"תעזבו את הילדים שלנו בשקט"

חיים וגלית (שמות בדויים), הורים לילד בכיתה ב' בבית ספר יסודי ממלכתי בהרצליה, קיבלו בשבוע שעבר מכתב המודיע להם כי למחרת יתקיים בכיתת בנם מפגש שיח עם הורי אחד התלמידים שעובר שינוי מגדרי. "כחלק מתהליך ארוך אשר מתקיים בשנה האחרונה עם תלמיד מהכיתה", נכתב, "בשיתוף גורמים מקצועיים, הוא ומשפחתו החליטו לשתף אתכם בשינוי המגדרי שהוא עובר. מחר הוריו וצוות רחב מבית הספר יגיעו לכיתה ויספרו את סיפורו האישי, באמצעות הקראת סיפור תואם גיל המתאר את סיפורה של ילדה שנולדה כבן, בדומה לתלמיד הכיתה, שמעתה יזוהה כבת".

עוד נכתב כי ההורים מתבקשים שלא לדון עם ילדיהם על העניין, ואנשי מקצוע הם שישוחחו עם הילדים ויתווכו להם את הנושא הרגיש במפגש המדובר. "אנו רואים בתהליך זה הזדמנות ללמידה חברתית ערכית. קבלתם של ילדים אלה כילדים נורמטיביים לכל דבר היא קריטית לדימוי האישי שלהם, לביטחונם ולרווחה שלהם, הן הנפשית והן החברתית", נכתב במכתב להורים.

חיים וגלית, שזעמו על התכנים שבית הספר כופה על בנם בגילו הצעיר, החליטו לא לשולחו למחרת לבית הספר. "למה לשגע את הילד? הוא רק בן שבע", שואל חיים בחוסר הבנה. "אני לא אדם דתי, ומחשיב את עצמי לאדם מאוד פתוח. אין בעיה, תגדל את הילד שלך איך שאתה רוצה, לא אכפת לי, אבל אל תערב בזה את הילד שלי. זה הוציא אותי משיווי משקל לגמרי", הוא מודה בכנות. "אני לא אדם גזען. אני מקבל כל אחד כמו שהוא ולכל אחד יש הדרך שלו - אבל יש גבול: עד הילד. את יודעת כמה החבר ההוא בכיתה יכול לסחוב אחריו? הם קטנים וזה מאוד מבלבל".

חיים קובל גם על העיתוי הבעייתי של החשיפה לילדים, ערב היציאה לחופש הגדול. "הם עשו 'פגע וברח'. שלושה ימים לפני סיום שנה לעשות פעילות כזאת? אני יודע בוודאות על עוד הורים שכעסו וחושבים כמונו, אבל הם מפחדים לדבר. הם דיברו איתנו. אני שואל אותם, למה אתם שותקים?! זה הילד שלכם. תקומו, תצעקו. המורים והיועצים, בראש הפתוח שלהם, חושבים שזה מעשה מקובל. לא, זה לא מקובל עלינו. מה עם הדעה שלנו? מישהו שאל אותנו? אף אחד לא יכניס לילדים שלנו תכנים נגד רצוננו. זה לא נורמלי".

חבר המועצה התנגד והושעה

חבר מועצת העיר הרצליה, אלעד צדיקוב, שקיבל פניות זועמות מהורים מודאגים, פרסם בחשבון הטוויטר שלו את המכתב המדובר וכתב: "ההורים מודרו. חלקם בהלם. מי בכלל סופר אותם? הילדים מבולבלים ונבוכים. המשטור הפרוגרסיבי - אלים וכפייתי. ברוכים הגאים לפרוגרסלנד".

מכאן הרוחות בעיר סערו. צדיקוב הואשם בחוסר הכלה וכונה חשוך ופרימיטיבי, ובישיבת מועצת העיר הגדיל לעשות ראש העיר הרצליה, משה פדלון, והשעה אותו מהקואליציה ומתפקידו כמשנה לראש העירייה.

צדיקוב, מצידו, לא מתרגש מהתגובות החריפות נגדו, ומדגיש כי מאז פרסום דבריו בישיבת המועצה זכה למאות תגובות תמיכה בעמדתו: "בהרצליה התסיסה מאוד גדולה, ולא רק כאן. אני רואה זקיפות קומה של הרוב השפוי בעם שסוף סוף מעז לומר את דברו. קיבלתי מאות הודעות חמות מכל הארץ של תמיכה והזדהות עם דבריי".

האם הן הגיעו דווקא מהציבור הדתי?

"המון הורים מבתי ספר ממלכתיים כתבו לי שהגיעו מים עד נפש. זה נוגע בכולם. עם ישראל הוא עם בריא. גם בכתבות בתקשורת שיצאו נגדי אפשר לראות את הטוקבקים ולהבין איפה רוב העם נמצא. זה מטורף. בכתבה ב'כאן 11' היו כמעט 3,000 תגובות, ורובן המוחלט בעד הקול שאני משמיע. אפילו בערוץ 'מאקו־גאווה' הרוב המוחלט היה בעד העמדות שהצגתי".

בעקבות הסערה שמתחוללת, אתה יותר אופטימי או יותר פסימי?

"אני רואה התחלה של התעוררות של עם שרוצה שהקול שלו יישמע. הוא רוצה לומר את מה שהוא חושב בלי פחד. אני יכול להראות ולהשמיע לך המון תגובות שקיבלתי מהורים חילונים שנמאס להם מכל הכפייה והטרלול הזה. אנשים אומרים שלא אכפת להם מה אתה עושה, תהיה מה שאתה רוצה - אבל למה אתה כופה את זה על הרוב? צריך להבין שמדובר באירוע כללי של עם ישראל שמתנער מהכפייה של הפרוגרס ולא באירוע מקומי בהרצליה", הוא מבקש לחדד, "לכן אנחנו עומדים פה כחומה בצורה".

צדיקוב מבקש לציין שהתגובות לאירוע אינן נגד קהילת הלהט"ב, אלא נגד סתימת הפיות הבוטה של רוב העם: "לא ייתכן שאני אומר את העמדות שלי, שגם מעוגנות באין־סוף מחקרים והיגיון בריא, מנהלת בית הספר לצידי - ואף על פי כן מכנים אותי 'חשוך' ומדיחים אותי מהקואליציה. זה בדיוק ההפך מדמוקרטיה", הוא קובל. "דמוקרטיה חייבת להכיל את כל צדדי השיח".

צדיקוב מבקר את ההתנהלות של הצוות המקצועי מול הורי הכיתה: "זה לא סביר שיעשו דברים מעל הראש של ההורים. קמה לה מחזיקת תיק בעירייה (מחזיקת תיק החינוך בעירייה, איה פרישקולניק, ר"ג) יחד עם שתי פסיכולוגיות, בניגוד לעמדת מנהלת בית הספר, עשרות הורים, אנשי מקצוע ומחקרים תומכים - ומחליטות החלטות רדיקליות שנעשות דקה לפני היציאה לחופש הגדול, בלי שההורים קיבלו כלים ראויים להתמודדות עם הסיפור. הן מחליטות ועושות בילדים שלנו כבשלהן. מחנכת הכיתה מזדהה עם האג'נדה הזו וקידמה אותה מעל הראש של המנהלת. המנהלת עשתה מעשה גבורה כשיצאה נגד המפגש ברבים, זה לא עניין של מה בכך", מציין צדיקוב בהערכה.

"ההורים כועסים ומבולבלים. פנו אליי הורים מכיתה ב' ואמרו שהם חוששים לבלבל את הילדים שלהם עם דיבורים על שינוי מין בגיל שבע. אין להם כלים להתמודד עם הסוגיה המורכבת הזאת. אני כמובן סירבתי לקבל את העניין והבעתי את מחאתי על מה שקורה בהרצליה, וכתוצאה מכך ראש העיר השעה אותי מהקואליציה למספר חודשים, אבל אני נחוש להילחם במהלכים שהם מובילים. זו הרוח שנושבת בעירייה וזו הרוח שמנסים לכפות על ילדי העיר. זה לא מגיע סתם כך".

אתה בודד במערכה במועצת העיר או שיש עוד חברי מועצה שתומכים בדעתך?

"אף אחד לא פוצה פה ומצפצף. אנשים חוששים מאוד. איתי במועצה יש לפחות עוד ארבעה חברים שמזדהים עם דבריי בשיחה בארבע עיניים, וייתכן שיש אפילו יותר. אני ראיתי שהדברים שאמרתי בישיבת המועצה נשמעו, אבל מה לעשות שכולם כפופים למשטר הפרוגרסיבי ומפחדים לדבר".

מה הפעולות הבאות שאתה מתכוון לעשות בנידון?

"אנחנו מנהלים מחאה נגד הכנסת הדעות האלו למערכת החינוך ולילדי ישראל הרכים. אנחנו רוצים לזקוף את קומתו של רוב עם ישראל, שמתנגד לתכתיבים האלו ולכפייה הרדיקלית. אמת מארץ תצמח, צריך להצמיח את האמת הפשוטה מלמטה. אני מאמין שיש חשיבות עצומה לכך שהורים אכפתיים יחתרו לשמש חברים בוועדי כיתות ובהנהגת בתי הספר, וככה יוכלו להשפיע מלמטה במסגרות החינוך".

מדובר במאבק מול כוחות דומיננטיים ואסרטיביים מאוד, יש לו בכלל סיכוי?

"אני מסתכל על המציאות לא רק בעיניים של טבע אלא גם בעיניים של רוח. בעיניים טבעיות, ברור שהם חזקים היום ונמצאים בעמדות מפתח עם אג'נדה מאוד קיצונית ולא מתפשרת. מצד שני, אנחנו נלחמים את מלחמת עם ישראל השפוי. בסוף האמת תנצח. אי אפשר לכפות בעריצות את האג'נדות האלו על רוב עם ישראל שחושב אחרת", הוא אומר בלהט. "צריך להבין שלא כצעקתה. לרוב עם ישראל זה ברור, ואפשר לבטא את האמת ללא מורא, בקול צלול וברור, ובעזרת ה' נצליח".

ההורים פוחדים לדבר

כהמשך לפעילות המחאה של צדיקוב ותושבי הרצליה, התקיימה השבוע (ב') הפגנה תחת הכותרת "אבא, אמא, רק אתם תעצרו את הכפייה. היום בהרצליה - מחר זה אצלכם". ההפגנה נערכה מול בניין העירייה בהרצליה בהשתתפות עשרות בני אדם, חילונים ודתיים, תושבי העיר ושאינם.

בין מארגנות המחאה עומדת עורכת הדין רוני ססובר, מנכ"לית 'פורום הורים למען המסורת', שמביעה דאגה עמוקה מהמצב בשטח. בשבוע שעבר, היא מספרת, פנתה אליה אמא לילד מכיתה ב' בהרצליה ושיתפה במכתב שקיבלה מבית הספר. "היא הייתה בהיסטריה. היא אמרה לי: אנחנו אומנם לא דתיים, אבל לאן עוד נגיע?! אני לא רוצה שהילד שלי בן השבע יתחיל לשמוע על טרנסג'נדרים בגיל הזה. זו שיחה כל כך רגישה, שתשנה את העולם הפנימי של אותם ילדים לנצח, אבל בית הספר מודיע להורים רק יום לפני כן שתתקיים שיחה, וככה מנטרלים את היכולת שלהם להתנגד. האם אין זו זכותם המוחלטת של ההורים להחליט אם לחשוף את הילדים שלהם לתופעת קצה כזו?" תוהה ססובר. "האמא סיפרה לי שהביעה את דעתה בקבוצת הווטסאפ של ההורים ומיד התנפלו עליה".

הורי הכיתה חשבו שהצעד של בית הספר נכון וראוי?

"יש בהחלט גם כאלו שהתנגדו וחשבו כמו האמא ההיא, אבל הם מושתקים. הם ראו את העליהום שעשו לה והשתתקו. אחר כך בפרטי הם כתבו לה 'אנחנו איתך'. הם פוחדים לדבר. בינתיים היא כל כך נחרדה מהמהלך, שהיא אפילו הוציאה את הילד שלה מבית הספר".

"יש כאן כמה דברים מטרידים", מפרטת ססובר את עיקרי התנגדותה. "קודם כול, ילד בן שבע לא צריך להתעסק במגדר שלו ובמיניות שלו. זה לא אמור להיות חלק מהיומיום שלו. צריך לשחרר אותו מזה. חוץ מזה, הטרנסג'נדרים הם רק 0.03% מהאוכלוסייה, שזה מיעוט שבמיעוט. הם מתמודדים עם דיספוריה מגדרית, כלומר אי־נוחות מגדרית, תופעה שמוגדרת בספרים כמחלת נפש. על פי המחקרים, יותר משמונים אחוז חוזרים בגיל ההתבגרות לאיזון בזהות המגדרית. כשבגיל שבע קמים וחושפים את הילד מול כל החברים שלו בכיתה ומחר יבוא בחצאית – זה לקבע ולהכניס אותו לתוך משבצת ולבטל את היכולת שלו לחזור בחזרה. מכניסים אותו למסלול בלתי הפיך".

ססובר מצביעה על אפקט של בלבול הזהות המגדרית שיורגש גם בסביבתו הקרובה של הילד: "בארצות הברית זה קיים כבר למעלה מעשור. ישנה תופעה שהילדים מסביב רואים איך הילד הטרנסג'נדר מקבל תשומת לב וכולם מחבקים אותו ואומרים לו כמה הוא אמיץ וגיבור ומעלים אותו על נס, והם רוצים להיות כמוהו וגם להפוך לבני המין השני בעקבות מה שראו שנעשה עם החבר שלהם. זו ממש תופעה", היא מזהירה.

"עכשיו בארץ אנחנו מושיבים את ילדי הכיתה, הצוות המקצועי מתכנס ומקריאים להם את הספר 'אני ג'אז' מאת ג'סיקה הרת'ל, שמלמד אותם כמה זה נעים ונפלא ואתה יכול לקום בבוקר ולהחליט שאתה בוחר במין השני - מה הילדים שלנו יבינו מזה?" היא מתקשה לקבל את הצעד. "אתה עוד יותר מבלבל אותם ומכניס אותם למציאות של חוסר ודאות, וזה בדיוק הפוך ממה שאנחנו כהורים אמורים לעשות. אנחנו אמורים להציב לילדים גבולות וללמד אותם איך העולם שלנו עובד", שבה ססובר וטוענת, "אבל כאן אנחנו בעצם חושפים אותם למציאות מבולבלת וזורעים בראשם את האפשרות שאולי הם לא חייבים להיות בעלי המין שלהם, וזה מדאיג. כי אם מישהו היה טורח לבדוק מה קורה עם אותו ג'אז היום, כשהוא כבר בשנות הנעורים שלו - הוא היה מגלה שג'אז סובל מדיכאון קליני וממשקל עודף בגלל ההורמונים שהוא מתכוון לקבל למשך כל החיים. כך שזה לא כזה נעים ופסטורלי כמו שמציגים את זה לילדים".

ססובר מבהירה כי בניגוד למצג השווא, שינוי מין כולל תהליכים מורכבים ומשמעותיים המלווים בנטילת תרופות לכל החיים, כאב, קושי נפשי ועקרות. "הניתוחים האלו הם לא ניתוח אף שאתה שובר איזו עצם קטנה ויש לך אף סולד. זה ניתוח קשה, מורכב ומטלטל שנמשך לאורך שנים, ואת זה לא מספרים להם. זו הבעיה שלי. אתם מביאים אנשי מקצוע מצד מאוד מסוים ונותנים רק להם לדבר ואומרים להורים לא לדבר, ואז אתם מטמטמים לנו את הילדים. די, שחררו אותם. עזבו אותם בשקט. לילד הזה יש בעיה - תטפלו בו".

השלב הבא: ילד מחליט שהוא חתול

ססובר מציינת כי לא מדובר במקרה יחיד, וכבר הגיעו לפתחה מקרים דומים. "זה קורה, יש עוד מקרים כאלו ברחבי הארץ. יש בגבעת שמואל, יש כמה בתל אביב. הורים בכיתות האלו מבוהלים ואף אחד לא מדבר, כי אז הם מיד הופכים ל'חשוכים' ו'לא מכילים'. אז אנשים חוששים על הילדים שלהם, אבל לא פותחים את הפה כדי להגן עליהם".

ססובר מודאגת מהתנהלות משרד החינוך והעומדת בראשו: "האמירה הכי משמעותית של שרת החינוך כיום היא הכנסת לימודי מגדר בגנים. זה אומר אימוץ של תיאוריה שהופרכה כבר מזמן, של ג׳ון מאני, שדיבר על האופציה להחליף מגדר. אין דבר כזה, זה לא קיים", היא מתעקשת, "האנשים האלו גומרים בצורה מאוד רעה. הם צריכים עזרה, הם זועקים לעזרה, ובמקום לעזור להם ההורים נכנסים לתוך המערבולת הזו יחד איתם. אנחנו לא יכולים להיכנס איתם למערבולת הזו, בטח לא בגיל כל כך צעיר. חברה שלי סיפרה לי שהבן שלה הולך לגן כבר חצי שנה בתחפושת של ספיידרמן. אז מה זה אומר עליו עכשיו? שהוא ספיידרמן?" היא צוחקת. "בארצות הברית זה כבר הגיע לטרלול כזה שילד יכול להחליט שהוא חתול או כלב".

מה אפשר לעשות?

"הדבר הכי חשוב הוא שההורים יבינו שזה המצב ויתחילו לדרוש שזה לא ייכנס לתוך מסגרות החינוך של הילדים שלהם. אסור שזה ייכנס לתוך בתי הספר. רק אנחנו, ההורים, יכולים לעשות את זה", היא קובעת נחרצות, "כי לצערי משרד החינוך כבר לא איתנו בהיבט הזה. הם מתעסקים בשוויון מגדרי, וכל ההודעות שלהם הן עם הנקודה המטופשת הזאת (את.ה, תלמיד.ה, ר"ג). הם לגמרי בתוך הפרוגרס, אבל התפקיד שלנו ההורים הוא לשים לזה גבול", היא אומרת. "אני, למשל, הוצאתי את הילדים שלי משיעורי מגדר. להורים יש כוח לחולל שינוי למען הילדים שלהם. אם אנחנו רוצים לשנות זה חייב לבוא מלמטה. זה מצריך הורים אמיצים שיבואו ולא יהססו להשמיע קול. אי אפשר להמשיך כאילו כלום. הילדים שלכם נפגעים מזה", היא זועקת.

אבל הילדים נחשפים למסרים הפרוגרסיביים גם בסדרות טלוויזיה וברשתות החברתיות. אין איך לעצור את זה.

"אנחנו גרים בצפון תל אביב וזה נמצא פה בכל מקום. הילדים שלי רואים את זה ויודעים שזה קיים, אבל למה צריך להתעסק בזה כל הזמן ולנהל את זה עד לרמה שאסור להגיד 'אמא ואבא של שבת'? זה בכל מקום, ובדיוק בשל כך בית הספר לא יכול להיות כר פורה למסרים האלה. בית הספר צריך להיות מקום מוגן ומאזן, וציבור ההורים חייב לדאוג שכך זה באמת יהיה".

עד מועד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובת משרד החינוך והשרה ד"ר יפעת שאשא־ביטון לטענות שעלו בכתבה.

ראש עיריית הרצליה משה פדלון מסר בתגובה: "חשוב להבין שלמילים יש כוח, ולכן עלינו כבני אדם, וכנבחרי ציבור בפרט, לבחור אותן בשיקול דעת. בקצה המקלדת המשתלחת יש נפש אדם, ובמקרה זה נפשה של ילדה צעירה. בעיר דמוקרטית, הדוגלת בערכי שוויון, הכלה וסובלנות, לא יהיה מקום לאמירות פוגעניות - ולכן חבר המועצה צדיקוב מושעה מהקואליציה. אמשיך לפעול על פי הערכים של 'ואהבת לרעך כמוך' ו'דרך ארץ קדמה לתורה'".

***