא מהן מספר קטן מאוד של לוחמות. גם הפמיניסטיות יצטרכו לשאול את עצמן האם מספר זעום של חיילות שהצליחו להשתלב בסיירת מטכ"ל די בו כדי ליצור את תחושת השוויון והיעדר הפערים הפיזיים בין גברים לנשים, או שמוטב לפנות לאפיקים שבהן הרבה יותר נשים יוכלו להשתוות לגברים. בסופו של דבר, אם מכל המאמץ הזה ייצאו בכל שנה כמה לוחמות בודדות בגולני ובצנחנים, תצוץ מאליה השאלה האם המאבק הזה משרת את כלל הנשים. הפמיניסטיות יצטרכו לענות לשאלה מדוע מוצדק להשקיע משאבי עתק רק כדי שכמה חיילות מורעלות יוכלו לקבל את מבוקשן.
זהו חוסם העורקים שיש להניח מיידית כדי לעצור את הדימום. בטווח הארוך יותר אפשר וצריך יהיה גם לדבר על ערכי קדושת המחנה, ואפילו להתעמת עם הנחות היסוד של הפמיניזם המבקש להתכחש להבדלים הטבעיים בין גברים לנשים, ובכך גורם עוול לנשים עצמן ומגייס אותן לשירות האג'נדה שלא בטובתן.
לתגובות: [email protected]
***