עיצומי מערכת החינוך נמשכים ואיתם עולה שאלת הלגיטימציה של עיצומים המשבשים סדרי יום של אזרחי רבים לבד מביטול הלימודים לילדי ישראל.
על סוגיית זכות השביתה בהלכה שוחחנו עם הרב אורי סדן שספרו 'אורות החושן' שייצא לאור בימים הקרובים עוסק בסוגיות כלכליות ציבוריות בהן הלנת שכר, הסכמי עבודה, פיטורין, תנאי עבודה ועוד וגם זכות השביתה על פי היהדות.
"באופן עקרוני לא הייתה שביתה עד לפני כמאה שנים. שביתות היו מעשה בלתי חוקי עד אז ברוב מדינות העולם", פותח הרב סדן בתשובתו ומציין כי "לאט לאט הפכה השביתה לזכות מקודשת, ובישראל היא כנראה הפכה לקודש קודשים". המציאות הזו של שביתה שעד לפני כמה עשרות שנים לא הייתה קיימת מחייבת שיקול דעת תורני סביב שתי שאלות, ראשית, מה עמדת ההלכה בהתייחס לתופעה חדשה, ושנית, מה עמדת ההלכה בנושא סכסוכי עבודה ומה הפתרונות שהיא מציעה.
לשאלתנו אם צריך גם לדון בשאלת הסמכות ההלכתית במציאות בה לא כל העם היהודי סר למשמעת ההלכה, משיב הרב סדן ומעיר כי "אנחנו רגילים להתרפק על מציאות שספק אם הייתה ולפיה כולם הלכו לפי ההלכה, אבל תמיד היו מי שלא פעלו לפי ההלכה. כשהקהילה הייתה דתית יותר דברים נסגרו בעולם ההלכתי, אבל תמיד ההלכה התייחסה לקיומה של מערכת חוקים נפרדת".
על ההתמודדות התורנית עם תופעות חדשות שלא היו בעבר, מסביר הרב סדן, יש כמה כלים להתמודד: "הכלי הפשוט ביותר הוא מנהג המדינה. מדובר בכלי שתמיד היה קיים גם אם לא תמיד היה יעיל. ההלכה קובעת שמנהג המדינה הוא הקובע, כלומר שאם שכרת אותי לעשות עבודה, המציאות מורכבת יותר מהסעיפים הבודדים שסוכמו בינינו ולכן ההלכה אומרת שמה שמקובל והיה ברור לצדדים נחשב כאילו נכתב ונחתם בחוזה שבינינו".
"אמנם אין תוקף הלכתי לפסיקת בתי המשפט בעניינים ממוניים, אבל כאשר העולם נוהג על פי פסיקות מסוימות אי אפשר להתעלם מכך שכולם נוהגים כך, בין אם הדברים נקבעו בבית משפט ובין אם לא. בדברים הקשורים לענייני העבודה הכול נוהג לפי מנהג המדינה", אומר הרב סדן.
"כלי נוסף שאתו מתמודדים עם תופעות חדשות הוא דינא דמלכותא דינא. כלומר שכאשר המחוקק יושב על המדוכא וחושב שנכון לטובת הציבור לפתור בעיה מסוימת בתקנת חוק כלשהי, ורוב חברי הכנסת מצביעים בעד אותה תקנה, להחלטה הזו יש תוקף הלכתי. ההלכה מכירה בחוקי הכנסת כמחייבים", אומר הרב סדן ואנחנו שואלים על העמדה לפיה דינא דמלכותא דינא רלוונטי רק במצב של שלטון גויים המסכן את חיי היהודי אם לא יישמע לו, ועל כך הוא משיב כי "זו עמדת התוספות, שאמר את הדברים בתקופה פיאודלית, שבה הקרקע הייתה שייכת למלך, ומי שלא יישמע לו יצטרך לעזוב את הקרקע. דעת הרמב"ם שונה והיא זו שנפסקה להלכה בשולחן ערוך. לפי העמדה הזו הכוח נובע לא מהחשש מהמלך אלא מהסכמת הציבור. כך פסקו כמעט כל הדיינים בארץ ישראל, מהרב אליישיב ועד ההרב מרדכי אליהו. מי שלא מקבל את 'דינא דמלכותא' נמצא בבעיה כיוון שלטעמו הפקעת המדינה היא גזל והכסף שהיא לוקחת מהציבור גם היא גזל ולכן לתפיסתו יהיה אסור לנסוע בכבישים וללכת בשבילים שהלאימה המדינה...".
"ההבדל בין שני הכלים הללו הוא שאם הסכמנו בינינו שאמנם המנהג כזה אבל אנחנו מחליטים אחרת, החוזה שסוכם אכן יהיה זה שמחייב, אבל אם המדינה דורשת מנהג מסוים כדי שלא לפגוע בכולם, אז גם אם נסכם אחרת הסיכום לא יחייב אותנו אלא החוק. ההלכה תאמץ את חוק על פי דינא דמלכותא דינא. לדוגמא, אם אני זקוק לעבודה ולכן אסכים לעבוד בעשרה שקלים לשעה, הדבר יביא לפגיעה בכלל העובדים, כי אצור אלטרנטיבה זולה, ולכן כאן מתערבת המדינה וקובעת את שכר המינימום שמבטל את ההסכמה שבין העובד למעביד".
על שאלת השביתה והעיצומים במערכת החינוך אומר הרב סדן כי מדובר במציאות מורכבת המחייבת היכרות מעמיקה ם מכלול הפרטים וטענות הצדדים, ולכן לא הוא שיוכל להכריע, "אבל ככלל, אחריות המדינה לספק הוראה לתלמידיה, וכעת היא צריכה לשכור מורים, ואם המורים לא מעוניינים להיות נשכרים בתשלום זה, הם לא חייבים לעבוד בתנאים הללו. אם המורים יגידו למדינה שבשכר כזה ובתנאים כאלה אנחנו לא עובדים ונלך למצוא עבודה אחרת זו תהיה אחריות המדינה. לכן הדבר הנכון ביותר הוא להעלות פתרון ברוח הצעת הרב קוק, שעלתה שנתיים לפני פטירתו, והיא הקמת בית דין בעל סמכות הכרעה שבו המורים שוטחים את טענותיהם וכך המדינה שוטחת טענותיה והבוררות היא שתקבע את תנאי ההעסקה".
"המדינה לא יכולה להרשות לעצמה שהמורים ישבתו, כמו שאנחנו לא יכולים להעלות על הדעת שביתה של המשטרה או שירות בתי הסוהר. כך גם רופאים לא יוכלו לשבות אבל גם לא המדינה היא שתוכל לקבוע את שכרם באופן שרירותי", אומר הרב סדן ומציין כי הצעת חוק בוררות חובה בשירותים הכרחיים ברוח ההלכה והצעה זו הועלתה בכנסת, אך ההסתדרות התנגדה לה נחרצות והיא נפלה. כעת הוא מאמין ומקווה שבאחת הכנסות הבאות ניתן יהיה להעלות את ההצעה שוב ולהעביר אותה בהצבעה.