הרב ספי שרמן
הרב ספי שרמן צילום: עצמי

יש כמה כוחות שמתאבקים במחנה הציונות הדתית: הכח הליבראלי, התורני והמסורתי.

המחלוקת בין הכוחות היא אמיתית ומורכבת ומאתגרת מאוד, וזאת לא רק בשאלות של תקציבים למוסדות או כח פוליטי המייצג את הדעות בכנסת ובממשלה אלא אף בתמיכה בנקיטת עמדות אישיות, והשפעה של האידיאולוגיה של המחזיק בה על האחר.

בשלושת הכוחות אין סימטריה לא בכמות האנשים ולא ביכולת והאיכפתיות של אנשיהם להשפיע ולעיתים אף לכפות את דעתם על קברניטי המדינה הן בלהט הויכוח והן בכלים העומדים לרשותם להשפיע ולהפיץ את דעתם ולעיתים קרובות גם למחות ולהתריע.

בזמנו כשהתקיימו הכינוסים המדהימים בבניני האומה של מוריי ומנהלי וראשי החמ"ד האוירה בכנס כולו כמו גם בכנס הסיום שלו היתה דתית ואם אפשר לומר אפילו תורנית.

התלמידים והתלמידות כמו גם הדוברים בדרך כלל נטו לרוב לעמדות החלק התורני בחינוך הממלכתי דתי.

אולי זכותו של ראש החמ"ד להוביל קו ברור עם אמונותיו ודרכו הייחודית כאיש חינוך ואמונה הבא להשפיע על ציבור הלומדים והמחנכים ולהשאיר חותם אמת בצאתו מן המערכת, אולם אסור לשכוח כי החינוך הממלכתי דתי כולל 3 זרמים כפי שכתבתי לעיל.

יש נטיה לראות בציבור הליבראלי והמסורתי כמין ציבור הדורך במקום, נמצא בתהליך באמצע הדרך ובציבור התורני כאחד שגילה את האמת ואליו צריך לשאוף.

אודה ולא אבוש כי זו בדיוק התחושה שאני מרגיש בשיח שלנו עם הציבור החרדי כלפי הציבור התורני לאומי דתי, רק שההבדל הוא שהם אינם חלק מהחמ"ד.

אז אולי צריך להפריד את החמ"ד ל-3 חלקים: הליבראלי התורני והמסורתי? אולי צריך להשאירו תחת קורת גג אחת ולתת לכל חלק ממנו ניהול עצמי? אולי חייבים לברר את שייכותו של כל ציבור אל הרעיון הציוני דתי? ואולי חייבים לברר לעצמינו את הערכים המשותפים לכל אחד מהחלקים אל השלם?

עד אז מבלי להחליש צד כזה או אחר, חייבים לתת לכל כח במחננו את ההזדמנות להביע את עצמו, בתוך המארג הציוני דתי.

וזה אומר שאם עורכים כנס מחנכים ומנהלים מביאים את כלל השותפים בחמ"ד, וכשמוציאים לאור חומרי למידה מתחשבים בכולם.

ואם מקיימים אירוע או כנס דעות אפשר לערוך כנסים בנפרד כי יש כאלה שלא ישמעו נשים ויש שיהיה להם קושי לשמוע דעות אחרות ואף איסור, ויש כאלה שפשוט לא יבינו השפה... אבל לתת אפשרות הבעה לכל אחד ואחת!

וכשמדברים על שמרנות מול ליבראליות - לאו דווקא במובן של פולקלור ומנגינות אלא ביחס לעזרת הנשים ולעזרת הגברים, חייבים להביא בפני התלמידים שהוריהם מעוניינים בכך את הנרטיב שמתאים להם וזאת בתוך הפואמה הממלכתית דתית.

בודאי שיצאו מולי אלו שיאמרו "יש פה המון מדרונות חלקלקים"... אז ברור שהעומדים בראש יציבו גבולות ברורים וישתפו בהחלטות את כל באי החמ"ד -הורים, פעילים, תושבי שכונות, ישובים ,ערים גדולות ועוד- פשוט את כולם.

יש לערוך ולפעול לבירור נתינת מקום להצגת הדרך המסורתית כפי שהיא בתוך החמ"ד, היא שונה מהמסגרות המסורתיות בחינוך הממלכתי היא יותר אוטנתית ומהווה בית לאלפי משפחות החיות את חייהם הדתיים והאמוניים על פי ערכים מסורתיים ואמוניים, ובמקביל לתת לזרם הליבראלי את המקום להביע את דעותיהם ולקבל תשובות לשאלות מבלי להזדקק לפתרונות בדמות מציאת בית בזרמים אחרים כמו מיתרים ותל"י לחינוך פלוראליסטי ובקהילה מעורבת-מה שלדעתי ניראה רומנטי אבל יוצר דילמות ואתגרים לא פשוטים.

אז באיזה כנס ניפגש? בכנס הליבראלי? בכנס התורני? בכנס המסורתי? אני מרגיש שאגיע לשלושתם ... אך מי שקשה לו יכול להגיע לאחד מהם ולעצב את בית ספרו בהתאם.

בנימה אישית -למדתי שנים רבות בישיבה ובכולל סיימתי סמיכה לרבנות ואני ממשיך לראות בלימוד התורה את נקודות האור בחיי ומשתדל להיות מחויב לכל.

אני מחזיק בדעות ליבראליות מתונות ביחס למעמד האישה, לימודים אקדמיים, תרבות, ושירות צבאי משמעותי יחד עם ראיה מורכבת לגבי התרבות הישראלית ואתגריה.

בנוסף לכך שירתתי כ-25שנים בדרום תל אביב כמורה, מחנך ומנהל, בעיקר עם ציבור מסורתי עם כל האתגרים והעוצמות.

מהיכרותי את הכוחות הגדולים של כל ציבור גם דרך משפחתי הענפה, חבריי והשתייכותי לשבט הגדול של השבט הציוני דתי, אני רואה את עצמי כשותף לכל כוח כשלעצמו אך גם רואה את המכנים המשותפים בין כולנו.

להתחבר למציאות של ימינו - משרד החינוך הגה את תכנית גפ"ן לגמישות פדגוגית בבתי הספר.

אני חושב שהתכנית תתרחב ותיתן עוד כח לשטח-מנהלים, מחנכים מורים וצוותי הנהגות בית ספריות-הורים ורשויות -לסגנן לעצמם גם את דרכם החינוכית על פי ערכיהם והאתגרים המדוייקים להם.

הזדמנות אדירה לכל בית ספר, גן, תיכון ומכללה לעצב את דמות הבוגר שלה על פי דרכה -בתוך החמ"ד כשמחלקים לשניים את האתגרים והערכים-המכנה ה"חמד"י" והשונה והמיוחד לכל אחד.

נפלא בעיני שעדיין רואים רוב ציבור ההורים, הרבנים, הפעילים ואנשי הציבור את המשותף העולה על המפריד ולא יוצרים פירוד כפי שאנו רואים בעולם הפוליטי.

יש אין סוף אתגרים שיכולים להשפיע אך הרצון באחדות המסגרות בנוסף לנתינת מקום לכל אחד להישאר במקומו יכול לתת לכולנו את הלכידות השבטית והמטרות המשותפות. בנוגע ליעדים המשותפים-צריך להגדירם בשיתוף כל הכוחות ובכמה שפחות סיסמאות.

ובנוגע לכל ערכי כוח כשלעצמו - כן תרבה המחלוקת...

הכותב חבר גם בארגון תובנות בחינוך, ניהל 22 שנים את תיכוני ראשית בדרום תל אביב