מסיבת העיתונאים שקיים איתמר בן גביר השבוע (ב') הסתירה הרבה מהמתחים הפנימיים שמתחוללים בימים אלה ברשימת הציונות הדתית. מה שהיה אמור להיות אחד מהמשאים ומתנים הקצרים בתולדות המגזר, הפך שוב למאבק פומבי על סגירת ההסכם לריצה משותפת של הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
הסיבה הרשמית למסיבת העיתונאים, שבה קרא בן גביר לסמוטריץ' לסגור איתו על הסכם ריצה משותפת מהר ככל האפשר, הייתה איחוד הרשימות של בני גנץ וגדעון סער ביום ראשון בערב. "אתמול ראינו את השמאל מתאחד כדי לנצח בבחירות. אצלנו לעומת זאת העניינים מדשדשים. אי אפשר להתכתש ולמרוט נוצות ולבוא בסגירת הרשימות אחרי שכולנו מוכים וחבולים. אי אפשר לתדרך ולהתקוטט כדי שנגיע ביום האחרון פצועים. צריך לעשות הכול כדי שהאיחוד יקרה", אמר בפתח דבריו. את הסיבה האמיתית למסיבת העיתונאים גילה בן גביר רק בסוף דבריו, בתגובה לשאלות הכתבים: "אמרתי לבצלאל, בוא נשב ונגיע לסיכום. אם אני כאן, כנראה שלא קיבלתי תשובה ממנו". לאחר מכן יצאו התדרוכים שהסבירו שבן גביר וסמוטריץ' לא דיברו כבר למעלה משבוע.
מאז הפוליטיקה המגזרית כמרקחה. החל מתדרוכים וכלה בראיונות של שני הצדדים על אירועי המשא ומתן, שבכולם הרכבת הרשימה היא הנושא המרכזי. יממה לאחר מסיבת העיתונאים, מתיישב איתמר בן גביר לריאיון מיוחד לקוראי 'בשבע'.
מה הייתה המטרה של מסיבת העיתונאים?
"המטרה שלי הייתה לקדם מהלך שימנע את החזרה למראות שראינו בכל הסבבים הקודמים: היה משא ומתן קשה, בעיקר בשבועיים האחרונים שהיו מלאי הכפשות ותדרוכים, ואז מגיעים שעתיים לפני סגירת הרשימות, עם הלשון בחוץ, ואומרים 'אין יותר זמן ואתה חייב לסגור עכשיו'. זה לא מגיע לנו. זה לא מגיע לציבור. מטרת מסיבת העיתונאים הייתה למנוע מאיתנו להגיע לשם. למה גנץ וסער יודעים לעשות את זה זמן רב מראש עם הסכמים מוכנים, האחרים מתחילים קמפיינים, ורק אצלנו מוציאים את המיץ אחד לשני?"
בסוף גנץ וסער קובעים את הרשימות שלהם לבד, ולציונות הדתית יש גם פריימריז. נכון שאין הרבה סיכויים שסמוטריץ' לא יזכה בראשות המפלגה, אבל טכנית הוא באמצע הליך בחירה של עצמו, לצד בחירה של שאר המפלגה. אולי זה באמת לא הזמן לעשות את האיחוד הזה, ואפשר לחכות איתו עוד זמן?
"זה טיעון שבונה על כך שהציבור כולו תמים. כאילו שדב הלברטל או אלי יוסף ינצחו בפריימריז את בצלאל. זה קצת לזלזל באינטליגנציה. אבל אני מוכן ללכת עם הטיעון הזה. ולכן אני אומר מכאן לבצלאל: בוא נשב, נסגור, ואם הוא לא ייבחר להיות יושב ראש המפלגה - הציונות הדתית לא תהיה מחויבת להסכם הזה. לדעתי מדובר בהצעה הוגנת.
"תראה", הוא מוסיף, "אני חבר טוב של בצלאל, זה לא רק במישור הפוליטי אלא אפילו ברמה האישית. לא תמצא אותי אומר מילה רעה עליו, כי אני מאוד מעריך אותו. גם כראשי מפלגות עבדנו השנה ביחד בצורה נהדרת. אני רוצה לספר לך משהו שאמר לי אחד מוותיקי הכתבים הפוליטיים. לפני כמה זמן הוא פנה אליי ואמר לי שאנחנו 'מפלגה מבאסת'. בכל שאר המפלגות תמיד אפשר למצוא תדרוכים נגד חלקים אחרים במפלגה, תמיד יש הדלפות, הקלטות ומה לא, ורק אצלנו בציונות הדתית - כלום. כשהוא אמר לי את זה ממש שמחתי, כי זאת ההוכחה הכי טובה שעבדנו מעולה יחד, למרות שגם לנו היו ועדיין יש חילוקי דעות. לכן אני רוצה להמשיך את השותפות הזאת הלאה, ואני חושב שצריך לעשות את זה עכשיו. אנחנו לא יכולים להמשיך לפגוע בציבור".
העניין הוא שאת כל מה שאתה אומר עכשיו, בצלאל אמר כאן בבמה הזאת כמעט באותן מילים בשבוע שעבר. נראה כאילו אתם מסכימים על כל דבר, בטח על הדברים העקרוניים. על מה בכלל אתם חלוקים?
"אני מסכים עם בצלאל שממשיל את המשא ומתן להכנת אוכל במסעדה. באמת לא צריך להראות לציבור איך מכינים את האוכל. אבל יש לנו מחלוקת מתי צריך להיכנס למטבח. כרגע המטבח סגור. אין כלום. על זה אנחנו מתווכחים, מתי נתחיל את הדיונים. אני לא מתכוון להתחיל במשא ומתן רק אחרי הפריימריז של הציונות הדתית בעוד חודש ושבוע, ואז לנהל עוד שבועיים מתישים של משא ומתן, ורק ב־15 בספטמבר, רגע לפני שמגישים את הרשימות, אנחנו נשב אחרי שהוצאנו את המיץ אחד לשני ונסגור. למה שכולם יהיו עסוקים בקמפיין ואנחנו נתקוטט אחד עם השני?"
בוא נהיה הוגנים לרגע, סידרתם לנו מספיק זמן לקמפיין עם מערכת הבחירות הארוכה בתולדות המדינה.
"זה לא אומר שיש לנו מספיק זמן. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לנצח. השמאל כבר עובד בכל הכוח. אין לנו זמן לשרוף על זה. אנחנו צריכים לנצח, אנחנו יכולים לנצח, ואין סיבה שלא נעשה את זה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים לסגור ריצה משותפת מהירה. ואגב, זה לא רק עם בצלאל. אני רוצה גם את נעם והבית היהודי. נעשה מחקר עומק, נראה מה כל אחד שווה, ולפי זה נרכיב רשימה. זאת בדיוק הייתה ההצעה של בצלאל בסבב ב' ובסבב ג' עם בנט והרב רפי".
אבל בסוף כולם כבר יודעים איך ייראה ההסכם הזה. אף אחד מכם לא מוכן לדבר על מספרים בתקשורת בפומבי, אבל יש מוסכמה שהחלוקה תהיה 60-40. על מה בכלל הוויכוח? מה זה משנה מתי תסגרו על הסכם שברור לכולם כבר היום מה הוא יהיה?
"אתה כבר מדבר על מה יהיה במגרש, אבל אנחנו לא במגרש עדיין. אם היינו במגרש לא הייתי מקיים את מסיבת העיתונאים, כי באמת לא צריך לעשות את הדיונים האלה בתקשורת. אבל אנחנו לא שם. במפלגת הציונות הדתית רוצים שניכנס למשא ומתן בסוף התקופה, אני רוצה עכשיו. אין לנו זמן לשרוף. כולם אומרים שהימין ייקח את הבחירות האלה בהליכה, אבל זה לא עובד ככה. צריך לעבוד קשה בשביל זה. נכון שיש לנו פוטנציאל, ונכון שיש לנו יכולת להוציא אנשים מהבית, אבל כדי שזה יקרה צריך לעבוד. והמפתח להתחיל לעבוד מתחיל באיחוד רשימות".
מה אתה חושש שיקרה אם לא תסגרו עכשיו?
"שינסו לעשות את מה שעשו לי במועד ב' ובמועד ג'. בעשר הדקות האחרונות לפני הסגירה הכניסו אותי לחדר ואמרו לי 'קח או לך'. כפו עלינו הסכם שלא משקף את כוח האמיתי שלנו. היום אני לא שם. אני לא שם בכוח הציבורי, לא במה שעומד מאחוריי, לא ביכולות. היום אני בא ממקום אחר. אבל שום דבר לא עלה לי לראש", הוא מבהיר. "אני רוצה את החיבור הזה, ואני גם מוכן לוותר לבצלאל על המקום הראשון מראש, בלי קשר לשאלה מי יצא במחקר יותר פופולרי. אבל את זה צריך לעשות עכשיו. אני לא אחכה שוב לרגע האחרון".
וזה אומר גם לרוץ בנפרד?
"זה אומר שנעשה מה שטוב למדינת ישראל".
ומה זה אומר?
"זה אומר שנעשה הכול כדי לא לאבד קולות".
אבל איך לא תאבד קולות? בריצה נפרדת?
"אני אומר שוב, פניי לשלום, אני רוצה שלום, הייתה לנו אחדות, ואני רוצה שהאחדות הנהדרת הזאת תמשיך גם בכנסת הבאה".
שירים וריקודים בכפר הדרוזי
בימים האחרונים, מאז שהמחלוקת על הריצה המשותפת יצאה החוצה, נשאל בן גביר שוב ושוב מדוע אינו מתחרה בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית. בכל פעם דחה יושב ראש עוצמה יהודית את הרעיון על הסף. גם בריאיון ל'בשבע' הוא דוחה את האפשרות להתחרות בפריימריז של הציונות הדתית. "אנחנו שתי מפלגות שונות, שפונות לקהלים אחרים. זה לא הוגן להגיד לנו לוותר על המפלגה שלנו ולרוץ אצלו ועם המוסדות שלו. אולי שהוא ירוץ בפריימריז שלנו?"
קודם כול, אין לכם פריימריז. אבל מעבר לזה, זה בדיוק מה שהוא הציע בריאיון אצלנו בשבוע שעבר.
"נו באמת, זה לא רציני. הם כבר קבעו מרכז, קבעו גוף בוחר, קבעו מזכירות וקבעו מנגנון. זה לא יהיה פריימריז של כולם. זה לא יהיה פריימריז של עוצמה יהודית. זה יהיה פריימריז של הציונות הדתית".
בשבוע שעבר הוא אמר שהוא מוכן לפרק את כל המנגנון שנוצר בציונות הדתית ולבצע פריימריז במנגנון שלכם.
"אם הוא רוצה לבוא להתחרות בתוך עוצמה יהודית, הוא מוזמן בחום. אבל בוא נהיה רגע רציניים. אני לא דורש מבצלאל את מה שלא הייתי עושה בעצמי. אני לא אומר לו: אתה תצטרף לעוצמה יהודית ותמחק את המפלגה שלך. אבל גם הפוך זה לא הוגן לדרוש. בעולם הוגן הוא היה אומר לי: בוא נתחיל את הכול מההתחלה. לא על הבסיס של הציונות הדתית. להתחיל מאפס, עם מנגנון ניטרלי שיהיה הוגן לכולם".
זאת הצעה שהוא הציע כמה פעמים בתקשורת.
"היא מעולם לא הייתה על השולחן או הגיעה לאוזניי, והיו לי המון שיחות איתו בשנה האחרונה".
אני חושב שהשאלה הבסיסית ביותר היא בשביל מה צריך שתי מפלגות. מה ההצדקה של זה?
"אנחנו לא אותה מפלגה. אנחנו לא פונים לאותו קהל. הקהל של סמוטריץ' הוא קהל חשוב, אבל מצומצם. זאת מפלגה מגזרית. אנחנו לא מפלגה מגזרית. אני מביא קולות מאזור חיוג אחר. מהצפון ומהדרום. מהנגב ומהגליל. מסורתיים וחרדים. אלה קהלים שלא שייכים לציונות הדתית. גם האנשים שיהיו ברשימה ישקפו בדיוק את המגוון הזה. חוץ ממני ומיצחק (וסרלאוף, מנכ"ל המפלגה. א"מ), שהוא איש ראוי מאין כמוהו להיות חבר כנסת, יהיו עוד שמות ראויים ומגוונים".
ואלה קהלים שלא יגיעו למפלגה אם תרוצו יחד כשאתה ואנשי עוצמה נבחרים בפריימריז של הציונות הדתית?
"הם לא יבואו. יש הרבה קבוצות שלא יצביעו לנו אם נהיה מפלגה מאוחדת. אני אגלה לך סוד, לא כולם אוהבים כל מיני מהלכים של אנשים במפלגה, והם אומרים שיצביעו לנו אך ורק בגללי. הם אנשים של עוצמה. אם לא נהיה יחידה נפרדת הם לא יבואו אלינו".
זה קצת מזכיר לי את מה שבנט ושקד אמרו בסבב א'. שהפיצול מביא יותר קולות. גם הם הגיעו עם סקרים מחמיאים, וכולנו זוכרים איך זה נגמר בסוף. עושה רושם שזאת הסיבה האמיתית שאתה רוצה לסגור עכשיו, כי כרגע אתה חזק בסקרים הרבה יותר ממה שבפועל תביא בקלפי.
"קודם כול, לא נראה לי שיש מקום להשוות בינינו ובין בנט ושקד. אנחנו תמיד משיגים יותר ממה שהסקרים נותנים לנו, בעוד הם משיגים פחות. אבל מעבר לזה, מעולם לא היו לי סקרים כאלה. מעולם לא הייתי עם תמיכה של 9-8 מנדטים. וזה לא רק על הנייר. אני עורך כנסים בכל הארץ, שלוש פעמים בשבוע, והם מלאים עד אפס מקום. אנשים עומדים בחוץ כדי לשמוע מה שאני אומר. ואלה קהלים מאוד מגוונים. בכנס שעשיתי במגזר הדרוזי קיבלו אותי בשירה וריקודים. זה לא קהל פריך שייעלם מחר בבוקר".
תעשייה של דמוניזציה
המאבק של הימים אחרונים על סידור הרשימה מעיב על השנה חסרת התקדים שעבר בן גביר בפוליטיקה הישראלית. המסע שלו אל לב הקונצנזוס הימני לקח שנים ארוכות, אך הוא הושלם בשנה האחרונה, כשהושבע כחבר כנסת בפעם הראשונה בחייו. במשך שנים הוא היה מוקצה גם בחוגי הימין, ואף בחוגי הציונות הדתית, כשבמובן מסוים במגזר הדתי סלדו ממנו אף יותר, אך כל זה השתנה במערכת הבחירות לכנסת ה־24, ובמיוחד לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד.
מה השתנה בשנה הזאת: אתה, הציבור או המציאות?
"הכול. קודם כול, אני השתניתי. אני כבר לא הילד בן ה־14 או הבחור בן העשרים. זה לא שהלהט או אהבת ישראל שלי פחותים. זה לא שמניע אותי היום משהו אחר. אבל יש הבדל בין ילד בן 18 ובין אבא לשישה ילדים בן 46. עברתי דברים בשנים האלה. הייתי עוזר פרלמנטרי, פתחתי משרד עורכי דין. הדברים האלה שאתה עובר בחיים מעצבים אותך. אני עדיין הסמן הימני בכנסת, עם הדעות הכי חד־משמעיות, אבל בוודאי שדעותיי השתנו ונהיו מורכבות יותר. לדוגמה, היום אני לא מכליל את כל הערבים ואומר שכולם אותו דבר. אבל לצד זה, גם היחס הציבורי אליי השתנה".
מה גרם לזה?
"אנשים שומעים אותי יותר ויותר ומבינים שסתם הייתה כאן תעשייה שלמה שנועדה לעשות לי דמוניזציה. פעם זה עבד, אבל היום הציבור חכם יותר ולא קונה את הקמפיינים האלה. חוץ מזה, גם המציאות שיחקה כאן תפקיד. מה שקרה בשנה האחרונה הוכיח לעוד ועוד ציבורים שכל מה שאני אומר כבר שנים נכון. כבר שנים אני אומר שהתנועה האסלאמית היא סכנה ושאסור לאפשר לאנשי כמו טיבי ועודה להיות חברי כנסת, והיום הדברים האלה הפכו להיות יותר מובנים ומוסכמים בציבור. אז לכל הדברים האלה יש חלק בכך שהתמיכה בי גדלה מאוד השנה".
ואחרי כל זה, התדמית עדיין לא השתנתה. כל הזמן מתנהל נגדך קמפיין שנועד להפוך אותך ללא לגיטימי.
"זה קמפיין צבוע מאין כמותו. אלה שסלחו לאבתיסאם מראענה שקראה להחריב את זיכרון יעקב רק לפני כמה שנים, ואלה שסלחו ומיהרו לחבק את 'מנסור עבאס החדש' שרק לפני שנה וחצי הלך לבקר מחבלים, הם אלה שמזכירים לי שלפני 27 שנים החזקתי את הסמל של הרכב של רבין. אגב, הוא לא היה של רבין, אלא של פואד. והם אלה שמזכירים לי שלפני 17 שנים הייתה לי תמונה על הקיר של ברוך גולדשטיין. והכי גדול, הם מזכירים לי שהורשעתי בטרור. אחרי הריאיון של הרב דרוקמן ב'כאן ב'' שבו לחצו אותו להגיד שאני לא יכול להיות בכנסת בגלל שהורשעתי בטרור, והוא עמד בכל הלחצים האלה בגבורה ולא נפל למלכודת שלהם, התקשרתי אליו ואמרתי לו 'הרב, אתה יודע במה מדובר? האשימו אותי בטרור על זה שחילקתי פלאיירים וסטיקרים שכתוב עליהם כהנא צדק ולגרש את האויב הערבי'. הוא פרץ בצחוק. עכשיו, זה לא שהיום אני מחזיק מדבקות כאלה בבית, אבל ריבונו של עולם, תיכנסו לפרופורציות. כל כך מיהרתם לסלוח לארכי־פושעים האלה, ואותי אתם ממשיכים לשפוט על מה שעשיתי בגיל 14?"
אולי הם פשוט מפחדים מהאידאולוגיה שאתה מייצג?
"זה היה יותר אמין בעיניי אם הם היו מוקיעים את וליד טאהא שאמר שצריך לזרוק להט"בים מהגגות - אני בחיים לא הייתי מעלה משפט מזעזע כזה על דל שפתיי - אבל הם יושבים איתו בקואליציה. לכן תרשה לי לא לקנות את החשש האמיתי שלהם מהאידאולוגיה שלי. הם פשוט מפחדים מהעובדה שאם אני אהיה חזק, תהיה כאן ממשלת ימין אמיתית ודברים ייראו אחרת".
אתה חושש שאחרי הבחירות ישתמשו בתדמית הזאת כדי לא להכניס אותך לממשלה?
"אני לא חושב. גם חבריי בליכוד כבר עברו את המחסום הזה, ולממשלה היוצאת הייתה תרומה נהדרת לכך. החבר'ה בליכוד שואלים את השמאל למה ניצן הורוביץ ומרב מיכאלי לגיטימיים לשמש כשרים ואני לא. מה, מי שקרא לשפוט את חיילי צה"ל בהאג לגיטימי יותר ממני? אבל נגעת בנקודה חשובה. בסוף זאת השאלה למי תהיה יותר השפעה, לנו או לגנץ. וזה תלוי במנדטים. אם אנחנו נהיה המפלגה השלישית בגודלה, אין סיכוי שתקום ממשלת שמאל".
כרגע בסקרים אתם רק על 59, וזה ככה כבר חצי שנה. לא עושה רושם שאתם עומדים לנצח בבחירות.
"תזכור מה שאני אומר לך. אם אנחנו היום על 59 בסקרים, אנחנו ננצח. כי הגוש שלנו מורכב ממפלגות שתמיד סובלות מסקירת חוסר. תמיד נותנים לנו פחות ממה שאנחנו מקבלים בקלפי. אנחנו צריכים כמובן לעבוד כדי להשיג את ה־61, אבל אני מאמין שזה ממש בהישג יד".
בן גביר הזכיר קודם לכן את התנגדותו רבת השנים לתנועה האסלאמית, אלא שדווקא בשנה שעברה, כאשר על השולחן הייתה אופציה להקים ממשלת מיעוט בראשות נתניהו בהתבסס על הימנעות של רע"ם, בן גביר התעקש שלא להצהיר שיצביע נגד ממשלה כזאת. האירוע התרחש בריאיון שנתן לעיתונאי ישי כהן באתר 'כיכר השבת'. שנה אחרי הריאיון ההוא, אני מבקש מבן גביר להסביר מדוע סירב להצהיר שיצביע נגד ממשלה כזאת.
"העמדה שלי הייתה ברורה וידועה במשך שנים. אין דבר כזה להסתמך באיזושהי צורה על התנועה האסלאמית, והשנה כולם הבינו למה. אפילו לנטוע עצים בנגב אי אפשר בגללם. אבל בימים ההם הגיעו לחצים לעדן את המסרים ולא לצאת בהצהרות חותכות".
מסרים מאנשי נתניהו?
"לא. מסרים מהציונות הדתית. והיה היגיון רב מאחורי זה. הרעיון היה לשדר לסער שיש לנו ממשלה, ועכשיו זה תלוי בו לבחור אם הוא חלק ממנה ורע"ם בחוץ או לא. אבל בסוף זה לא עבד. אני רוצה להבהיר: בשום שלב לא הייתה כוונה של מישהו במפלגת הציונות הדתית להסתמך על רע"ם באיזושהי צורה. אבל בשביל המהלכים הפוליטיים היינו צריכים לעדן מסרים, לכן זה מה שאמרתי גם בריאיון ב'כיכר השבת' וגם בבית הנשיא".
ומלשכת נתניהו הגיעו לחצים לתמוך בממשלה שכזאת?
"אני לא אתייחס לנתניהו או ללשכתו. אני כן יכול להגיד לך שהיו כל מיני גורמים בליכוד, ולא רק, שחשבו שאפשר להרכיב ממשלה שתישען על רע"ם. שיהיה ברור - זה לא כמו מה שהיה בשנה החולפת, בחיים לא; אבל בליכוד היו גורמים שאמרו שאפשר להסתמך עליהם בשביל להרכיב ממשלה בקונסטלציות מסוימות. אני יכולתי להיות שר היום אם הייתי מסכים לזה, אבל לא הייתי מוכן".
כוס שתייה ומשהו קטן לאכול
השנה של בן גביר בכנסת לא רק הובילה לעלייה ניכרת בתמיכה הציבורית בו, אלא גם לעלייה ניכרת בהשקעה שהוא ומשפחתו נאלצים להשקיע ולהקריב. לריאיון שלנו הוא מאחר בדקות ארוכות, לאחר שסיים אירוע בחירות מסוים ונתקע בפקקים בדרך למשרדי המפלגה בירושלים. כשהוא נכנס הוא ביקש שני דברים: כוס שתייה ומשהו קטן לאכול. אחרי הכול, הוא לא אכל דבר מאז הבוקר, שהתחיל קרוב לשש שעות לפני שנפגשנו. אחרי הריאיון הוא יצא לאירוע נוסף של מתנדבי 'הצלה', כשבתווך הוא מספיק להכניס עוד כמה ראיונות לתחנות רדיו שונות. העומס הזה לא נובע רק ממערכת הבחירות. ככה הוא מתנהל כבר שנה שלמה.
"אחרי שעבדתי 16 שעות ביום במשרד עורכי הדין שלי, הייתי בטוח שזה השיא, אבל בשנה האחרונה הבנתי שאפשר לעבוד גם 19 שעות ביום. אני חוזר הביתה בשתיים בלילה וממשיך לענות להודעות ווטסאפ שאנשים שולחים לי כי הם רוצים שאעזור להם בנושאים כאלה ואחרים. אני מקבל פניות מארבע מאות אנשים ביום, וקשה להגיע לכולם, אבל אני לא רוצה שמישהו ירגיש שהוא לא קיבל ממני מענה", הוא אומר.
איך אתה מסכם את השנה החולפת?
"שנה מדהימה ומאתגרת. מלאה פעילות. הרגשתי שמימשתי הרבה מהפוטנציאל שדיברו עליו. הרבה זלזלו במה חבר כנסת בודד, ועוד משורות האופוזיציה, יכול לעשות. אבל קח למשל את הסיפור של שמעון הצדיק, שהוא אחד האירועים שאני הכי גאה בהם בפעילות שלי בכנסת. זלזלו בזה כי לא העריכו חברי כנסת שיוצאים לשטח, אבל זאת העבודה שלנו. כשהגעתי לשם ראיתי זוג עם שני ילדים מקסימים שממררים להם את החיים. הם יוצאים מהבית ומרביצים להם, תשע פעמים שרפו להם את הרכב וארבע פעמים הציתו להם את הבית ואף אחד לא טיפל בזה. בפעם האחרונה זה נגמר בנס, כי התינוקת הייתה יכולה למות אם המשפחה הייתה בבית. פניתי למפקד המחוז שיעשה משהו המון פעמים, ולא קרה כלום. ואז הבנתי שאין מנוס וצריך לעשות מעשה. קיבלתי איומים מחמאס שירצחו אותי. הם אפילו הפעילו חוליית טרור כדי לחסל אותי, ותודה לאל שהמשטרה הצליחה לעצור אותה. במהלך אחד הימים השוטרים פצעו אותי ואושפזתי בבית חולים, אבל לא ויתרתי, וארבעה חודשים אחרי, זה המקום הכי שקט בארץ".
אין ספק שזו פעילות חשובה, אבל בסוף יצאה לך תדמית של חבר כנסת שפחות עסוק בעבודה הפרלמנטרית שמצופה ממנו.
"העניין הוא שבין התדמית הזאת למציאות אין שום קשר. אתר 'שקוף', שאינו חשוד באהבת יתר אליי, דירג אותי כאחד מחברי הכנסת המצטיינים בכנסת הנוכחית. זה נובע מהמון שאילתות שהגשתי, השתתפות בהמון דיוני ועדות למרות שהאופוזיציה לא הייתה חברה בוועדות. בחלק מהוועדות והדיונים הייתי המשתתף היחיד. הייתי חבר הכנסת היחיד שהיה במירון, שמע את כל ההבטחות של המשטרה והמאבטחים, וכשאני שומע בדרך הביתה בשלוש לפנות בוקר שאף אחת מההבטחות האלה לא מקוימות, אני חוזר אחורה ומתחיל לטפל. וזה חוץ מ־27 חוקים שהגשתי. אז כן, הייתה לי פעילות פרלמנטרית רחבה, למרות שניסו להדביק לי תדמית של אחד שכל מטרתו בכנסת היא לעורר פרובוקציות".
לעשייה הזאת היה מחיר לא פשוט, והוא ההקרבה של בני משפחת בן גביר. החלק החמור ביותר הוא איומים שקיבלו ילדיו על חייהם. "זה היה הכי קשה. הם קיבלו מאות הודעות מחמאס עם איומים על החיים שלהם. כתבו להם שירצו אותם וירצחו את אבא שלהם. שלחו להם תמונות שלהם שבהן הם כביכול מדממים או תמונות שלי כביכול מדמם. אלה רגעים מאוד קשים", הוא מתאר.
ואיך הם מתמודדים עם זה?
"זה לא קל, להיות עם מאבטחים כל הזמן, ושמוצבים לך זקיפים ליד הבית, אלה לא חיים נוחים. אבל הגדולים שמבינים גאים באבא שלהם. הם מבינים את החשיבות של מה שאני עושה. מעבר לזה, זה חלק מהחינוך שלנו. זה מה שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו. מעל לכול, לא הייתי יכול לעשות את זה בלי אשתי המדהימה. בכל השנים שאנחנו יחד היא נמצאת איתי לאורך כל הדרך. ברגעים הכי קשים והכי משמחים. היא שותפת אמת. זכיתי שהיא אשתי".
***