רפי קפלן
רפי קפלן צילום: באדיבות המצולם

"כאן 11 הוא ערוץ טלוויזיה ציבורי ממלכתי בישראל" (מתוך ויקיפדיה)

מה קרה לציבוריות הישראלית? היכן עוד נמצא ממלכתיות? כמה רחוקה מאיתנו תחושת האחדות והסולידריות בתוך עם ישראל! בוודאי לא בכלי התקשורת. אבל איפה כן?

לא ניתן לפתוח את הרדיו או את אתרי האינטרנט או את דפי העיתון מבלי לקבל מנה גדושה של מחלוקת וניכור.

מי אשם? כנראה שכולנו במידה זו או אחרת. בשיח סביב שולחן המשפחה או במשרד, או עם נהג המונית או עם החברים במילואים.

כולם משתפים פעולה עם הניכור וההאשמה ההדדית.

ערב פרשת קרח נוהגים לדבר בגנות המחלוקת. אין גרוע מהמחלוקת. ובכל זאת אנו שקועים בבוץ המחלוקת מעל הראש.

הרמב"ם הזהיר מדם ליבו ממידת המחלוקת. הוא ידע היטב מה הסכנות של האחיזה במחלוקת . קהילות ומשפחות מתפרקות בעקבות המחלוקת,שרים יורדים מגדולתם, אבל גם כל בחרה כולה. ...וכך כתב באגרת לבנו אברהם ב"אגרת המוסר" המיוחסת לו:

"אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון ומה נשאר עוד. ראיתי לבנים השחירו, ופחות נפחתו, ומשפחות נספחו, ושרים הורדו מגדולתם, ועירות גדולות נתערערו, וקיבוצים נפרדו, ויחידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ונכבדים נקלו ונתבזו בסבת המחלקת. נביאים נבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלקת ולא הגיעו לתכליתה..."

השבוע התבשרנו על "פירוק ממשלת השינוי". כך ניסו למתג את הממשלה הזו. איזו שינוי קיוו שהיא תביא? ניסיון לאחדות בין קצוות. שינוי אווירה בחברה הישראלית.

אם היתה כאן באמת מגמת אחדות, למה היא מתפרקת?

"...ויש לשאול: אם מדובר ברבים החולקים, לכאורה צריך היה להיות כתוב "ויקחו עדת קרח", ומדוע "ויקח קרח"? יש לומר שאף על פי שבמחלוקת היו אנשים רבים, הרי כל אחד ואחד חיפש במחלוקת את תועלתו האישית ולא את תועלת הכלל או האחר, וגם בין קורח לעדתו היו מחלוקות ואינטרסים מנוגדים, לכן נאמר "ויקח קרח" לקורח היה מניע משלו למחלוקת, ולכל אחד מבעלי המחלוקת על משה היה מניע משלו."

כשאין חזון משותף קשה מאד להגיע לסולידריות ולפעול יחד למען המטרות המשותפות.

כל כלי התקשורת ניזונים ומתפרנסים מהמחלוקת. חברי הכנסת מקווים לזכות בקולות ה"בייס" שלהם בזכות אמירות קיצוניות ובוטות כנגד "האחרים". הדברים מגיעים לביזוי אישי הדדי.

הממלכתיות נעדרת הן מפיות נציגי העם (?) בכנסת והן בכלי התקשורת הממלכתיים (?).

עם ישראל לא יכול להגיע ליעדיו במצב זה.

אבל קל להאשים את האחרים. ואני אכן מאשים. עם זאת חשוב גם לקיים בדק בית מחודש.

האם אנחנו בתוך ציבור הדתי לאומי שומרים על ממלכתיות? האם נגע המחלוקת אצלינו לא פורח ואוכל כל חלקה טובה? האם לא הגענו למצב של מתקפות אישיות מכל הצדדים אשר לא יאפשרו חיבורים ערכיים ומעשיים בהמשך דרכנו? האם ויתרנו על האפשרות להילחם על ערכינו ולהתנגד לכל ניסיון לפגיעה במסורת אבותינו, בחוסן עמינו, שלימות ארצינו וכל הקדוש לנו מבלי לאבד את היכולת לדבר, לפעול, להתווכח ולהילחם על ערכינו בלי שנאה ובוז?

האם לא ברור לכולנו- מפשוטי הציבור, דרך נציגנו בכנסת ועד רבותינו הנערצים, שבסגנון המחלוקת, ההחרמה והנידוי, כולנו רק מפסידים? המסר לדור הצעיר הוא הרסני, חוסר האימון בקרב הציבור הולך וגובר, אז מה אנו מרוויחים מסגנון מתלהם וקיצוני?

אינני בעד ויתור על המלחמה על כל היקר לנו. ההיפך! השעה גורלית! מלחמת התרבות היא אמיתית ומסוכנת. אבל דווקא בגלל זה צריך ללמוד מסיפור קרח. ללמוד ממשה רבינו כיצד להשתדל בכל כחינו לפתור מחלוקות כפי שמצאנו במסכת סנהדרין (דף קי):

"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם"- אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. שנאמר: ולא יהיה כקרח וכעדתו"

אני מצרף כאן סרטון שצילמתי פעם את הרב שלמה ריסקין אשר הגדיר את פרשת קרח כאחת מפרשות התורה הכי עצובות. כשנגע המחלוקת מתפשט, אין כבר כבוד לאיש. לשום צד.

הרב ריסקין על הצער העמוק בפרשת קורח רפי קפלן

אל נהיה כקרח. אחרת נהיה "קרחים" מכאן ומכאן. השנאה, הבוז והמחלוקת תפשה לא רק בתקשורת אלא גם במשפחותינו, מוסדות החינוך ,תנועות הנוער, ובכל תנועתנו, ורק תביא לחורבן כל ערכינו.

עלינו ללמוד מפרשה זו- א. את התוצאות הקשות של המחלוקת ב. מה שפורח לבסוף זה מטה אהרון. אוהב השלום ורודף השלום. הלוואי ואכן נדע להיות מתלמידיו.