באיחור של למעלה משבעים שנה יתקיים מחר (רביעי) בירושלים אירוע הנצחה מיוחד של חברת החשמל למנהל הבכיר של החברה בשנת 48', מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג במשפט שדה לאחר שהואשם בבגידה, האשמה שהתבררה כעלילה חסרת שחר.
מי שפנייתו היא שהובילה להנצחה הוא חוקר המורשת סא"ל במיל' גדעון מיטשניק יחד עם גורמים שונים שחברו אליו. שוחחנו עמו על הפרשה הכאובה והמודחקת ההיא. את דבריו פותח מיטשניק בדברי תודה לחברת החשמל שקיבלה את ההחלטה לקרוא מתקן משמעותי על שמו. בהקשר זה מזכיר מיטשניק את זאב זמיר מקיבוץ הראל, את המועצה לשימור אתרים ואת תא"ל שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר שלדבריו היה "היחיד שהבין על מה אני מדבר והתייצב באירוע הראשון לזכרו". עוד מזכיר את התגייסות מנכ"ל ההסתדרות, עו"ד אופיר אלקלעי, לאירוע, "המהלך שלו הוביל לשינוי של חברת החשמל ולהחלטה לקרוא על שמו את תחנת הכוח כפי שהובטח לבנו היחיד של מאיר טוביאנסקי, יעקב בנטוב".
"אני מגדיר את האירוע כאירוע השיימינג הקטלני הראשון. מעלילים עלילת שווא על אדם שמשרת את עמו, משמש כמפקד שדה התעופה הצבאי בירושלים הנצורה, שימש בהגנה שנים רבות, הגן על יהודים ובמקביל משמש לפרנסתו גם כמנהל בכיר בחברת החשמל הירושלמית".
מיטשניק מגולל את עיקרי הסיפור המודחק ההוא שאירע ביום השלושים ביוני 48' כאשר יום קודם לכן צילם את טוביאנסקי בנו יעקב שהיה אז בן 11 כשהוא משביע את חייליו בשטח שלימים היה לגן סאקר. למחרת נפרד יעקב מאביו שנלקח על ידי שליח של איסר בארי, ראש שירות הידיעות של ההגנה, משוק הכרמל לפגישה עם מפקדו, שאלתיאל, בירושלים. ביציאה מירושלים נאמר לו שהוא עצור, אקדחו נלקח ממנו וכך גם כובע הקצין ולאחר בית דין שדה הוא מוצא להורג.
מיטשניק חוזר לראשיתה של הפרשה, מאי 48', המצור על ירושלים בעיצומו על אף שדרך בורמה נסללה, ולאחר שהירדנים מפגיזים באופן מדויק מטרות אסטרטגיות בירושלים הישראלית מגיע בנימין גיבלי, שהתמנה זמן קצר קודם לכן למפקד הש"י בירושלים, למסקנה שיש בוגד המעביר ידיעות לאויב. הוא פותח בחיפושים אחרי הבוגד ומגיעה אליו ידיעה מאחד הפקידים בחברת החשמל הטוען ששמע את מפקדו, טוביאנסקי, מעביר את הרשימה הסודית של אתרי חברת החשמל לקצין בריטי.
הסיבה להעברת הרשימה הזו הייתה המחסור במזוט והצורך לספק כוח למספק מוקדים הכרחיים בירושלים. טוביאנסקי הראה את הרשימה לקצין ובעיני גיבלי היה די בכך כדי לקבוע שהוא הבוגד. העובדה שלא מדובר ברשימה סודית ושההפגזות הירדניות בוצעו טרם המפגש עם הקצין הבריטי לא הועילו. גם העובדה שאיש מחברת החשמל לא טען שטוביאנסקי בוגד, אלא לכל היותר היה מי שטען שאולי נכון לבדוק אם הוא מבריח דברים ולברר את מקור כספו, גם העובדה הזו לא שינתה את עמדתו של גיבלי שחש צורך להוכיח את יכולותיו כאיש מודיעין ומיהר לבשר למפקד מחוז ירושלים, שאלתיאל, שהבוגד נמצא והוא מבקש להעביר אותו לשיפוט שירות הידיעות של ההגנה.
שאלתיאל וגדעון האוזנר מסרבים לבקשת גיבלי וטוענים שיטפלו בעניין בעצמם. גיבלי כותב לאיסר בארי המלצה 'מצאתי את הבוגד'. הוא מעביר את הדו"חות של שני אנשיו שהתחקו אחר טוביאנסקי, על אף שטוביאנסקי עצמו לא נחקר או עומת עם המידע. להמלצתו הוא מוסיף מידע שקרי לפיו דב שאליתיאל, מפקדו של טוביאנסקי אישר את העברת הטיפול לידי בארי.
"התובע הראשי גורלי מאשר מעצר של טוביאנסקי, למרות שהסמכות היחידה למעצר היא של המשטרה הצבאית. ניתנת לו גם סמכות להקים בית דין שדה", מספר מיטשניק ומציין כי ביום השלושים ליוני 48' הוקמה למעשה קהיליית המודיעין כאשר ברחוב בן יהודה 85, מפקדת הש"י, הודיע איסר בארי למפקדי הש"י שמרגע זה תפקידם מבוטל ומוקמים שלושה גופים, מודיעין צבאי, שירות ביטחון פנימי ושירות ידיעות חיצוני. כך מוקמת קהילת המודיעין על שלושת זרועותיה, אמ"ן מוס שב"כ.
"בארבע אחר הצהריים מסתיימת הישיבה, שעתיים לאחר שטוביאנסקי נעצר ונלקח על ידי שליחו של גיבלי". שלושת מפקדי המודיעין יוצאים לכיוון הכפר בית ג'יז אליו הובא טוביאנסקי. הנסיעה נמשכת כשעתיים ובאמצע הם עוצרים לאכול כאשר בכיסו של בארי מכתב המלצה של יגאל אלון למפקדי הפלמ"ח לסייע לבארי.
החבורה נכנסת לקיבוץ חולדה ומשם לעבר הכפר, שם, במבנה בית הספר הערבי הנטוש, מובא בפניהם טוביאנסקי והמסמך מוטח בפניו לראשונה. גיבלי משמש גם תובע וגם מוציא גזר הדין לפועל בפועל, וכשהוא מטיח בו את ההאשמות ומספר על המפגש עם הקצין הבריטי טווביאנסקי מליט פניו בידיו ואומר 'מה עשיתי', מה שמתפרש כהודאה במיוחס לו.
הדיון באותו בית דין שדה נמשך כ-45 דקות כשגזר הדין מוכרע הוא מוצא אל כיתת היורים מחטיבת יפתח שממתינה בחוץ. שניים מתוך שמונת החיילים מסרבים לירות ביהודי, אך שישה מבצעים את פקודת הירי והורגים אותו לא לפני שטוביאנסקי מסרב לכסות את עיניו במטפחת ומיישיר מבט אל היורים. "הגופה נטמנת בין הסלעים כשלפי הדיווחים היו שחמדו את הנעליים אבל גזל לא היה. הוא נקבר קבורת חמור ליד בית הקשתות שבחורבות הכפר".
"האלמנה, לנה, לא יודעת מה קרה לבעלה. שאלתיאל מפקד המחוז לא יודע מה קרה לקצין שלו. מעורב כאן עורך דין שייצג את המתרות המחובר לשלטון וגם הוא מנסה לברר ולא מקבל תשובה. בתוך כך כשבועיים לאחר ההתנקשות מתפרסמת הודעה עמומה על כך שבבסיס צבאי במרכז הארץ הוצא להורג בוגד. מכתב יבש נשלח לאלמנה ששולחת בנובמבר מכתב לבן גוריון כשבדרך יש שמועות שרצות בירושלים וקריאות מבזות כלפי יעקב, הבן. המכתב הראשון לא נענה. בדצמבר נשלח מכתב שני לבן גוריון ובו האלמנה כותבת שבעלה נעלם לפני חצי שנה והיא לא יודעת מה קרה לו. בן גוריון משיב שהוא עדיין לא יודע להסביר מה קרה, אבל אין ספק דבר לא טוב קרה פה. בן גוריון תוהה אם הדבר לא נובע מתקופת המעבר מתקופת המחתרות למדינה".
מיטשניק מציין שבן גוריון מחליט לקחת אחריות על לימודיו של הבן, יעקב, שעד היום רואה בבן גוריון כדמות החיובית היחידה בסיפור. בן גוריון מורה לרמטכ"ל לבדוק וזה מטיל את הבדיקה על הפרקליט הצבאי החדש, אהרון חוטר ישי, שהתמנה אחרי שהפצ"ר הודח במהלך המלחמה לאחר שהתגלתה גופת סייען בכרמל והתברר קשר בין המעשה לבין המודיעין. בן גוריון קבע כי אם אכן יש קשר כזה הרי שיש להדיח את בארי מתפקידו.
חוטר ישי מתחיל לחקור את פרשת טוביאנסקי ולא זוכה לסיוע רב. לחקר האמת הוא מגיע רק בחודש יולי 49', כשנה לאחר האירוע ומסקנותיו נחרצות. ההליך כולו היה בלתי תקין וטוביאנסקי לא בגד. משמובאות המסקנות לבן גוריון הוא טוען שאולי נכון להשתיק את הפרשה כי מה נגיד לאומות, אבל חוטר ישי מתעקש ובן גוריון מכנס את הממשלה, מדווח לשריו על המסקנות והממשלה מזכה את טוביאנסקי מהאשמות שהוטחו בו, בן גוריון מעדכן את האלמנה ושרידי גופתו של טוביאנסקי מוצאים מקבורת החמור ובהמשך נקברים בחלקת תש"ח של חיילי צה"ל.
מוסיף מיטשניק ומציין את הליך המשפט האזרחי של בארי, ובו שורת עדי אופי בכירים המדברים על תרומתו למדינה, נקבע שהוא אשם אך גזר הדין הוא מאסר מהנץ החמה ועד שקיעתה אלא אם כן הנשיא יחון אותו והוא אכן חנן אותו. לזאת נוסף קנס בגובה לירה אחת. מיטשניק מציין כי גזר הדין הזה אמנם קל ביותר אך האיש שילם מחיר נפשי ומשפחתי כבד, בעוד גיבלי לא שילם מחיר אלא דווקא קודם בתפקידיו ובדרגותיו עד לראשות אגף המודיעין, תפקיד במסגרתו הוביל להקמת רשת הריגול במצרים בפרשה שלימים נקראה 'עסק הביש'.
"כמי שהיה ראש ענף מורשת באמ"ן אני מאמין שצריך לחקור גם פרשיות קשות", אומר מיטשניק המספר כי לאחר שלמד את פרשת מלחמת יום כיפור עבר לעסוק בפרשת עסק הביש ותוך כדי כך הגיע לפרשת טוביאנסקי ו"ראיתי איך כנראה שיקולים פוליטיים גרמו לכך שגיבלי לא ניזוק ורק בארי עמד לדין. איך אף אחד לא ראה את הכתובת על הקיר".
לימים, בעקבות סיור בשטח בו ראה שאין שלט הנצחה במקום בו נדון טוביאנסקי והוצא להורג, החליט לפעול להנצחת שמו של טוביאנסקי ופרטיה של הפרשה ההיא. לשם כך גייס את אנשי קיבוץ הראל, את המועצה לשימור אתרים, את בנו של טוביאנסקי, יעקב בנטוב, שלימים עבד בכור הגרעיני בדימונה, וכך גם אישים כמו דליה דורנר, אפרים לפיד ואחרים בהם כאמור גם תא"ל שרון אפק, הפצ"ר לשעבר. "מדובר בדגל שחור בפרקליטות הצבאית".
כאמור, מחר (רביעי) יתקיים בירושלים טקס קריאת שמה של תחנת הכוח הראשונה בירושלים על שמו של טוביאנסקי במעמד ראש עיריית ירושלים, בנו של טוביאנסקי, בכירי חברת החשמל ורבים אחרים. לפי שעה ההזמנה לאירוע שיתקיים בדרך בית לחם בשעה 16:00 הוגדרה כפתוחה לציבור הרחב.