האי התיירותי סרדיניה במצוקה. נחילי ארבה שטפו את האי באחרונה וכדי להתמודד עם המכה המכלה שם לא מעט ביקש נשיא סרדיניה דרך שגרירנו באיטליה, ד"ר דרור אידר, סיוע ישראלי. מי שיצא לעזרתם של אנשי האי הוא ד"ר יואב מוטרו, מוביל המלחמה בארבה מטעם משרד החקלאות. שוחחנו אתו על המכה וההתמודדות איתה.
מדבריו של ד"ר מוטרו עולה כי הבקשה לסיוע הגיעה מסרדיניה דווקא לישראל ורק לישראל מאחר והתנאים בה דומים לאלו של סרדיניה בהיותה מדינה מפותחת המתמודדת מעת לעת עם נחילי ארבה. לעומת זאת המדינות האחרות כמו תימן שמתמודדות עם מכות שכאלה הן מדינות עולם שלישי שהטכנולוגיה בהן לא מפותחת מחד ומאידך הארבה מכלה בהן את התנובה החקלאית כולה ומותיר את תושביהן למות ברעב, מה שאין כן בישראל. העובדה הזו הופכת את סוג ההתמודדות הישראלית מותאם יותר לזה שבסרדיניה בשל ההתחשבות באיכות סביבה, חומרים מסוכנים ועוד.
על מה שגילה בביקורו בסרדיניה אומר ד"ר מוטרו כי התברר הבדל משמעותי הרבה יותר בין המתרחש בישראל לבין המציאות באי. "מדובר במין אחר של ארבה ממה שיש לנו בארץ. אצלנו מדובר בארבה המדבר ואצלם זה ארבה מרוקני. ההתנהגות אחרת. האוכלוסייה המקורית היא שם ולא כזו שנודדת בנחילים. מדובר שם בארבה שמתרבה פעם בשנה ולא כמו בארץ".
סרדיניה, כך מסתבר, מתמודדת עם מכת הארבה המקומי כבר שלוש שנים שהגיע בכמויות עתק לאחר שקודם לכן הופיע בכמויות קטנות והבעיה הולכת ונהיית שם משמעותית. ד"ר מוטרו אומר שההבדלים הללו הם חצי דרמטיים, כהגדרתו, כאשר מנסים למצוא את דרכי הטיפול הנכונות. "לא בישראל ולא בסרדיניה אנחנו לא במצב שבו צריך לשרוף את כל השדות ולהרעיל את האזור כדי לטפל, אבל אם לא תטפל הבעיה תחמיר וזה ייצור בעיה".
מוטרו מספר כי בהתמודדות עם מכת ארבה לא ניתן לדעת אם אנחנו בתחילתו אמצעיתו או סופו של גל. על העובדה שענף התיירות המשמעותי כל כך באי לא חש ולא פרסם את עובדת המכה המלווה את האי מזה שלוש שנים, הוא אומר כי במהלך ביקורו פגש את מכלול הנוגעים בדבר, מהנשיא ועד אחרון החקלאים, ולא ראה את הים ואת החופים שכן המכה קיימת באזורים החקלאיים שבחלקו הפנימי של האי, כך שכשם שהוא לא ראה את החופים כך גם יושבי החופים, התיירים, לא ראו את הארבה.
החקלאים בסרדיניה מצליחים בחלקם להניב תנובות חקלאיות למרות הארבה. ד"ר מוטרו מציין כי באירופה החקלאים זוכים לסיוע מהממשלות מתוך ההבנה שיש צורך להאכיל את עצמם ולא לייבא מזון מהחוץ. עם זאת עולם הטכנולוגיה החקלאית בישראל מפותח הרבה יותר מכפי שהוא שם, כמו גם בתחומים אחרים שבהם ישראל מובילה. "אנחנו משתמשים בטכנולוגיות שאף אחד לא משתמש ובשיטות עבודה שלא קיימות במקום אחר", הוא אומר וקובע כי מאחר וכך הרי ש"ככל שנקדם את המלחמה בארבה, בעולם ירוויחו מזה".
על ההמלצות שהותיר אחריו לאנשי האי ומנהיגיו מספר ד"ר מוטרו: "אמרתי להם שצריך ניהול אחד של המלחמה בארבה שתתבצע בשטח ולא במשרדים. היחידה המטפלת צריכה סמכות ושהיא תקבל הוראות מוועדה מייעצת של המשרדים הרלוונטיים. מדובר בעבודה ביום ובלילה וגם בסופי שבוע וגם מחוץ לשעות העבודה הרגילות"
"צריך למצוא את המקום שבו יש לנו יתרון על הארבה. בניתי להם שלד תיאורטי של איך צריך להיבנות הכוח שיטפל בארבה, מי ייעץ לו ומי יכווין אותו וכמה דבר כזה עשוי לעלות. הבעיה עם הארבה היא שהוא דו פרצופי. ארבה יודע להיות מאוד קטן ולא מזיק ואז אף אחד לא מטפל בו, ואחר כך הוא הופך לגדול ומזיק ואז לא יכולים לטפל בו. אנחנו יודעים לראות איפה הוא חלש. הוא חלש בשלב הראשון אחרי שהוא בוקע, כשהם עדיין לא יודעים לעוף, והוא חלש בלילה כי מדובר בחיה עם דם קר שלא יכולה לעוף בלילה, כך שלילה זה זמן טוב לטפל בהם".
"צריך לדעת את המקום המדויק ולכן דרושים אמצעי מעקב מתקדמים כמו רחפנים. עוקבים אחריו ביום רואים איפה הוא נוחת ואז יש לנו 12 שעות לטפל בו". לשם כך "צריך תיאום שליטה לוגיסטיקה ויחידות של מומחים", דברי ד"ר מוטרו.