הרב ד"ר אליהו רחמים זייני
הרב ד"ר אליהו רחמים זייני צילום: אסף מילר

הפרופ' הצבר לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה צוטט השבוע בשאלון הבגרות בלשון באומרו: "יהירותנו כיהודים נובעת מעצם תפישתנו את עצמנו כ'עם נבחר'".

בניגוד גמור אליו, בפרשתנו הקרובה דווקא הגוי הפילוסוף האנטישמי "בלעם" מבין את משמעותו העצומה של 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'

המשרד הממשלתי הגדול בישראל, אף בפער משמעותי מתקציב הביטחון הוא כידוע "משרד החינוך"- הגדרה צינית משהו, בהתחשב בעובדה שהוא מקדיש חלק ארי מזמנו ומשאביו לרמיסה וביטול של ערכים יהודיים. דוגמה חיה, אקטואלית ומובהקת לכך ניתן היה למצוא הבוקר במחברות בחינת הבגרות בלשון, שאילולא הייתה גדושה בארסיות צינית, ניתן היה לפרשה כהומור גרוטסקי. במה הדברים אמורים? ובכן, באחד מפרקי הבחינה התבקשו התלמידים להתייחס למאמר שתוכנו כלל ראיון עם זוג מעניין- פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון באוניברסיטת חיפה ורעייתו דוקטור תמר אלמוג שעובדת כמרצה לחינוך, מאמר בו שתי דמויות נכבדות מתייחסות לחוסר משמעת בבתי הספר, סיבותיו והיבטיו השונים.

בתחילת דבריו מסביר פרופ' אלמוג כי העובדה שאנו אוחזים בעקרונות הומניים, ממצבת אותנו כעם מוסרי ונעלה, ובאותה נשימה וכמיטב מסורת השנאה וההלקאה היהודית העצמית ידע להסביר כי "היהירות שלנו נובעת מעצם תפישתנו את עצמנו כ'עם הנבחר'". השקפת עולמו של הפרופ' לסוציולוגיה כפי שבאה לידי ביטוי במחברות הבחינה, באה בניגוד גמור למסרים שנקרא בפרשה הקרובה בבתי הכנסת בה קבע הפילוסוף הבינלאומי האנטישמי הדגול בלעם כי 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'!; על אף שנאתו המזוקקת לעם ישראל בלעם מבין היטב עד כמה גדולה עוצמתו וייחודו של העם היהודי האוטונומי, שאוחז בזהות עצמית ברורה שאינה מתנצלת, תוך שמירה על תורתו וייחודו האתני והתרבותי, ומכח זה מתבדל בין העמים.

בניגוד אליו, דווקא הפילוסוף היהודי הצברי, תושב הארץ שמלמד במוסד אקדמי בכיר במדינת היהודים מתבטא בצורה אוטו אנטישמית -תופעה חברתית פסיכולוגית ששגורה מאוד בשדות האקדמיה הישראליים במסגרתה אדם ממוצא יהודי מפגין עוינות אובססיבית כלפי בני עמו ודתו, באופן הדומה לעוינות הקיצונית שמפתחים האנטישמים מקרב עמים אחרים ודתות אחרות. כידוע, חלק ארי מאותה אליטה אקדמית חילונית אף זוכה לכבוד מלכים בדמות מחלקות ביזנס ומלונות פאר בקונגרסים האירופיים הנחשבים ביותר - זאת בתמורה להשתתפותם בכנס, תוך הבטחה להפצת ארס אנטי ציוני ויהודי באחד ממושביו – שהרי כידוע, אין שמחת גויים גדולה יותר מזו שחוזה ביהודי מלומד בכנס אקדמי בינלאומי שמבקש לשפוך קיתונות של ארס וביקורת כנגד בני עמו.

כאשר דברי ההבל של מגילת העצמאות מקעקעים את ייחודיותו של עם ישראל, אין זה מפליא שאקדמאים ואנשי חינוך הרואים את עצמם כהומניסטים, מבקשים לקעקע בכל מחיר את יסודות התורה- החל מחילול שבת, רמיסת ערכי המשפחה, אכילת נבלות וטריפות, בשר בחלב ועוד- ובכך מעניקים תוקף חוקי לכל מעשי ארץ מצרים וכנען שהקב"ה כינה 'תועבות'.

אותו אדם הרואה עצמו חלק מאליטה אקדמית מורמת מעם יתקשה לראות עצמו כחלק מ'עם נבחר', אלא כנחות מכל עם ולשון כיוון שהוא עצמו מתעקש להתנהג כמותם תוך הכחשת זהותו ותרבותו העצמית. ונשאלת השאלה מהיכן נובעת התעקשותו של אותו אדם להגדיר את עצמו בכל זאת כיהודי?! מדוע זהותו היהודית בכל זאת תקפה בעיניו למרות שאינה מעוגנת בבסיס הגיוני מוצדק כלשהו?

ראוי לציין כי אותה הבחינה הופצה גם בקרב מוסדות החמ"ד, תוך פגיעה ברגשותיהם של מאות אלפי תלמידות ותלמידים – ואין זו הפעם הראשונה בבחינות לשון - שאין להם כל יכולת להגיב מבלי להסתכן בציונם. לצערנו, אותה בריונות פדגוגית מושרשת בתרבות הישראלית. לא קשה לנחש גם מהיכן נושבת תפישתו האידאולוגית של הסוציולוג, אם נזכור שכבר בשנת 93, עת שימש בתפקיד סגן שר החוץ בממשלת רבין השנייה, הרצה סגן שר החוץ יוסי ביילין בפני תלמידי י"ב מחוננים וציין בפניהם כי"בזכות הסכמי אוסלו משפטים דוגמת 'הן עם לבדד ישכון' יתבררו כטיפשיים ומנותקים מן המציאות!" אבל אם הסופר הגדול גוטה היה יכול לומר: "כשאני רואה יהודי אני רואה חתיכת נצח", אז ככל הנראה הבעיה אינה טמונה במשמעותה העמוקה של הפסוק, אלא במי שמעז לנסות לפגוע בה.

למזלו של הסוציולוג "המלומד", הקב"ה זיכה אותו בנוות-בית המאזנת לא מעט את דבריו, כאשר ד"ר אלמוג לא היססה לומר לו ש'הגישה של "הילד במרכז" תורמת אף היא לבעיות רבות, שהרי לפי גישה זו יש לספק לו את כל רצונותיו. בשם הרגישות לצרכי הילד יצרנו כאוס חברתי ומוסרי'. ואכן העמדת הילד במרכז, במיטב הטירוף וההפקרה הפוסט מודרניסטית, מובילה בהכרח לאותו כאוס חברתי ומוסרי. לא ניתן לזייף זהות של עם תוך מחיקת עברו, ובמיוחד מבלי להמיר זהות זו באחרת מבלי שהדבר יוביל להרס בלתי הפיך; לא רק ה'שינויים הדיגיטליים הדרמטיים' הם אלה שהרסו את 'המערכות הישנות', אלא הרסו אותם עוד הרבה לפני כן ובמודעות מלאה בני העלייה השנייה והשלישית שטרקו בעוצמה את דלת העבר- כהצהרתו החוצפה של אליעזר בן יהודה שזיכתה אותו לגערה חריפה מפי הרב קוק.

ד"ר אלמוג, רעיית הפרופ' הסוציולוג, נגעה בנקודה הרגישה ביותר כאשר קבעה: 'בעיות משמעת אינן רק מחאה לגיטימית, אלא כמו שאמרנו גם ביטוי לרפיסות של חברת המבוגרים, לחולשה של חברה ליברלית שאיבדה כיוון', כאשר בעלה לא שם לב שבאומרו 'הצע לתלמיד מטרה שתעניין אותו, תן לו סיוע מתאים, ותקבל למידה באיכות אחרת. ... צריך להרגיל צעירים גם לעבודה קשה, אך עבודה קשה שיש בה משמעות'. הפרופ' המלומד אינו מבין שהבעיה והטיפול שהוא מציג ומציע הם בדיוק הערכים שחסרים לקבוצות גדולות בחברה הישראלית, והתוצאות העגומות לפנינו. לסיכום: עדיף מחנך טוב על פני סוציולוג טוב, כי המחנך הטוב ידע להדגיש שמחלת היעדר המשמעת והמשמעות נובעת בראש ובראשונה מחולייה הקשים של מערכת החינוך הישראלית.

הרב ד"ר אליהו זייני ראש הישיבה הגבוהה וההסדר אור וישועה