סוזי דים
סוזי דים צילום: לירון מולדובן

התחלה// נולדה בלונדון שבאנגליה, אך כבר כתינוקת עברה עם משפחתה להתגורר באולבני, בירת מדינת ניו יורק.

"באולבני היו שלוש משפחות יהודיות ברחוב שלנו. השכנים הנוצרים לא תלו כביסה בשבת ולא שטפו מכוניות שמא הדבר יפגע ברגשותינו, וכך נהגנו גם אנו בימי ראשון". בגיל תשע עלתה המשפחה ארצה והתמקמה בעיר רחובות. "כילדים התרגשנו לעלות לארץ, חשבתי שיהיו אוהלים במדבר כמו אצל אברהם אבינו. בנות הכיתה קיבלו אותי בזרועות פתוחות". בת יחידה בין שלושה בנים.

אבא// פרופ' לי־אהרן סגל ז"ל. כשהיה בן 40, פרופ' פקריס, ראש הפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן, הזדקן והזדקק ליורש. "הוא הזמין את אבי, מתמטיקאי יהודי־אמריקני מוכר למדי, לבקר 'רק לשנה'. כשאבא הגיע למכון ויצמן, הסתבר שהכוונה לא באמת הייתה שיישאר רק שנה. השאר היסטוריה".

אמא// רות (89), עו"ד במקצועה. "גרה לידי עד היום ברוך ה'. לצערי יש חשש שהיא תגורש מהדירה שבבעלותה, כי כללי ההתחדשות העירונית מעודדים גירוש קשישים וניצולי שואה שכמותה, ובלבד שלא נצטרך חלילה לבנות ערים ישראליות במרחבים הריקים של יהודה ושומרון. לא ניתן לזה לקרות כמובן - זה לא הגיוני ולא מכבד".

ספסל הלימודים// בית הספר היסודי תחכמוני ותיכון תד"ע רחובות. "לאחרונה קיימנו מפגש של בנות המחזור, הגיעו עשרות חברות, מאופקים ועד רמת הגולן. מעין עולם הבא".

חנוכת יישובים// את השירות הלאומי עשתה בתחום החינוך בקרני שומרון. "בניה ריין הי"ד היה אז תינוק בן שנה, אני זוכרת אותו בעגלה. ההורים של חנן בן ארי (שטרם נולד) היו לנו הורים מאמצים. נכחתי בטקס ייסוד היישוב יקיר, שנקרא אז קרנ"ש ד'. נשות קרני שומרון הביאו שלט: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה'. נכחתי גם בטקס ייסוד העיר עמנואל, יחד עם נציגי הסוכנות ונכבדי הכפר ג'ינסאפוט".

רק לקיץ// במקום להשתעמם בקייטנות, הוריה נהגו למצוא לילדיהם מקומות עבודה מעניינים במעבדות הפקולטה לחקלאות במכון ויצמן, וכן במשרד לעריכת פטנטים – "רק לקיץ". "כעבור כמעט ארבעים שנה, הקיץ טרם נגמר ועודני עורכת פטנטים בתעשיית ההייטק הביטחוני והאזרחי. מדובר בדרך כלל במפעלים עתירי ידע וביזמים סדרתיים. במקצוע המרתק הזה תמיד קורה משהו חדש. העבודה דורשת מאוד, אך זה המצב בכל ענפי ההייטק. אף אחד לא מחלק משכורות הייטק בלי תמורה".

אזרחית מודאגת// כשהייתה בת שלושים, רבין עלה לשלטון. "לא דאגתי - רבין היה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. להפתעתי התברר שכאשר מנהיגי שמאל דיברו על החזרת שטחים, הם באמת התכוונו לזה. אני הנחתי שמדובר במנטרות שלא יכול להיות שמישהו עד כדי כך טיפש כדי לרצות לבצען ברצינות. שמעתי שתהיה הפגנה ברחובות, אולי כי רבין היה צפוי לבקר בעיר, והרגשתי שאני מוכרחה ללכת. פגשתי שם תושבים מודאגים רבים נוספים שנשפכו מבנייני המגורים. ראיתי מישהי מחזיקה שלט וילדיה הקטנים לצידה. הרגשתי צורך להחמיא לה על כך שהיא יוצאת למרות שהיא אמא לארבעה ילדים, והיא הופתעה: 'אני אמא לשבעה - שלושה מילדיי בבית'. לימים המשפחה הזו עברה לחברון".

דוברת// בהפגנה פגשה פעילים רבים נוספים שהסבירו שצריך להקים מטה. "אחד הפעילים, ד"ר משה פרץ, הסביר שיש גוף שנקרא מועצת יש"ע. מעולם לא שמעתי את החיבור 'יהודה שומרון ועזה', ובוודאי לא ידעתי שיש שם מועצה. פעיל אחר, נתן ריינר, הודיע שצריך 'דובר'. לא שמעתי על מקצוע כזה מעולם. הוא שאל, רטורית, איך לדעתנו ידיעות מגיעות לעיתון. בכנות, לא היה לי מושג. ריינר הצביע עליי והכריז: את הדוברת!" בהמשך, בעקבות פגישות בערים נוספות, התרחב תפקיד הדוברות לכלל מטות ערים.

פסק הלכה// כאמור, המחשבה המקורית הייתה ללכת להפגנה באופן חד־פעמי, אך דבר הוביל לדבר. "בכלל לא התכוונתי להיכנס לכל זה, לכן כתבתי לרב אבינר שיש צורך דחוף בפעילים עירוניים למען ארץ ישראל. הרב אבינר הרגיע אותי ואמר שאני לא מחויבת למטלות שקיבלתי על עצמי לאורך זמן. אם כי, הוא המשיך בדיפלומטיות, חשוב שלפני עזיבתך תמצאי אחרים שיקחו על עצמם כל מטלה ומטלה. הרמז הובן, וכך יצא שבשל הרב אבינר, אני דוברת מטות ערים באופן 'זמני' עד היום".

צלם בהיכל האקדמי// "בימי אוסלו העליזים, רבין היה אמור לנאום בפני חבר הנאמנים של מכון ויצמן. במעמד אריסטוקרטי זה, הרמתי שלט "RABIN'S PEACE = SUICIDE". מישהי רצה לחמותי, לבנה כסיד, וזעקה: 'שמעתי שזאת שהרימה את השלט היא בתו של פרופ' סגל – האומנם?' חמותי עדינת הנפש השיבה בקור רוח: 'היא בתו – וגם כלתי!'"

דוח מטות ערים// בעקבות הגירוש מגוש קטיף, הוכן דוח מטות ערים הראשון לסיכום הישגי הח"כים בימין: על סקאלה מ־0 עד 14 עדכן הדוח אילו חברי כנסת הצביעו בעד ונגד ההתנתקות מגוש קטיף בשבע ההצבעות הקריטיות. "בתחילה רק חנן פורת ז"ל תמך ביוזמתנו ופרסם את דוח מטות ערים בעלון שלו. הוא היה חבר כנסת בעצמו וידע שחבר כנסת שלא יושבים לו על הזנב, לא עושה הרבה. אבל עם הזמן, שרים בכירים שיצאו לקושש קולות בשטח שמעו באוזניהם מהציבור: 'אנחנו מצביעים רק לפי דוח מטות ערים, מעשיך יקרבוך'. חברי הכנסת והשרים החלו להכין לנו רשימות של הישגיהם. לצורך כך הם היו צריכים, כמובן, להתחיל לעשות משהו. כל זה קרה רק בזכות הציבור, האיש הקטן. לא המנהיגים משפיעים על האיש הקטן – האיש הקטן משפיע על המנהיגים".

בפריים טיים// באותם ימים כתבים בכנסת שמו לב לתופעה מוזרה: בלשכות רבות יושבים ומכינים 'חומר לדוח מטות ערים', ולכתבים לא היה מושג מהו הדוח ומי הם מטות הערים. "יום אחד הופיעה כתבה בפריים טיים בערוץ 2 על דוח מטות ערים. עיתונאים צלצלו בלי הפסקה במשך שלושה ימים. שמתי את הטלפון בארון והלכתי לעבודה בלעדיו".

החצי השני// דוד ז"ל. למעשה, השניים הכירו כבר בכיתה א' בארצות הברית, "אבל הקב"ה דאג לכך שהוריו האקדמאים יעלו ארצה בדיוק לאותו מקום כמו הוריי האקדמאים. בעידודם של אחי הבכור, סבתא של בעלי והשומר של מכון ויצמן, התחתנו בגיל 22, מיד לאחר שבעלי, עתודאי בטכניון, סיים קורס קצינים. הוא ניהל פרויקטי־ענק בתחום הביטחון בחריצות אגדית. על הדרך, הכניס הון עתק לקופת המדינה".

האובדן// לפני כמעט שנתיים, דוד לקה בדום לב ונפטר בפתאומיות באמצע משחק כדורסל. "לכתו היה מכה קשה מאוד עבורנו (וגם עבור התעשייה הביטחונית). קיבלנו תנחומים מכל הארץ וגם ממקומות רבים בעולם. גם מנכ"ל התעשייה האווירית ספד לו. כפי שאמרה הרבנית הבר כשבעלה נפטר: יש לי רק שאלה אחת – במה זכיתי להיות אשתו?"

הנחת// שישה ילדים, גילאי 36-18. "עיסוקיהם נעים מהטכניון לישיבת שבי חברון, דרך הורות, אדריכלות, פינטק ועוד. בעלי נהג לומר 'אנחנו לא גאים בהם בכלל'. גם לא בנכדים המקסימים שלנו".

ועוד אחת// בת נוספת, אביטל ז"ל, נפטרה חודש אחרי בת־המצווה שלה ממחלה קשה, "בשנת אביט"ל למדינת ישראל (תש"ס). הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל, רב העיר רחובות, הספיד את אביטל וגם נסע באופן אישי מרחובות עד היישוב מעלה לבונה, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, כדי להשתתף בהכנסת ספר תורה לזכרה. צבא עצום של גומלי חסדים עזר לנו בתקופת מחלתה של בתנו אביטל ע"ה, ולהיזכר בפועלם הנפלא הוא עיקר נחמתנו עד עצם היום הזה".

אם זה לא היה המסלול// "אולי אקדמיה. אבי, כשלא רצה להלחיץ, אמר שהוא לא מצפה שכל ילדיו יזכו בפרס נובל".

במגרש הביתי

בוקר טוב// "קמה בשבע בבוקר, ממהרת לעשות כל מה שלא הספקתי בערב שלפני. תמיד הרשימה ארוכה. לפעמים העבודה קודמת למשימות הציבוריות, ולפעמים להפך – תלוי בדחיפות היחסית".

פלייליסט// "אוהבת במיוחד את השיר 'דוד' של יונתן רזאל, שמזכיר באופן מדהים את בעלי ז"ל. מי שהכירו יכול להעיד. אני גם עוקבת אחר השיר 'אם ה' לא יבנה בית' של מקהלת שירה, שהגיע ל־23 מיליון צפיות מכל הדתות והמדינות. מדהים".

השבת שלי// "נולדת מחדש".

דמויות מופת// "יש המון: מישל בקוס - קברניט אייר פראנס שסירב להשתחרר מאנטבה כדי להישאר לצד החטופים הישראלים. קארה כריסטיאנסן, שהדהים כשהתפטר מוועדת פרס נובל שהעניקה פרס נובל לשלום לערפאת. ילנה בונר, אשת אנדריי סחרוב, שב־2009 גינתה את רעיון המדינה הפלשתינית בפורום החופש באוסלו. כיום אופנתי לדבר כך, אז היה זה סיכון עצום למעמדה ולא היה לה אכפת".

מפחיד אותי// "פלשתים עליך – סכנות שעטות עלינו עוד לפני שהתעוררנו: עיר קטארית מעל מישור החוף, החלטת סנאט שמצדדת בהתחמשות פלשתינית מלאה, השתלטות נוסח אוקראינה על שטחי C ועוד".

משאלה// "להעלות למודעות את סעיף 80 לחוקת האו"ם - שהתיישבות יהודית לא סתם מותרת כי אם מחויבת במשפט העמים, ואת דוח לוי האמריקני שנכתב בידי שופטים אמריקנים".

כשאהיה גדולה// "ארץ ישראל תהיה סוף סוף בידינו, ואז אעבור למשימה הבאה - מיגור העישון, אולי?"

לתגובות: yosefpr@gmail.com

***