"מאז שחשפתי את סיפורי ראיתי התגייסות מרגשת. לא הפסקתם להרעיף עלי, ראיתי את האהבה המיוחדת של עם ישראל, את הערבות ההדדית ונוכחתי שאחים לעולם לא עוזבים", מספר יהודה שנולד בכפר ערבי בשם מוחמד.
יהודה שגילה את יהדותו ועומד לפני חתונתו מספר על המצוקה הגדולה, "ההוצאות סביב תחילת החיים עצומות!".
לתרומה לחתן יהודה אלקבץ לחצו כאן >>>
יהודה אלקבץ מגלה סיפור חיים עצוב ומרגש: "כשהייתי ילד כינוי הגנאי הכי נפוץ של החברים שלי כלפי היה "יאהוד רוך מן הדא". שאלתי את עצמי לא פעם, למה מכנים אותי יהודי, איך קשור אלי כינוי הגנאי הזה? הבנתי שככל הנראה משהו מסתתר מאחורי הקריאות הללו.."
"בהמשך התחלתי לעבוד במרכז הארץ, עסקתי במגוון עבודות כפיים. אז הייתה הפעם הראשונה בה הייתי צריך טלפון אישי לצורך העבודה. אחרי כמה ימים שהייתי מחוץ לסחנין, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולערוך בירור על דבר זהותי.
בפעם הראשונה שחזרתי לסחנין, חיפשתי מידע שיוכל לסייע לי לפתור את תעלומת חיי. ואכן, מצאתי דף עם מספרי טלפון בכתב ידה של אימי. התקשרתי, מעבר לקו ענתה לי אישה יהודיה וכן, אני הבן של אחותה. יש עוד שתי דודות והם ישמחו מאוד ליצור איתי קשר".
"כך גם נודע לי שאני בן לאמא יהודיה ולא זו בלבד, אני שייך למשפחה מיוחסת לר' שלמה אלקבץ בהמשך גם ידעתי שהוא חיבר את הפזמון "לכה דודי". במשך שלוש שנים ביליתי בבית הכנסת בצום יום הכיפורים".
"בשנה השלישית, לאבא נודע שהייתי בבית הכנסת ביום הכיפורים וכשחזרתי הביתה הוא קיבל את פני בצרחות, תפס רהיטים, בקבוקי זכוכית ומכל הבא ליד והצליף בי, כשבכיתי לו מדמם "אבא תרחם עלי" הוא ענה לי "לא אעזוב אותך עד שתמות". ברחתי מהמקום עד שארית כוחותי וקרסתי, בפעם הבאה שהתעוררתי זה היה בבית חולים".
"היום אני יכול להגיד: אמנם הרגע הכי קשה שחוויתי זה היה רגע ההתפכחות שלי כשהבנתי שאבא לא מרחם עלי. אבל אותו הרגע גם היה הרגע הכי טוב בחיי כי הוא הרגע בו התפכחתי ובזכותו אני הגעתי לנשואי עם אישה יהודיה כשרה".
"אני פונה אליכם, יהודים, אחים שלי, תהיו איתי ברגעים הללו בו אני צועד פסיעות ראשונות בבית החדש שלי, כי אבי ואימי עזבוני".