את ר' אורי זוהר פגשתי אישית לראשונה במסגרת חוג בית בשכונתנו. הוא ניאות להגיע ולדבר בחוג זה, שארגנתי כרב שכונת רמות דניה, שהשתתפו בו בעיקר אנשי מדע חילונים גמורים. המקום היה מלא מפה לפה.
כולם הכירו את האורח מחייו הקודמים, לפני שהחל בהדרגה להופיע עם כיפה, ציצית וכו'. עתה עמד לפניהם מעין אברך מבוגר עם כל הלבוש החיצוני. כיוון שזה היה בלילה, הוא לא היה מעוטר בתפילין כמנהג תלמידי הרב זילברמן, שהחזירוֹ בתשובה.
נהניתי מכך שהוא המשיך לדבר כמו השחקן, הקומיקאי מספר אחת בארץ, קולנוען ובמאי של פעם. מסתבר שלא איבד את חוש ההומור הנפלא שלו - סימן לשפיות גמורה של בעל תשובה. אלא שהפעם הבדיחות והשנינות היו בשפה ובתכנים נקיים לחלוטין. היה משעשע לשמוע תלונת אישה מבוגרת אינטלקטואלית דתייה שאמרה: "אני לא סולחת לו על מה שעשה. אני מקווה שעוד ישוב לבמה כמו שהיה עד לאחרונה".
כעבור מספר ימים הוזמנתי על ידו יחד עם מארח החוג, פרופסור מכובד, לחתונת בנו עם בת חברו הקרוב אריק איינשטיין. כל הבוהמה הישראלית הגיעה, יחד עם חרדים מכל הצבעים. בימים הבאים ניסיתי לעכל את התופעה. הן לא היה אדם כזה שהגיע תוך זמן קצר מבירא עמיקתא של הפריצות התל אביבית האולטימטיבית לאיגרא רמא של הזילברמנים מהרובע היהודי ושל 'אור שמח'. האם צודקים חבריו, שהתבטאו כאחד: "זה עוד קטע של הבנאדם. תראו שזה יעבור לו"?...
מלך אהוב
כידוע, זה לא עבר לו. מגיל 41 ועד פטירתו בשנת 86 לחייו בערב שבועות, עלה במדרגות הטהרה והפרישות. ועדיין שמר על קשר חם עם חבריו מהגלגול הקודם, אירח אותם, הופיע בשמחותיהם ובלוויותיהם, אמר קדיש על הנפטרים וכנראה התכוון גם על כל מה שייצגו.
בפטירתו היינו בישורת האחרונה של ספירת העומר. בשבוע של מידת המלכות. היה מעניין להציץ בעיתונות החילונית מחד גיסא ובחרדית מאידך. כל סוג של כלי תקשורת הרים את דמותו לגבהים בלתי מצויים. ב'הארץ' דובר על קולנוען ברמה בינלאומית שהתחרה עם המיטב של ה'פילם נואר' הצרפתי, הזכייה בפסטיבל קאן ועוד. החרדים ציינו בסיפוק עצום כיצד שחקן הרכש הנפלא קידש שם שמיים. איך סירב לבקשת הרב שך, שמאוד חיבבו, להמשיך להופיע בטלוויזיה כדי לקרב עוד המונים. הרב אורי טען שקודם כול עליו לתקן את עברו ולהתפתח בלימוד התורה. ראש הישיבה הסכים עימו בדיעבד. מבחינה מהותית הוא אף פעם לא חזר לקדמותו.
מידת המלכות היא זו שמיוצגת באושפיזין ובשבעת הרועים על ידי דוד המלך. מידה זו כוללת את כל תהפוכות החיים ומתבססת בין היתר, כדברי מו"ר הגר"י הוטנר, על הרמב"ם שמציג את המלך האידיאלי כמי ש"לבבו כלבב כל ישראל". דוד המלך הקים עולה של תשובה עם מידה זו, וחש שהיה תולעת ולא איש. אלמלא התפילות והשירות והתשבחות שהפכוהו לרגל הרביעית במרכבה, היה נשאר אביון באשפות ודל המתבוסס בעפר. אפילו שמו של דוד המלך נגזר מהמילה דוֹד שבשיר השירים, שאינו אחי אביה של הרעיה אלא האהוב, מלשון עת דודים. ואכן, המלך הראשון של ישראל, הוא משה רבנו - "ויהי בישורון מלך" נאמר עליו - יראו ממנו. ואילו דוד, כשלא חטא, היה אהוב על הכול. שלמה בנו שרטט את דמות הדוֹד כ"צח ואדום", שמתכתב עם אבי שלמה שהיה "אדמוני ויפה עיניים". למרות הקדושה שאפפתו, כששב ממלחמותיו בנות ישראל יצאו בריקוד לפניו. עניין לא לגמרי צנוע, כמו עוד חטאים שיוחסו ל"משיח ה'" – חטאים שלא רק שתוקנו, אלא היוו בעליל את הסולם שדרכו הגיע לעלייתו ולגדלותו.
מידת המלכות כובשת את כל המציאות וההוויה, כוללת גם את הפינות האפלות ביותר ומסבירה את העובדה שה' שוכן עם עמו גם בתוך טומאתם. כל עוד אנו חיים יש שביל פתוח אל ה', אל הקדושה, וזה ההלל הנשגב ביותר. דוד המלך כתב לא רק את ההלל, אלא כל ספרו, שמכיל גם פרקי תפילה הבאים מלב שבור ב"גיא צלמוות", נקרא בסופו של דבר על שם התהילות שכתב. בהלל עצמו מזדעק היהודי "אנא ה' הושיעה נא", אך מסיים שוב בהודאה, שהיא הצד הנצחי בכל מאבקי חייו.
המספר שבע מופיע אצל דוד הרבה. חג השבועות הוא יום הולדתו ופטירתו של דוד. לאשתו קוראים בת שבע. והוא, כדמות בלתי אפשרית לכאורה, קיבל את שבעים שנות חייו במתנה מאדם הראשון. כל זה מסמל את המשך ה"אדם" שהשתכלל בדמות דוד שהקים עול תשובה, כאדם הראשון בעצמו, אך כנראה שכלל מעשה זה בחייו שלו.
היכל הנגינה שדוד פתח את שעריו נתן ללוויים את תוכני שיריהם במקדש, שלא הספיק לבנות הוא אלא בנו, אך שערים אלו סירבו להיפתח בשעת מעשה, אלא בזכות דוד אביו.
בן דורדיא המודרני
אופי סוער, רווי אהבות ושנאות, נדנודים תזזיתיים בלתי אפשריים, כישרון אומנותי ומוזיקלי נפלא, חיפוש אמת בייסורים – כל אלו גילמו את עול התשובה ואת דמות המלך שיחזור גם לגאול את העולם המסואב (במיוחד בחטא של פריצות) בכוחות אלו ממש גם לעתיד. הרבה מסימנים אלו התקיימו לפי ערך דורנו, דור תהפוכות חסר תקדים משואה לתקומה בארץ הקודש, גם אצל רבי אלעזר בן דורדיא המודרני - הרב אורי זוהר זצ"ל.
שבתאי צבי ויעקב פרנק שר"י גילמו את הטעות הגסה של תפיסת כוחות אלו כדי להגיע לתשובה גואלת. הבעל שם טוב הקדוש הורה את הדרך לעקוף את מסקנות משיחי השקר הללו. מסתמא גם פטירת הבעש"ט בשבועות רומזת לחלקים מהעניינים הנ"ל.
ר' אורי לא חזר לחייו הקודמים, למרות ההזמנה העגומה המתגעגעת לכך בשירו המפורסם של ידיד נפשו אריק איינשטיין. ייתכן שכשאותו ידיד נפטר, בכי התמרורים של ר' אורי ביטא גם את תיקון התשליל שלו שנותר אצל הזמר הגדול, מחותנו פעמיים.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***