פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

הכל תלוי במשקפים שלך ובדרך שבה אתה בוחר לראות ולהרגיש את עצמך. כפי שאתה חווה את עצמך, כך גם סביבתך תחווה אותך.

לכאורה, חטא המרגלים בפרשתנו לא היה כזה נורא; הרי אם נעקוב אחר המשימות שנתן להם משה רבנו והיעדים הם סימנו וי וענו אחד לאחד: נתנו תשובה לשאלה בנוגע לזהות הארץ והעם היושב בה, גם השיבו והביאו מפירות הארץ הגדולים, ואף תרו את הארץ 40 יום, ותיארו את המציאות הקשה כפי שחוו אותה בעיניהם: כל מקום שהגיעו היו שם מתים, ישנם אנשים ענקיים, ואם אלו פני הדברים מדוע העונש הקשה?

נוכל אולי לפתור התעלומה כשנעיין בהפטרה (יהושע, ב') שגם בה מוזכרים המרגלים שדווקא חוזרים ומשבחים את טוב הארץ אשר תיפול בידי עם ישראל ונפל פחד כולם מפני בני ישראל.

אצלנו לכאורה בעצם הכל הלך חלק ;12 מרגלים מסתובבים 40 יום, לא מגלים אותם אבל בכל זאת הם מקטרים, וכאן בפרשתנו ה׳ עשה פעולות מיסוך כדי שלא יגלו אותם, וכל מקום שהגיעו אליו גרם למותם של אנשים, וכך היו עסוקים בהם ולא שמו לב למרגלים. ראו לוויות ובכיות ואמרו לעצמם שיש כאן משהו יוצא דופן בואכה לא נורמלי. אז במקום שיראו את הטוב שבכך, הם בחרו לנתח את שראו עיניהם במשקפים שליליות: "ארץ אוכלת יושביה".

הם בחרו לפרש את המציאות באור שלילי. אנו יודעים שאותה סיטואציה בעיני אנשים שונים תיראה ותוסבר אחרת; הכל תלוי בסוג המשקפיים שאתה מבקש להרכיב באותו הרגע. יום יום, דקה אחר דקה אנו זוכים להשגחה מאת ה', וגם כשהקב"ה עושה הכל כדי להיטיב עמנו, ישנם שבוחרים לעצום עיניים או אף גרוע יותר- להרכיב משקפי מציאות מדומה שרואים שחור משחור ומתעלמים מהטוב, וכשהאדם בוחר לראות רע, אז הרע נדבק בו בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.

לכל אדם ישנם צדדים חיוביים לצד שליליים, אבל הבחירה אם להתביית על הצדדים השליליים או החיוביים נתונה בידינו. יש לעיתים שאתה דובר אמת על אדם וזה נחשב לשון הרע כי המוסיקה, הקונוטציה או האינטונציה הן שליליות. לכן, חז"ל הטיפו לנו לדון כל אדם לכף זכות, וככל שנתמקד בראיית המעלות על פני המגרעות, אז הרע יעלם מאיתנו ונחזק את הטוב שבנו.

כך גם קרה כשהמרגלים ראו את ענקי הארץ. כיצד הם תיארו אותם? "ונהי בעינינו כחגבים וגם היינו בעיניהם". אם אתה רואה בעצמך כחגב, איך אתה חושב שהאחרים יראו אותך? נדמה לנו שהמציאות כפי שאנו רואים אותה היא האובייקטיבית; הרי זו עובדה: הם ענקיים ואנו גמדים ביחס אליהם, אבל האדם הוא שקובע כיצד המציאות סביבו תשתקף על פי מושגיו, הרגשתו, הרגליו ועולמו הפנימי.

יש אדם שכל הזמן מושך סביבו צרות ותקלות. הוא מרגיש גרוע וננס וכך מתבוסס במצבו ומתחפר בו. אדם אחר באותה מציאות מרכיב משקפיים חיוביות, שמח בחלקו, לא מקטר ומרגיש טוב עם מה שיש לו.

כאשר המרגלים מספרים לעם על ילידי הענק שראו בארץ ישראל, הם מתארים אותם, כפי שראו אותם ביחס לעצמם: ענקים אל מול חגבים, וכשזוהי דרך ההתבוננות שלך אין זה מפתיע שאתה רואה עצמך כחגב ומתמלא בפחד. אם הייתם רואים עצמכם כאיתנים ונשגבים מהם, שכן אתם מגיעים בשליחותו של משה והשגחתו הצמודה של אלוה ממעל, אזי הענקים הללו היו מרגישים כחגבים מולכם.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה