משלחת השוטרים בראשות מפקד משטרת עכו שהגיעה אל בית משפחתה של ספיר נחום ז"ל, והנסיעה לאחר מכן למכון המשפטי באבו כביר לצורך זיהוי הגופה, הביאו לקיצם 12 ימי חיפושים ושעות המתנה ארוכות. "למה רצחו לי את הבת?" זעקה האם סוזי עם קבלת הבשורה כי גופת האישה שנמצאה ליד הכפר איבטין היא אכן בתה הנעדרת.
לשאלה הפשוטה הזו, ישראל של 2022 לא יכולה לתת תשובה פשוטה. התגובות הרשמיות הפכו את נחום לחלק מקמפיין אלימות נגד נשים, והיא נשזרה כמקרה נוסף באג'נדה הפמיניסטית שמנסים להתוות הגורמים האמונים עליה. השר לביטחון הפנים עמר בר־לב הצהיר כי "המקרה הזה ומקרים נוספים שהתרחשו לאחרונה לא מרפים את ידינו במאבק באלימות כלפי נשים". שדולת הנשים צבעה גם היא את הרצח בצבע אחד: "דמותה של ספיר, ודמותן של כל הנשים שנרצחו כי הן נשים, צריכות לעמוד כל הזמן מול עיניהם של מי שאמורים היו להגן עליהן ולא הצליחו. מול מי שמובילים את מערכות החוק והרווחה". אלא שקצת לפני זיהויה של נחום, כתבה השדולה פוסט נוסף שמבלי משים מצביע מיהו המגזר המצטיין ברצח נשים: שלושה מקרי רצח נשים בשבוע, נכתב שם, כאשר שתיים מתוך השלוש הן נשים ערביות שנרצחו בידי אחיהן למגזר. הרצח הרביעי באותו שבוע – של ספיר נחום, התבצע גם הוא בידי בן זוגה הערבי. את המתמטיקה הפשוטה נשאיר לקורא.
אבל נניח להיותה של החברה הערבית אלימה באופן קיצוני כלפי נשים, ולהתעלמות האלגנטית מכל סממן לאומי של הרוצחים מצד לוחמי זכויות הנשים. שאלתה המהדהדת של סוזי נחום זוכה בשיח הזה לתשובה המטויחת כי נחום נרצחה בשל היותה אישה. אלא שקשה להתעלם מאישיותו המפוקפקת של בן הזוג החשוד בחטיפה וברצח, שמותירה תשובה ברורה והרבה פחות פי־סית: ספיר נרצחה משום שהיא יהודייה.
וואלא חלאילה, תושב עכו, בן זוגה של נחום ואבי שני ילדיה הקטנים, נעצר בחשד לחטיפה ורצח של בת זוגו היהודייה. הוא היה מוכר היטב למשטרה ובעל עבר פלילי. בינואר האחרון הוא נחשד בגידול קנאביס במעבדה. כמה חודשים לפני כן נעצר בביתו, ובסליק שנמצא בסמוך לביתו אותרו כלי נשק. אבל נראה שאת הרצח של ספיר ביצע לא רק בשל היותו עבריין. נטיותיו הלאומניות־טרוריסטיות תועדו בגאווה בסרטונים שהעלה לרשתות החברתיות בשנה האחרונה. זה החל בימי שומר החומות בעכו, אז פרסם סרטונים על שריפת חנויות של יהודים בעיר תוך הוספת דברי שבח, וכן הסריט מעשי לינץ' ואלימות כלפי יהודים שביצע עם חבריו באותם ימים. לאחר מכן הסריט עצמו בגאווה מרסס גרפיטי של דגל פלשתין, ולאחרונה אף נעצר ושוחרר על ידי המשטרה לאחר שנכנס עם חבריו עם סוס ועגלה לכפר מסריק והללו השתוללו בפראות תוך השפלה של תושבי המקום היהודים. עם הרקע הזה, צריך להתאמץ מאוד כדי להפריד בין פועלו הלאומני האלים כלפי יהודים בכלל ובין הרצח של בת זוגו היהודייה בפרט.
המקרה הטרגי של נחום מצטרף לשורת מקרים טרגית לא פחות של יהודיות שנרצחו בדרכים שונות ומשונות על ידי בני זוגן הערבים. ברוב המקרים המדינה העדיפה לטאטא את המניע הלאומני מתחת לשטיח. מיכל חלימי ז"ל מהיישוב אדם, שהייתה כבר נשואה ליהודי ובחודשי היריון מתקדמים, נרצחה ב־2018 על ידי מוחמד חארוף, תושב שכם, שאיתו ניהלה מערכת יחסים בעבר. הרצח האכזרי, שכלל מיתה בחנק ולאחר מכן בסקילה, הסתיים בעסקת טיעון מקילה שבמסגרתה הודה חארוף עצמו כי בניגוד לכתב האישום המקורי – הוא ביצע את המעשה על רקע לאומני. השופט רענן בן יוסף, אגב, הציב סימן שאלה מעל הסדר הטיעון המקל, וקבע כי מבחינה ראייתית לא היה כל קושי לקבוע כי הרצח היה מעשה טרור גם בכתב האישום המקורי, אלא שהתביעה בחרה להתעלם מכך.
תהילה נגר, בת קיבוץ גינוסר, ניהלה קשר קטלני עם ראאד רושרוש, תושב מע'אר בן 27. השניים היו בקשר במשך שנה וחצי, שהיו רצופות אלימות והתעללות מצידו כלפיה. בעקבות תלונות המשפחה הורתה המשטרה על הרחקתו ממנה לתקופה, אולם לאחריה הוא הגיע לנקום את נקמתו: כשלקח אותה לבילוי נוסף, הוריד אותה מרכבו באזור טבריה, רוצץ את גולגולתה באבן שפה גדולה ועזב את המקום. הוריה יצאו מאוחר יותר למאבק משפטי במדינה, לאחר שזו הוציאה את הרוצח בעסקת טיעון באשמת הריגה בלבד ל־19 שנות מאסר.
בארגון להב"ה מצטערים לספר על היכרות עם מקרים כאלה ודומים להם, של יהודיות הנקלעות לקשרים מסוכנים עם ערבים אך מתקשות להיחלץ מעמדת הקורבן ולהאמין שאכן הן עלולות להיות הנרצחות הבאות, מה שבסופו של דבר קורה. גם אל ביתה של ספיר נחום ז"ל הגיע בזמנו איש הארגון כדי לשוחח עימה כששמע כי היא חיה עם ערבי, אולם היא לא הייתה מעוניינת בסיוע. העובד הסתפק בקביעת מזוזה בבית והלך. "הדירות שלנו מלאות ביהודיות שחוששות מרצח, מפחדות נורא", מספרת ענת גופשטיין מלהב"ה, "הן פונות לרווחה או למשטרה ולא מקבלות מענה, כי אף אחד לא רוצה להתעסק עם בני הזוג הערבים. הם מטילים אימה על כולם, לא רק על הבנות, נלחמים במדינה. אין הגנה, אין דין ואין דיין. במקרה של ספיר, ידוע שהוא היה מחבל. הוא כתב דברים בפירוש, לא אדם תמים. האם הוא נחקר? האם המשטרה נתנה מענה? סביר להניח שלא".
מה שגופשטיין כן יודעת לומר על חלאילה, החשוד ברצח ספיר נחום, הוא שבנות יהודיות היו אצלו על הכוונת. "הוא עצמו אמר שהוא מחפש דווקא יהודיות, אפילו דתיות. מישהי שהייתה באחת מדירות החירום שלנו אמרה לי שהיה לה קשר איתו, הוא הציע לה לבוא אליו לדירה בצפון תוך כדי שהוא בקשר עם אשתו. בנות מכירות אותו". הטיעון כי מדובר באלימות מגדרית בלבד, אומרת גופשטיין, הוא עצימת עיניים: "שיטוט ברשתות מראה שיש להם מגמה, הם מדברים על זה באופן יומיומי". גם בארגון 'יד לאחים' דיווחו על עלייה תלולה בפניות לעזרה מצד הורים ובני משפחה של בנות המצויות בקשרים עם ערבים מחשש לשלומן מאז היוודע דבר הרצח של נחום, ובכלל מאז החל גל הפיגועים הרצחני לפני כחודש וחצי.
כל רצח כזה יכול להתחיל בהיכרות פשוטה וזמינה בכל מקום בישראל: במכולת, באוטובוס או באוניברסיטה, מסבירה גופשטיין, שמזמינה גם את העילית של החברה הדתית־לאומית לעשות סיבוב בכיכר ציון בימי חמישי בלילה ולראות את התהום נפערת מתחת לחייהן של עשרות צעירות. התפשטות תופעת ההתבוללות הביאה את להב"ה להקים קבוצות סיוע של נשים מתוך הערים המעורבות כמו רמלה ולוד, באר שבע וערד, שמקבלות כלים והנחיה מקצועית כיצד לאתר בנות כאלה ולסייע להן להיחלץ או להתמודד. "כמה שנוסיף עובדים לארגון, זה לא יספיק. חייבים להתעורר ולפעול מתוך ערבות הדדית. הבנות הטובות ביותר נופלות לזה".
הרבנית שזיהתה תהליכים
על אף גילה המופלג אז – 94, הרבנית רחל זייני התמלאה זעזוע לשמע נאום זיהוי התהליכים המפורסם של יאיר גולן, אז סגן הרמטכ"ל וכיום פוליטיקאי מייצר פנינים על בסיס שבועי. זייני, פליטת מחנה אושוויץ וילידת הונגריה, מיהרה לשגר אליו מכתב ובו נימקה כיצד כל השוואה בין הגרועים שברוצחי ישראל ובין דברים המתרחשים בישראל, היא בלתי נתפסת. "ההשוואה שערכת בין גרמניה שלפני המלחמה ובין ישראל היום נראית לי חסרת כל בסיס, והיא ככל הנראה פרי אי־הכרה של תקופה שקדמה ללא ספק ללידתך. הייתי רוצה בתורי לערוך כמה השוואות".
היא פותחת בהשוואה בין היחס האנטישמי כלפי סטודנטים יהודים בברלין ובין מנעמי הסטודנטים הערבים בישראל: אביה נאלץ ללמוד באוניברסיטת ברלין המרוחקת בגין תקנות הנומרוס קלאוזוס שלא אפשרו לכל יהודי ללמוד במוסד שרצה. "באוניברסיטת ברלין ראה אבי את ניצני הנאצים. שם הסטודנטים, בתמיכת הפרופסורים, היו מפליאים את מכותיהם בסטודנטים היהודים. במדינת ישראל הסטודנטים הערבים יכולים ללמוד בכל מקום הנראה להם, ובנוסף לכך הם זוכים לאפליה המעדיפה אותם (מכנים זאת 'אפליה מתקנת')".
כך גם ברפואה: "אני בעצמי הייתי עדה וקורבן לאכזריות הרופאים הגרמנים, ובהם מנגלה. במהלך חורף זה אושפזתי בבית החולים הדסה, ונוכחתי לראות את היחס ההומני הבלתי מסויג של הרופאים היהודים כלפי כולם, כולל כלפי המחבל ששכב במיטה הסמוכה למיטתי. אני זוכרת את אי־האכפתיות של הצלב האדום שסירב לעזור או אפילו להקשיב ליהודים, ולעומת זאת רואה כל יום את מסירות הנפש של מגן דוד אדום ושל זק"א המטפלים בכולם בשווה, כולל באלו שבאו כדי לרצוח".
בסיום היא מבקשת מגולן בשם כל בני משפחתה שנטבחו בשואה "להחזיק צבא חזק ונחוש, ושעודף רחמנות כלפי אלו המעוניינים בחיסולנו לא יביא להריגתם של עוד ילדים יהודים".
בשבוע שעבר הלכה לעולמה הרבנית רחל זייני, והיא בת מאה שנים. העמידה היהודית הגאה שניכרת מבין השורות שכתבה לפני שש שנים, ופורסמו השבוע שוב על ידי ארגון 'תורת לחימה', ליוותה את כל מהלך שנותיה הארוכות ומלאות העשייה לצד בעלה הרב. הרבנית זייני ז"ל היא אמם של הרב אליהו רחמים זייני מחיפה והרב יוסף זייני מאשדוד. את רוב שנותיה עשתה בצרפת לצד בעלה, הרב מאיר זייני ז"ל, שהיה רב באלג'יר ולאחר מכן בצרפת. בני הזוג עלו לישראל לפני 16 שנה והתגוררו בשכונת בקעה הירושלמית. פטירתה של הרבנית היא סוף עידן של עשייה יהודית משותפת של בני הזוג, שאחרי מאה שנות חיים ראוי לה שתעלה ולו במקצת על הכתב.
מאיר זייני היה עילוי אלג'יראי בן 17 כשנלקח במלחמת העולם השנייה לעבודות כפייה בצבא הצרפתי, שם שירת עד גיל 23. עם שחרורו נקרא על ידי אביו להחליפו ברבנות העיר שבה כיהן באלג'יר. מיד לאחר המלחמה התגייס כל כולו למען הניצולים וניהל בית יתומים בבלגיה. דרך הטיפול שלו בפליטי המחנות הכיר גם את רעייתו רחל. "הוא אמר לחבריו: הנשים היהודיות שניצלו מהמלחמה, כל החיים שלהן הרוסים. אנחנו צריכים לקחת אותן ולהתחתן איתן. אני אהיה הראשון", מספר נכדו, הרב חננאל זייני. כך נישא לרחל, ניצולת שואה מהונגריה, שהפכה לשותפתו מאז ועד יומו האחרון.
הרבנית זייני הייתה כל השנים עקרת בית בהגדרה, אולם נכדה מספק כמה דוגמאות שמעניקות הצצה מופלאה לשותפות העמוקה שלה בשליחותו הרוחנית של בעלה. כמנהל בית היתומים, טיפלה יחד איתו בילדים מקטנות עד הגיעם לגיל 18. את הבנות ליוותה הרבנית עד ליום חתונתן. כשעבר לרבנות העיר באלג'יר, פעל בעלה רבות לקירוב הצעירים לתורה וליראת שמיים. לשם כך ייסד מנהג כי מי שיגיע ללמוד, יזכה בכיבוד עשיר שידרבן אותו להמשיך בלימוד. את סירי הקוסקוס הענקיים לשיעורים ההם הכינה בקביעות הרבנית רחל. "לאחרונה מישהו סיפר לי על אדם שחזר בתשובה בזכות אותן צלחות קוסקוס של סבתא", מספר הרב חננאל זייני.
בשנות השישים נגזרה על יהודי אלג'יר גזרת גירוש לצרפת. העקירה מהמקום המוכר, על כל השלכותיה, גרמה לטלטלה עמוקה אצל יהודי אלג'יר. גם כאן נעמדו הרב והרבנית זייני למשימת איחוי הקרעים של הקהילה שנפוצה ברחבי צרפת, גשמית ורוחנית. על מנת לרכז את כל היהודים בפריז לתפילה אחת בימים הנוראים, שכר הרב זייני אוהל קרקס. מספר המתפללים נע בין 5,000 בראש השנה ל־18,000 ביום הכיפורים. "את הקרקס הזה היה צריך לנקות לקראת התפילות מצואת האריות והפילים שהיו שם כל השבוע. סבתא באה עם הילדים ויחד הם היו מנקים את האוהל מדי שנה, מפזרים מטהרי אוויר כדי להעביר את הריח, שיהיה אפשר להתפלל".
מלבד הליווי והתמיכה במשך עשרות שנים בקהילה באלג'יר ולאחר מכן בצרפת, שכללה זמינות בכל שעות היממה לכל צורך של כל יהודי, עודדו בני הזוג את היהודים שהכירו לעלות לישראל. עם השנים עלו כמעט כל תלמידיהם לישראל. הרב והרבנית זייני עלו כאמור לפני 16 שנה, והמשיכו כאן את אותה שליחות: שמרו על קשר עם יהודי צרפת ואלג'יר ופעלו כדי לקרבם לתורה וליראה.
הגאווה היהודית ליוותה אותם עוד בשנותיהם בנכר, בין הגויים. "סבא שלי ואביו לא היו מוכנים לראות יהודים מותקפים ושותקים, גם לפני שקמה מדינת ישראל. כשהיו אנטישמים שזרקו על יהודים כדורי שלג עם זכוכיות או סכיני גילוח, סבא ארגן צעירים שהחזירו בחזרה כדורי שלג עם כמות כפולה של זכוכיות וסכיני גילוח. סבא רבא שלי אסף בסוף יום הלימודים את הילדים היהודים מבתי הספר והיה מלמד אותם הגנה עצמית. גם בצרפת היו יהודים שהתאמנו בקראטה ודאגו שלא יאיימו על יהודים. הפחד אצלם לא היה פונקציה, אלא רק דרבון לפעולה".
את הדברים האלה כדאי לקורא יאיר גולן, מי שכמעט הוביל את צבא ההגנה היהודי בישראל, ללמוד מרב ורבנית שפעלו שנים רבות בגלות, אבל יצאו ממנה הרבה לפני כן.
לתגובות:[email protected]
***