אתמול, ולא בפעם הראשונה, הייתה זו חבורת ילדי מסתננים שיידתה אבנים ותקפה אותה. לפני ימים אחדים הותקפה בידי פעילת שמאל. שפי פז מסרבת להסתגל להפיכתה ליעד שמותר להכות, לקלל ולתקוף.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת על האירועים האחרונים.
כרקע לדברים היא מציינת כי "אחרי שנים שעושים לי דמוניזציה וקוראים לי נאצית וגזענית הפכו אותי למטרה לגיטימית. היום כשמרימים עליי יד, ילדים מבוגרים שמאלנים ומסתננים, מבחינתם זו הרמת יד על מטרה לגיטימית והאחריות היא של כולם, של השמאל והתקשורת ששיתפה פעולה וגם של המשטרה. כשאתה דמון מותר להרביץ לך ולעשות לך הכול. אני מרגישה שדמי מותר וגופי מותר".
פז מספרת על אירוע של תנועת 'נחלה' שהתקיים בכיכר הבימה. היא ופעילים נוספים הגיעו כדי לתמוך בקריאה להתיישבות שנושאים פעילי התנועה. "הייתה שם חבורה של 'נשים בצהוב', אמהות נגד אלימות שעשו פרובוקציה, תלו סרטים צהובים בצמוד למתחם שאושר ל'נחלה' על ידי המשטרה. הקריאה שלהם היא להחזיר את הילדים מהשטחים. היה עימות והיה וויכוח. בשלב מסוים אחת דחפה אותי על המדרגות. עפתי חטפתי מכה בגב. היא לא נעצרה. המשטרה אמרה לי להגיש תלונה. הגשתי ועד היום לא שמעתי מהם. אני מחכה". את כאב המכה בגבה היא חשה עד היום.
יצוין כי באירוע עצמו נכחו שוטרים והדבר לא הוביל למעצרה של התוקפת או עיכובה. שפי פז עצמה מציינת כי היא לא נוהגת להגיש תלונה "כי הבנתי שחבל על הזמן שלי", אבל במקרה זה הגישה מאחר ומדובר ב"אותה תחנה שבה נחקרתי ובה הוגש נגדי כתב אישום כי אמרתי בחיוך לפעילת שמאל את תחטפי מכות. אני רוצה שאותה תחנת משטרה תגיש המלצה לאישום".
אתמול האירוע היה בגינה ציבורית בשכונת שפירא. "זו גינה מאוד מאוד בעייתית באמצע השכונה. מסביבה שלושה פרויקטים של משפחות צעירות חדשות בשכונה ובשבע וחצי בערב אין ילד ישראלי אחד או הורה ישראלי אחד. רק אפריקאים וקצת פיליפינים. יהודים לא יורדים לגינה".
"אנחנו מגיעים לשם להפגין נוכחות. דיברנו עם שתיים או שלוש זקנות שישבו שם ואז מתחילה מתקפה עלינו. עשרות ילדים מתקרבים אלינו בחבורות, הם מתחילים לירוק ולזרוק אבנים. הוצאנו טלפונים, ניסו להעיף את הטלפונים מהיד, קללות נוראיות עד שהגיעה המשטרה שמישהו הזמין. תוך כדי האירועים מישהו בעט אליי כדור שפגע בגב במקום שנפגע. הגיעה משטרה ובמקום לעשות שם סדר הם באו אלינו בטענות מה אנחנו עושים שם, זו גינה של ילדים ואנחנו לא צריכים להיות שם. המשטרה מאה אחוז לטובתם ומאה אחוז נגדנו. מבחינת המשטרה אם אנחנו מנסים להגיע אנחנו מטרידים אותם. אין להם כוח אדם וזה לא מעניין אותם".
"השוטרים אומרים לי 'מה את רוצה שנעשה' ואני שואלת אם זה הגיוני שאף אחד מהילדים מהבתים הסובבים את הגינה לא מעז לרדת לגינה? השוטר אומר לי שזו החלטה שלהם, לא בעיה שלי. ביקשנו שבמוצאי שבת תהיה אבטחה של שוטר. אמרו לנו שאין צורך ואם תהיה בעיה תקראו לנו להם", אומרת פז ומספרת על פעיל ששוטרים ניסו לעכב אותו אחרי שאמר 'שתי מילים לא יפות' כהגדרתה, לילדה סודנית "שקיללה אותנו במילים גרועות הרבה יותר שלא אומר אותן".
"העניין הוא שהגינה שלהם במאה אחוז, אסור לנו להיות שם, אנחנו חוטפים שם מכות. אם רק ארים יד על ילד, מה יהיה... כשהמשטרה מגיעה הם רצים אל השוטרים, חברים שלהם, מתלוננים והשוטרים באים איתם חצי מחובקים. ילדה סודנית אמרה לנו פעם 'המשטרה איתנו', והם צודקים".
בהמשך מוצאי השבת עברו שפי פז והפעילים לכיכר הבימה שם התקיימה הפגנת 'קריים מיניסטר'. "באנו לצלם בלי מגפון ובלי דגלים, רק אני ומצלמה וגם שם זה כמעט הגיע למכות ומישהי אמרה לי 'זה לא משנה שאת לא באה להפגין. זו את...'. נעמד הר אדם מולי, עשרים סנטימטרים ממני, פלישה מוחלטת למרחב שלי, לא נותן לי לנשום, אני זזה ימינה ושמאל והוא עליי עד שנמאס לו והם הזמינו משטרה שסילקה אותי משם. כאב לי הגב ולכן לא התנגדתי והלכתי".
"הדרך היחידה להימנע מכל זה היא להישאר בבית", אומרת שפי פז. "אני יוצאת מהבית רק ממונעת ולא ברגל, או ברכב או בקורקינט כדי שאוכל לברוח מהילדים. הם מזהים אותי ורודפים אחריי ברחובות. אני לא יכולה לרוץ בגילי ואי אפשר לדעת איך כנופיה של עשרה ילדים יכולה לצוץ מאחורי העיקול. בקורקינט יש לי לפחות קסדה. המשטרה יודעת, העירייה יודעת, יוצאים דו"חות על האלימות שלהם, כולם יודעים וכולם חסרי אונים. בסופו של דבר אני מבינה מה עומד מאחורי היחס המשפיל הזה של המשטרה. זה חוסר אונים והתסכול שלהם כשהם לא יכולים לעשות כלום מול ילדים בגיל עשר".