הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריה צילום: ערוץ 7

אפתח בציטוט מהגמרא בברכות: "תנא: את והב בסופה - שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא וטשו בהון, אמרי: כי חלפי ישראל הכא נקטלינון, ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו; כיון דאתא ארון, אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון. כי אתו את והב, חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה".

הגמרא מתארת שני מצורעים הראשון את והשני והב, בין דור באי הארץ, כיון שמצורע משתלח מחוץ למחנה ישראל הם השתרכו מאחור, ולא הלכו עם כל העם. האמוריים שוכני הארץ, תכננו מארב דמים במערות שבראש ההרים בכניסה לארץ, המזימה שלהם הייתה נוראית, כאשר עם ישראל ייכנס לשטח נחות בתחתית הוואדי, הם יהיו למעלה מוגנים ויהרגו את כל העם בקלות, הקב"ה ברחמיו, חיבר את ההרים זה לזה ושיטח את ההר, עמ"י עבר ולא חש בכלום, לא בסכנה ולא בנס, אבל המצורעים שלא היו עם הכלל אלא השתרכו מאחור, הבחינו בדם היוצא מההרים, באו סיפרו הם לעמ"י וככה אמרו העם שירה.

הסיפור הזה איננו רק תיאור העבר, והשמות של המצורעים אינם מקריים, הפירוש אותו אני אחלוק עמכם מבוסס על דברי הרב קוק בעין אי"ה שהם סוג של רוח הקודש.

וזו לשונו "על כן בא זכרון מלחמות ד' מצורף אל התורה בכניסתם לארץ, מחובר ברמז נצחי אל כל מה שיבא לכלל ישראל בכח תורת ד' אשר עמנו. על כן יחסו חז"ל מלחמות ד' דפסוק זה גם על מלחמתה של תורה, ועל גבול כניסת הארץ שהוא נחל ארנון, שמה יתגלה כל הכח של הדברים המתנשאים להלחם בישראל ותורתו בכל דור".

הרב ממשיל זאת אלינו, גם אנחנו דור באי הארץ, חזרנו ארצה אחרי שנות נידודים, אלא שיש בעם ישראל כמה חלקים, יש כאלה שצמודים בכל מאודם לתורה ולעולם של קודש, דבקים הם בה' יתברך, והם אפילו לא מרגישים מאיזה ניסיונות הם ניצלים, החיים נראים להם פשוטים, ההר האימתני נהפך למישור והם צועדים בבטחה כי זה כוחה של תורה, מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.

מאידך יש גם מצורעים, הם מחוץ למחנה, הם על הגבול מתחככים הם בתרבויות זרות, נאבקים להיצמד לשולי המחנה למרות שפניהם כשולי קדרה, אין להם את ההגנה של הענן כי ברצונם הם נפלטו ממנו, והם מבינים א גדול הסייעתא דשמיא של המחזיקים בארון הנושא את נושאיו.

ולמה יש להם שמות כאלה מוזרים את והב, מבאר הרב שם שיהיו שתי התמודדויות קשות לפני הכניסה לארץ ובנין הקודש, האחד העדר האמת, כשלוקחים את המ' מאמת נשאר רק את, והבעיה השניה תאוה שמתחפשת לאהבה, זו איננה אהבה שמבטאת נתינה אלא והב לקיחה ולקיחה בלי גבול ומידה.

שני המצורעים הללו מבטאים תרבות עכשווית מאוד, אבל הם אלו אשר מגלים לעם ישראל את העצמה של התורה, נצטט שאת הדברים המרוממים של הרב קוק זצ"ל

את מבטא את "אותם שאבדו סגולת התמימות ונדחו מחוץ למחנה, והכירו את הכוחות המתנגדים הנצפנים"
והב מבטא: "השני בא מרוח התאוה ואהבת החיים שהתחדש בציורים חדשים כאילו יחפוץ לבלוע את נחלת ד'.. והוא משל נמרץ אל מציאות חופש החיים של פריקות עול וחפץ חיי שעה שיתגבר באחרית הימים, באין פנות לחיי עולם ומושגים רמים ותכלית נצחי ונשגב."

מה המסר? מה הפתרון? אל נהיה מצורעים ח"ו, הבה לא נחפש נסיונות מרים, מצורעים מדחים את עצמך מחוץ למחנה. מאידך גיסא, דבקות בתורה ובנותן התורה, הצמדות להלכה המסורה לנו מדור לדור, היא הכח היחיד שסולל דרך לגאולים, כל נסיון אחר לא יצליח, הרצון הזה לפזול החוצה מסוכן מאוד הרצון לטשטש האמת או לבלוע את החיים בפריקת עול סופן ניתוק ממחנה ישראל, נכון שיש להם יעד, והמצורעים מגלים לאלו הדבקים בתורה את הנס שעשה להם הקב"ה ואיך הצל את עמ"י מידם, וסופם של מצורעים אלו שגם הם יתרפאו אבל מי בכלל רוצה להיות מצורע?

כל מי שמצוי בשדה החינוך והתורה, רואה זאת, כל שנה בהתפעלות מחדש, איך יש כאלה שדבקים בתורה ובהלכה, וכלל אינם מוטרדים ומופרעים ממלחמת הדעות האיומה שמנסה לבלע כל קודש בישראל "את" "והב" ויש כאלה שמגיעים אחרי מאבק מר ומצלק והם מביטים בהשתאות ואומרים להם, אתם לא מבינים בכלל ממה נצלתם? עלינו ביתר שאת ויתר עז לשיר את שירת התורה.