הרב חננאל זייני
הרב חננאל זייני צילום: אריאל מינקוב

מידי שנה בשנה, כאשר אנו מתקרבים לימי בין המצרים, ימי האבל על היציאה לגלות, על חורבן העם התורה והארץ, נזכרים רבים לדבר על שנאת חינם, בדרך כלל בהקשר הפוליטי.

במסגרת זו, לא רק שאין ניסיון להמעיט את השנאה, אלא אדרבה: ישנה הזדמנות להטיח ביריבים הפוליטיים את האשמה הבלעדית לכל מה שמקולקל ומושחת. באופן זה ניתן לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: השנאה מקבלת לגיטימציה רחבה שהרי האחר הוא הבעיה, וכך ניתן להתחזק פוליטית על חשבונו.

הרי לא באמת מעניין אף אחד שבית המקדש נחרב על שנאת חינם. אם הציבור היה רוצה שבית המקדש ייבנה, הוא היה נבנה מזמן. המציאות היא שכל כך פוחדים מזה שהמקדש ייבנה עד שאפילו להתפלל בהר הבית כמו שצריך אי אפשר.

לעומת זאת, כאשר חז"ל מתייחסים לחורבנה של ירושלים, כלומר לחורבננו הלאומי, הם מציגים סיבות אחרות לגמרי: "אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת... אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית... אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן... אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה... אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול... אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה... א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים...".

קל להזדהות עם הסברים חברתיים כמו 'שנאת חינם', אפשר לאסוף סביבם את כלל גווני הקשת הפוליטית, ליצור פאנלים ומעגלי שיח בסגנון מיזם "הלילה לא לומדים תורה" שמתקיים מדי ערב ט' באב שבו מתקבצים יחדיו אנשים ממחנות אידאולוגיים שונים, לעיסוק בנושא חברתי אקטואלי. במסגרת זו כמובן, לדבר על כך שכל מי שאינו מתפשר על אמונתו וערכיו הוא קיצוני, משיחי ומסוכן. לעומת זאת, הרבה יותר מורכב לעסוק במהות, בהיבטים רוחניים ודתיים, כפי שאומרים חז"ל לעיל. דיון מסוג זה הוא טעון הרבה יותר, וההשלכות שלו מחייבות מאד. מעבר לכך שהוא מצריך עומק, לצד יכולת לדחיית סיפוקים רגעיים ועד לכדי ניתוק זמני, רחמנא ליצלן מזירת הטוויטר.

בקטע זה מצביעים חז"ל על בעיות רבות מהן אנו סובלים גם כיום. המלחמה אותה מנהלים מספר פוליטיקאים לקידום תחבורה ומסחר בשבת, גם כאשר אין לכך הצדקה כלכלית. העדר הבושה בצעדות גאווה מעורטלות המתקיימות תחת כסות של פלורליזם וקבלת השונה, תוך התרסה כנגד חלקים נרחבים של הציבור. השוואת קטנים וגדולים בטשטוש כל הבדל בין איש לאישה, בין אזרח למחבל ועוד ועוד. אי אפשר להצביע רק על שנאת חינם כגורם החורבן, ולהתעלם משאר דברי חז"ל.

הפלונטר הפוליטי, המלווה לדעת רבים בשנאת חינם, אינו קשור כלל לשמאל או ימין. רבים מידי חצו את הרוביקון תוך דחיקת האידאולוגיות והאמונות לקרן זווית. פוליטיקאים שאינם רואים דיסוננס בהגדרתם את עצמם כאנשי ימין שמשתפים פעולה עם נציגי התנועה האסלאמית, כשמנגד פוליטיקאים, לצד אנשי ציבור ותקשורת בימין, שעבורם אידאולוגיה, תלויה בנאמנות עיוורת לפרסונה במקום לרעיון. מציאות זו מוכיחה שהדיון אצלם הוא על כלום ושום דבר. על חינם.

המציאות הפוליטית הפכה לפוליטיקת זהויות ומאבקים תפלים בין אלה המוגדרים, בעיקר על פי עצמם כשמאל או ימין, בעוד שהמאבק האמיתי בו תלוי קיומה של מדינת ישראל, הוא על דמותה של מדינת ישראל במישור הרוחני-דתי. קידום של תפיסות פרוגרסיביות של מגדר, של קידום זכויות הפרט המיעוט כנגד טובת הציבור, של טשטוש זהויות בין ישראל לעמים (וכמובן תוך טשטוש העובדות שסותרות את סדר היום הפוליטי). הדיון הוא על מדינת ישראל, מול מדינת כל אזרחיה.

הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני "אור וישועה" בחיפה