בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים קיבל ערעור של אישה נגד פיצויים שהייתה צריכה לשלם לבעלה לשעבר בגין "הונאת אבהות".
אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני השופטות תמר בזק-רפפורט, מרים אילני ומרים ליפשיץ-פריבס הוא שהכרה ב"הונאת אבהות" כעוולה נזיקית "מהווה קביעת נורמה משפטית המחייבת אישה לדווח לבן זוגה על ניאוף", כך דיווח העיתונאי אבישי גרינצייג.
מדובר בגבר ואישה שנישאו במוסקווה בשנת 2011. לאחר שנישאו עברו השניים להתגורר בישראל וכעבור זמן מה ילדה האישה את בנה הקטין. באמצע שנת 2019 נפרדו בני הזוג וכעבור חודשים ספורים הפכו שניהם לגרושים באופן רשמי.
במהלך נישואיהם האישה גרמה לגבר להאמין כי הוא אביו של הפעוט. סביב פרידתם שאל הבעל את האישה האם בנה הוא אכן בנו הביולוגי, וזו השיבה לו כי הילד לא נולד ממנו. לגרסתה, היא קיבלה "תרומת זרע" מחבר לעבודה לאחר שהבינה שבעלה עקר.
הגבר תבע את גרושתו בבית משפט למשפחה וטען כי היא הציגה מצג שווא כלפיו, כי הילד הוא בנו הביולוגי, ויש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת כך.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האישה אכן הונתה את בעלה בקשר לילד, "במחדל ואולי אף במעשה, כאשר במהלך ההיריון נשאלה אם ההיריון ממנו והשיבה 'של מי יכול להיות?'".
בית המשפט הראשון קבע כי "בכך הופרה חובת הזהירות והוכחו יסודות עוולת הרשלנות. אף שלא הוכח נזק מההסתרה לאורך התקופה, נקבע כי הכאב והסבל שנגרמו בעקבות הגילוי מבטאים נזק הטבוע בעצם המעשה. עוד נקבע כי המערערת והאחר (המכר של האישה, אבי הילד, י"ג) חברו להם מאחורי גבו של המשיב בכוונה להונותו והמשיכו במעשה במשך כ-5 שנים, תוך שנפגעו כבודו של המשיב והאוטונומיה האישית שלו, תוך שלילת זכותו לכתוב את סיפור חייו".
בית המשפט פסק כי היא חייבת לפצות את בעלה לשעבר בסכום של 250,000 ש"ח לצד הוצאות משפט בסכום של 25,000 ש"ח.
האישה ערערה על פסק הדין. והנה, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של האישה וביטל את הפיצויים. השופטות כתבו בפסק הדין כי "אין להגדיר הימנעות אם מלדווח לבן זוגה אודות המצב כעוולה נזיקית, עוולת 'הונאת אבהות'. מדובר בתביעה בעייתית שעצם קיומה עלול לפגוע בטובת הילד בשל קיום הליך משפטי לבירור סוגיה כה יסודית בחייו, כך שלהכרה בעילת 'הונאת אבהות' מחירים חברתיים כבדים. יתר על כן, גם מקום בו בעת הגשת התביעה הנזיקית זהותו של האב הביולוגי גלויה וידועה באופן שאיננו ניתן לערעור, מעוררת העילה קושי".
כאמור, אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני השופטות בפסק הדין הוא שהכרה ב"הונאת אבהות" תוביל להכרה בנזק של ניאוף. "משבעניין פלוני הובהר ונקבע כי אין המשפט הישראלי מכיר בעילה נזיקית או חוזית בגין ניאוף כשלעצמו – לא כנגד בן הזוג הנואף, ולא כנגד הצד השלישי, הלכה זו עצמה מלמדת על הקושי שבהכרה בעוולה של 'הונאת אבהות'", נכתב. "הפריית אישה נשואה שלא מבן הזוג כרוכה מטבעה ברוב מוחלט של המקרים בניאוף נוכח הזיקה ההדוקה שבין ניאוף לבין 'הונאת אבהות', סבורות אנו כי מיקוד הפסול באי מסירת המידע אודות זהות האדם ממנו הופרתה האישה, להבדיל מבניאוף כשלעצמו, הוא מלאכותי. ניאוף ו'הונאת אבהות' שזורים זה בזה. דומה ששלילת עוולה בגין ניאוף, מובילה גם לשלילת עוולה בגין 'הונאת אבהות'".
לדברי השופטות, "הלכה למעשה, הכרה בעוולה של 'הונאת אבהות' מהווה קביעת נורמה משפטית המחייבת אישה לדווח לבן זוגה על ניאוף. כל אותם נימוקים השוללים הכרה בעוולה משפטית בגין ניאוף, שוללים עוולה משפטית בגין 'הונאת אבהות'".