המאבק על גג בית הכנסת בכפר דרום
המאבק על גג בית הכנסת בכפר דרוםצילום: יוסי זמיר, פלאש 90

היו אלה ימי טרום העקירה הלוהטים תרתי משמע. ככל שעלו הטמפרטורות בחוץ כך הלך והתחמם המאבק בשטח, ובהתאמה התעבה גם מעטה הסודיות סביב פעולות המחאה הגדולות שיצאו אל הפועל. חסימות הכבישים ליבו את השיח הציבורי בהיותן מחאה שפוגעת בבטן הרכה של תושבי מרכז הארץ הלחוצים. המארגנים היו תחת סכנת מעצר תמידית, וההודעה שקיבלתי ככתבת צעירה הייתה לקונית והועברה בדרכים לא דרכים. בשורה התחתונה: אם את רוצה לסקר מקרוב חסימה גדולה המתוכננת בכביש גהה, תגיעי היום בשעה חמש לפינת הרחובות רבי עקיבא והשומר.

איזה כתב מפסיד הזמנה שכזו? התחמשתי בתיק, מחברת ועט והתייצבתי בצומת ההומה לפני הזמן, ממתינה לסימן שיוביל אותי הלאה. צפירה חדה מרכב שנסע ברמזור שיגרה אליי יד מכוונת. הצעדה החשאית ברחובות בני ברק הרגישה כמו ספר מתח אמיתי: בפינת רחוב אחת בחור מעיין בעיתון מסמן לי בידו להמשיך שמאלה. עוד כמה עשרות מטרים של צעידה תוהה, ובחור אחר מעניק לי ממקום מחבואו את קריאת הכיוון הבאה. המסלול המסתורי המכוון ביד נעלמה הסתיים בשטיבל קטן, סמוך לכביש גהה. מבחוץ דממה, כניסה פנימה מגלה מאות בחורים שממתינים להוראה. עם הינתן האות, פרצו כולם בריצה, ואני אחריהם, דרך השיחים והגדרות, והסתערו על הכביש הראשי הסואן בשעות עומס אלו. אפקט ההפתעה היה מושלם, ואף שוטר לא הצליח לסכל את המחאה מבעוד מועד. עד שהגיעו השוטרים להפליא את מכותיהם, היו שם כמה דקות מופלאות שבהן הרגישו הכתומים שידם סוף סוף על העליונה.

שנות השטח האינטנסיביות שלנו באלף גיליונות קיומו של העיתון סבבו מטבע הדברים סביב ארץ ישראל והמאבק על שלמותה. זה השטח שלנו – לא רק בהבטחה האלוקית, אלא גם בשליחות העיתונאית. והשליחות הזו זיכתה אותנו לחוות את המאבק הזה הכי קרוב שאפשר, ולנסות – דרך מחברת ועט שמיטלטלים בין הרי טרשים או חולות נטושים – להעביר אליכם הקוראים את ליבה הפועם של הארץ הזו, שלעיתים הוא מדמם כשפוצעים אותה באכזריות, ובו־זמנית הוא חי מכוח בניה אוהביה שמוסרים נפשם עליה. דרך האותיות המודפסות שחור על גבי לבן ביקשנו לשתף אתכם בנימי הנפש הדקים שמחברים אותנו אל שורש קיומנו במקום הקדוש הזה.

רבים מכם חוו איתנו, גם דרך דפי העיתון, את הרגעים הנוראים של העקירה מגוש קטיף ומצפון השומרון, את המאבק שלפניה ואת השבר שאחריה, שלא נמחה עד היום. יחד צעדנו והזענו בצעדות והפגנות במרחבי הדרום. יחד דפקנו על דלתות מבית לבית טרם משאל מתפקדי הליכוד. נסענו בין יישובי גוש קטיף וצפון השומרון כדי להביא את זעקתם של המתיישבים שמפעל חייהם עמד להיחרב.

נלחמנו בהקמתה של מינהלת סל"ע, שנתנה לגיטימציה לנוסחת "פתרון לכל מתיישב". בחודשים שלפני העקירה ישבנו במערכת עד השעות הקטנות עם מדור מיוחד בשם 'על משמר ארצנו', שהלך והתרחב ככל שהתקרב מועד הגירוש. הענקנו במה לכל יוזמה שביקשה לעצור את החרב המונפת מעל אלפי יהודים מסורים. נתנו חשיפה וגיבוי לכל מי שמשלם מחיר על חלקו במאבק. הכרנו לכם את מי שביקשו לנהל מאבק נחוש (מטה 'גוש תקיף', לחדי הזיכרון שבינינו) ולא להסתפק בניצחון הרוח. הבאנו התבטאויות שחוללו רעש תקשורתי וציבורי, כמו למשל זו של אורי אליצור ז"ל, אז חבר מועצת יש"ע, שלא רק שתמך בסירוב פקודה אלא הצדיק הפעלת כוח, כולל אלימות (למעט נשק חם), כלפי הכוחות המפנים. מדי שבוע מילאנו טבלה בת עשרות שורות עם פרטי הפגנות בצמתים בכל רחבי הארץ, תוך בדיקה מדוקדקת של עשרות מספרי הטלפון של רכזי ההפגנות, כדי שחלילה לא יהיה מפגין שימצא עצמו בבית בשל טעות הקלדה.

פרק חשוב במאבק על שלמות הארץ, ש'בשבע' היה נושא הדגל העיקרי ואולי היחיד שלו בשדה התקשורת, היה סירוב לפקודת העקירה. יריית הפתיחה במערכה הזו הייתה הוראתו של ר' אברום שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שהתפרסמה בבלעדיות בעיתון זה, בריאיון שהעניק לרב אהרן טרופ. בעקבות פסיקת הרב שפירא באותו ריאיון כי אסור לחייל למלא את פקודת העקירה, החל הנושא לחלחל לתודעה, ויוזמות צצו ועלו מן השטח. אט אט התחלנו לפרסם מקרים של חיילים, בסדיר ובמילואים, שהודיעו למפקדיהם כי יסרבו להשתתף במעשה הגירוש. סקרנו את עמדותיהם של ראשי המכינות הקדם־צבאיות בנושא, והענקנו במה לרבנים ואישי ציבור שתמכו בסירוב הפקודה, ואף לחיילים חילונים שמצפונם הוביל אותם בדרך הנכונה. מדי שבוע הענקנו במה למטה 'יהודי לא מגרש יהודי', שפעל בצורה מאורגנת לקידום סירוב הפקודה במחשבה ובמעשה. ריאיון שערכנו עם אחד מראשי המטה, נועם לבנת, אף שלח את כתבת 'בשבע' לחקירת משטרה בניסיון לדלות מידע נוסף על פעילות המטה, מידע שכמובן לא נמסר לה.

יחד עם התושבים הכואבים והאבלים, נאחזנו בגוש קטיף עד הרגעים האחרונים, מיוזעים ובוכיים באותו חורבן של אב תשס"ה, מרגישים על פנינו את הבל נשימותיו האחרונות של גוש קטיף עד שגווע ונאסף אל החולות. אבל גם אחר כך לא הרפינו: חזרנו לתעד בפעם האחרונה את הבולדוזרים הטורפים את שיירי הבתים שנותרו בלי להשאיר אבן על אבן. שוטטנו ברחובות השוממים עם התושבים שבאו לאסוף את שברי חייהם בלי לדעת מה עכשיו. מאחורינו נסגר השער בפעם האחרונה בציר כיסופים, כשכולנו נשבעים להמשיך לעשות הכול כדי לחזור, גם הפעם דרך כוחו של העיתון.

השנים הקשות של הקרווילות, ההשפלה, שברון הלב והקריסה הכלכלית והנפשית של רבים מהעקורים, מצאו להן ביטוי נרחב בין דפינו. מדי שנה, עד היום הזה, אנחנו מקפידים לציין לפחות בכתבה מרכזית אחת את יום השנה לגירוש. "בזכירה סוד הגאולה", ומי אם לא עיתון אמור למתוח את גבולות הזיכרון הישראלי הקצר. ויחד עם הכאב הציבורי כולו, סירבנו להוריד ראש. ביקשנו להמשיך לתת נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. בשנים שאחרי, הענקנו גב לכל יוזמה שתחבר אותנו מחדש אל הארץ השוממה. יצאנו עם תושבי כפר דרום בניסיון לפרוץ את מחסום כיסופים, צעדנו בחנוכה ההוא בפעם הראשונה בחזרה אל חומש, הרגשנו את הלב פועם מחדש מול בריכת המים הכתומה, בחושך החורפי שהלבבות של האלפים הצליחו להאיר. הצטרפנו לשיירה שחמקה באישון ליל מתחת עיני הצבא אל המצודה בשא־נור, והיינו שם עם המשפחות שביקשו להתמקם שם מחדש. את המאבק לחזרה לחומש אנחנו מלווים עד הימים האלה ממש, מקווים לזכות ולבשר על הצבת גבול אלמנה.

לצערנו, 17 השנים שחלפו לא שחררו את ארץ ישראל מאנקת חבליה. שני מאבקים על עמונה, מגרון, גבעת האולפנה, יישובים צעירים שנהרסים ותושביהם מוכים באלימות - את כל אלה אנחנו ממשיכים ללוות דרך מכונות הדפוס, בתמונות, במילים שמחזקות ומעצבות תודעה. כך למשל בחרנו אחרי מחשבה רבה את הכותרת "הפסד שכולו ניצחון" לשער הגיליון שסיכם את פינוי עמונה הראשון. ביקשנו להנחיל לאלפים שהקריבו את גופם כפשוטו במאבק הזה, את הידיעה כי הבתים אומנם נהרסו, אך מאבקם הנחוש לא היה לשווא. על גבי האיברים הפצועים נסללה ההרתעה שמנעה מאולמרט את מימוש תוכניתו להחריב עוד עשרות מאחזים, והלאה משם לתוכנית ההתכנסות.

על כל אלה שילם 'בשבע' מחירים לא פשוטים: תדמיתיים, כלכליים, מקצועיים ועוד. בעולם תקשורתי שנע על הציר שבין קידום ערכים ליברליים־רדיקליים לרדידות ושאיפה למכנה משותף נמוך, לא קל להיות עיתון שמחזיק באדיקות בקו שמרני תורני ואידיאולוגי. המערכה על ארץ ישראל הייתה פרק חשוב בעשייה התקשורתית שלנו, אבל לצידה קידמנו אג'נדות לא פופולריות אחרות: חיזוק התורה ולומדיה, העצמת נשים יראות שמיים הדוגלות בערך המשפחה ולעומת זאת ביקורת על קולות פמיניסטיים מרדניים, קריאת כיוון לערכי צה"ל ולחיילים הדתיים המשרתים בו נוכח האתגרים ההלכתיים ועוד. אבל אם נשתמש בשיח ה"שופרות" הרווח כיום בקרבות הבוץ שבין כלי התקשורת השונים, הרי ש'בשבע' גאה להיות השופר לעמדות שהוא מוביל, בתפילה להיות גם זה שמשמיע את קול שופרו של משיח.

השילוב אפשרי

גיליון האלף הוא הזדמנות להעניק לכם הצצה אל המתרחש בחדרי העריכה של עיתון עם קו מערכתי ברור בנוגע לשמירת הצניעות.

ההחלטה שהתקבלה עם הקמתו של העיתון הייתה כי בניגוד למקובל בעיתונים חרדיים, יופיעו בו תמונות של נשים, ועם זאת – השמירה על גדרי הצניעות תהיה מלאה. פריטת ההחלטה הזו לפרוטות של עבודת העיתון השוטפת אינה דבר של מה בכך. הקורא אומנם מקבל לנגד עיניו טורים וכתבות ושערים מלווים בתמונות רלוונטיות, אבל לא מעט פעמים הושקע עמל רב כדי שהתמונה המגזינית שמול עיניכם תעמוד גם בגדרי "ולא תתורו אחרי עיניכם". אז מה זה אומר? שאם בחרנו מרואיינת שלא מקפידה על לבוש בתקן הצניעות ההלכתי, המפיקה שלנו תבהיר לה מראש שהיא תצטרך להתלבש לצילומים בהתאם לרוח העיתון. ומה אם אנחנו עומדים מול תמונה שהיא עובדה מוגמרת, והביגוד בה אינו ממש מוגמר? כאן מקומן של טכניקות חיתוך וכיסוי שישאירו לעיני הקורא רק את מה שעומד בתקן, ולפעמים גם ויתור והסתפקות בתמונה אחרת שפחות מתאימה מבחינת התוכן או פחות מוצלחת, אבל יותר כשרה.

בדיקת הכשרות חלה גם על איורים המופיעים בעיתון, וגם על פריטים או דמויות ברקע התצלומים שאומנם אינם מופיעים בהבלטה, ובכל זאת אין מקומם אצלנו. ההקפדה על כל אלו יכולה לגזול לא מעט זמן עבודה יקר וכאבי ראש של ההפקה, אבל אנחנו שלמים עם הרף שהצבנו.

הדקדוק לא פוסח גם על הלשון. עבודת העריכה מתייחסת גם לטקסטים ששובצו בהם מילים או ביטויים לא ראויים, שהופכים אצלנו ללשון אחרת, בחינת מה שעשה הכתוב בנוגע ל"הבהמה אשר איננה טהורה". כך גם לגבי צנזור של לשון הרע, הוצאת שם רע ועוד. אנחנו מבקשים להגיש לקוראינו מוצר מקצועי מבחינה עיתונאית, שהוא גם נקי וכשר מבחינה תורנית, ולהוכיח כי למי שבאמת מעוניין בכך – השילוב הזה אפשרי. כמובן שהמסננת נוגעת גם לבחירת התכנים, המרואיינים והכותבים, באופן שהחומר שתקראו כאן יחשוף אתכם לתכנים חיוביים, או ישקף לכם את השלילה במה שראוי לשלול, אבל לא ינסה לקרר את האמבטיה של הקוראים, המבקשים להכניס אל ביתם מוצר שירומם את רוח בני הבית בכל גיל, ולא יטפטף לתוכם דעות קלוקלות מהרוחות הרעות המנשבות מסביב.

מודים לכם על ההערות וההארות, שמזכירות לנו תמיד היכן נמצא הקו הנכון, ומתפללים לעוד אלף גיליונות לפחות, שבהם לא תצא חלילה תקלה תחת ידינו, ויהא הכלי הזה עושה נחת רוח ליוצרנו.

לתגובות: [email protected]

***