פגישת לפיד וביידן
פגישת לפיד וביידן צילום: אמיל סלמן

האבק שהתפזר אחרי הביקור החגיגי של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בישראל הותיר אחריו משקעים מדיניים. ישראל הסכימה עוד לפני הביקור לבקשה האמריקנית לשדרג את מעמד המשרד לעניינים פלשתיניים שפעל בתוך השגרירות ובעצם ליצור נציגות לפלשתינים במערב ירושלים, מבלי לקרוא לה בשם קונסוליה. שר הביטחון הסכים לאשר תוכניות בנייה פלשתיניות שכוללות אישורים למבנים בלתי חוקיים שנבנו בשטחי C במסגרת ההשתלטות הפלשתינית על השטחים הללו.

לצד זאת, לשכת ראש הממשלה יאיר לפיד הורתה להסיר מסדר יומה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים תוכניות לבניית כאלפיים יחידות דיור ליהודים במזרח ירושלים. כמו כן אושר לחלק אישורי כניסה נוספים לעובדים מעזה לישראל ולפתוח בצפון יהודה ושומרון מעבר חדש שייקרא 'סאלם' לצורך כניסת ערביי ישראל לעיר ג'נין, שממנה יצאו בחודשים האחרונים כמה וכמה פיגועי טרור.

ביקורו של ביידן העלה את השאלה אם הממשלה הנוכחית בהנהגת יאיר לפיד משנה במכוון את הנרטיב בנושא הפלשתיני ומעלה אותו לסדר היום. הדעה הרווחת היא שהנרטיב השתנה עוד כשבנט עמד בראשות הממשלה, והדאגה המרכזית של הימין הישראלי צריכה להיות מפני בני גנץ אפילו יותר מיאיר לפיד.

הדוגמה הטובה ביותר הממחישה את המצב בתחום הזה עולה משיחה עם יושבת ראש סיעת הציונות הדתית, חברת הכנסת אורית סטרוק, שמסתכלת על ביקור ביידן בדאגה. לדעתה, "מה שקיבלנו בביקור הוא לא יותר מ'שטחים תמורת חיוכים'. רגע אחרי שהביקור הסתיים, אנחנו יודעים שאלה היו בסך הכול חיוכים, ושילמנו במטבע מזומן של שטח".

התשלום הוא שינוי הנרטיב והחזרת המדינה הפלשתינית לסדר היום הציבורי?

"אבו מאזן ויתר לפני יותר מעשר שנים הרעיון של השגת מדינה פלשתינית בדרך של משא ומתן. הוא הולך להשיג מדינה פלשתינית בדרך חד־צדדית, כשפרויקט הדגל שלו, הממומן, המתוקצב והרשמי, הוא השתלטות על השטח כדי להקים דה־פקטו מדינה פלשתינית. מה שקורה הוא שבני גנץ, באופן שיטתי, כאיש שמאל המזוהה עם הפרויקט הזה, פועל כרגל מסיימת של אבו מאזן. אבו מאזן בונה באופן בלתי חוקי ותופס עוד ועוד שטח, ובני גנץ אומר שבשלב הראשון לא נפריע לאבו מאזן בהשתלטותו, ובשלב השני נכשיר ונלבין את מה שהוא בונה".

איך את מסבירה את זה שהשרים המזוהים עם מפלגות הימין בממשלה לא מבינים את בעיית גנץ?

"התקשרתי אישית לכל חבריי בממשלה הארורה הזו שנבחרו בקולות הימין - איילת שקד, נפתלי בנט, גדעון סער, זאב אלקין. התקשרתי אליהם לפני שהוקמה הממשלה ואמרתי להם שזה שהם מקימים קואליציה עם התנועה האסלאמית זה איום ונורא וחטא בל יכופר, אבל לכל הפחות שייאבקו שלא לתת את תיק הביטחון לבני גנץ. הסברתי להם: 'אם אתם אומרים לכולם שאתם בונים ממשלה ומספרים לכולם שהיא ממשלת סטטוס קוו שלא תשנה כלום בהיבט המדיני - כשבני גנץ שר ביטחון לא צריך הסכם כדי שתהיה מדינה פלשתינית. מספיק ההסכם הקואליציוני עם בני גנץ'.

"אלקין וסער הם הסיפור העצוב ביותר מבחינתי. הם אמרו לי שיחתימו את גנץ על סעיף שיחייב אותו לנהל מערכה ולסכל את ההשתלטות הפלשתינית בשטחי C. במשך 24 שעות ההסכם הקואליציוני לא נחתם כי אלקין התעקש שהוא לא ייחתם לפני שגנץ ולפיד יחתמו על הסעיף הזה. רגע אחרי שהם חתמו לא קרה כלום ושום דבר. גנץ חתם, ומה עשו אלקין וסער? כלום. היום הם כבר מתמסרים לו על מלא".

אבל הרי לשרי הימין אמורה להיות אמירה בממשלה הזו על פי ההסכם הקואליציוני.

"נכון. כביכול, בזמן הקמת הממשלה הם עשו עבודה טובה, הם עיגנו בעבודת הממשלה את היכולת לנטרל מגמות לא רצויות בצד השני. אבל את התקנון הזה אפשר לתלות על הקיר. אם רק לפני שבוע ביום שישי אני שומעת שיוסי ביילין השתחל לסדר היום של הממשלה, ואני כחברת כנסת מהאופוזיציה צריכה להפעיל כוח כדי לסכל את המינוי הזה בגלל שנפתלי בנט נרדם בשמירה, ולוחצת עד שאיילת שקד פונה לבנט ודורשת שהמינוי לא יעלה לסדר היום - אז זה המצב בסופו של דבר. רק אז, בארבע אחרי הצהריים, יכולתי להיכנס למטבח להכין שבת. איפה אתם חברים? מה קורה לכם? אתם עסוקים בשיקום הקריירה המתרסקת שלכם ולא עומדים על משמרתכם. נתתם את ההגה ללפיד ואתם לא שם כדי למנוע ממנו להשתולל".

"האמריקנים מבינים שמספיק שימצמצו ואנחנו נקפיא"

איש הימין וחבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד מסכים גם הוא שביקור ביידן לא שינה את הנרטיב, והאות לשינוי היה הקמת ממשלת לפיד-בנט. "הנרטיב לא השתנה, שהרי גנץ ביקר את אבו מאזן גם קודם, והעביר לו 500 מיליון עאלק־הלוואה גם קודם, וכאילו קיזזו את כספי הטרור גם קודם, ועצמו עין בשנים האחרונות – גם בתקופת נתניהו – כלפי ההשתלטות הפלשתינית בשטחי C ולא הרסו אותה", אומר אלדד ומוסיף: "זה שהנרטיב והמדיניות לא השתנו לא נאמר לשבחם של גנץ או של לפיד, אלא לגנותם של האנשים שקראו לעצמם ימין בממשלה הזאת ולא הפעילו את כל כוחם כדי שהמצב יהיה שונה. מה, הם הקימו את אביתר? הורידו את חאן אל־אחמר? אני לא רואה שינוי דרמטי. לשמחתי, יש לציין, כי חשבתי שיהיה הרבה יותר גרוע".

נעשו כאן מחוות מאוד משמעותיות לקראת ביקור ביידן – כולל הסכמה לשדרוג המשרד לעניינים פלשתיניים בשגרירות, נסיעה של הנשיא ללא ליווי ישראלי למזרח ירושלים והכשרת בנייה בלתי חוקית בשטח C.

"המחוות שנעשו עבור הפלשתינים הן בושה וחרפה, אבל לא שינוי של הנרטיב. בנט היה עושה בדיוק מה שעשה לפיד. הוא לא היה עוצר את ביידן מלהגיע לאוגוסטה ויקטוריה ולא היה נוזף בו על שאנשיו הסירו מרכב השרד את דגלי ישראל.

"צריך לשים לב גם לשאלת המחיר. האמריקנים מתעקשים לא לפתוח את הקונסוליה במזרח ירושלים אלא שהמשרד לעניינים פלשתיניים יפעל במערב העיר. המחיר של המחוות הוא מחיר כבד, והוא גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. זה שעיכבו את הבנייה בירושלים זה מחיר לטווח קצר ומחיר לטווח ארוך. נניח שיאשרו בשבוע הבא את אלפיים יחידות הדיור שנדחו בהוראת הדרג המדיני, כביכול כדי לא להרגיז את ביידן, אבל עדיין נותר נזק בטווח הארוך, כי האמריקנים מבינים שמספיק שהם ימצמצו ואנחנו נרוץ להקפיא".

ועוד לא דיברנו על הנזק שבעצם מתן הלגיטימיות מחדש לרשות כגוף ש"חותר לשלום".

"אכן, הנזקים הללו גורמים להתעוררות של נרטיב קיום הרשות הפלשתינית, וקשה לאמוד עד כמה גדול יהיה הנזק מכך. הרי היה ברור בשנים האחרונות שאין כאן פרטנר ושהדברים לא ריאליים, ואפילו ביידן הבין שהוא מדבר על שתי מדינות אבל אין לכך היתכנות אמיתית. עכשיו פתאום שוב מדברים על זה, וכשגנץ נוסע לאבו מאזן ולעבדאללה מלך ירדן הם לא מדברים רק על סידורי הביטחון אלא גם מנסים לפתוח אופק מדיני. במקביל האירופים מחדשים ועדה משותפת לישראל ולאיחוד האירופי רק כדי שהם יוכלו לדבר במקביל ברמה הדיפלומטית על פתרון שתי המדינות ולטפטף לנו אותו.

"להבנתי הסימנים הללו מדאיגים מאוד. הם אומרים שאולי אנחנו צריכים לצפות לתקופה שאחרי הבחירות, למצב שבו שוב ממשלת ישראל תהיה תלויה בגוף לאומי שיהיו לו קווים אדומים. לליכוד אין קווים אדומים אמיתיים. המצב הזה משליך על שיקולים של הבוחרים, שצריכים לחשוב את מי הם צריכים לחזק כדי להביא לקואליציה שיהיו לה קווים אדומים בתחום המדיני".

"כפי שעשינו באוסלו"

מאיר דויטש, מנכ"ל 'רגבים', מונה את הנזקים שגרם לדעתו הביקור ופותח באלו המדיניים. "הביקור הרשמי של ביידן במזרח ירושלים ללא נוכחות ישראלית, זו בעצם השלמה ישראלית עם המצב שבו ארצות הברית רואה במזרח ירושלים את בירת המדינה הפלשתינית. הדבר השני היה המשרד לעניינים פלשתיניים, שהיה כפוף לשגריר ארצות הברית בישראל בשל החלטת הנשיא טראמפ, ולקראת הפגישה האמריקנים שדרגו את מעמדו כך שהוא מדווח ישירות למחלקת המדינה – ומבחינת התנהלות זו נציגות דיפלומטית בבירת ישראל לכל דבר, וזו עוד פגיעה במעמדה של ירושלים".

וזה לא נגמר בנזק מדיני, אלא גם בהתחייבות לבנייה לפלשתינים או בהכשרת בנייה בלתי חוקית בשטח C.

"יום לפני הביקור גילינו שבמסגרת ההטבות לפלשתינים שר הביטחון מקדם שש תוכניות בינוי פלשתיניות ביהודה ושומרון. דרשנו ממשרד הביטחון לפרסם את התוכניות, אבל הוא סירב ורק פרסם את השמות של המקומות שבהם יקודמו התוכניות האלה. מדובר בתוכניות בעייתיות מאוד שמנתקות את גוש עציון מירושלים ואת האפשרות העתידית לחבר בין מערב הגוש למזרחו, וכל זה בנוסף לעוד הטבות שייתנו לפלשתינים. ההחלטה הזאת לא עברה דרך הקבינט המדיני־ביטחוני, למרות שזה מה שהיה אמור לקרות".

השבוע התכנס הקבינט לדון באישור של שש התוכניות שעליהן מדבר דויטש. שר הביטחון בני גנץ נשאל שאלות קשות על התוכניות המדוברות וענה: "זה שקר, זה פשוט לא נכון אלא קמפיין שקרי. כל אישורי הבנייה הם רק בתוך השטח הפלשתיני ואין הלבנה של בנייה בלתי חוקית", אמר גנץ, והזכיר את אישור אלפי יחידות הדיור ליהודים בישיבה האחרונה של מועצת התכנון העליונה. נזכיר רק שחלק מיחידות דיור אלה, וכמחצית מהיחידות שאושרו במועצת התכנון הקודמת, שהתכנסה חודשים ארוכים לפני כן, מעוכבות על ידי אותו גנץ עצמו, שביד אחת אישר וביד השנייה מעכב.

מאיר דויטש מסביר כי "הדברים של גנץ בקבינט מצביעים על חוסר הבנה מוחלט של המצב, וחמור מכך - מוכיחים שגנץ מעביר בפועל שטחים של מדינת ישראל לידי הרשות הפלשתינית. הרי אי אפשר לומר את המילים 'אישרנו' ו'שטח שלהם' באותו משפט", הוא מסביר, "מכיוון שאם התוכניות המדוברות היו בשטחי A או B, הנמצאים בשליטת הרשות, אזי אין למינהל האזרחי סמכות תכנון במקום; ואם התוכניות מקודמות בשטח C, שבו יש למינהל האזרחי סמכויות תכנון, אזי לא מדובר בשטח 'שלהם' כפי שהוא טוען, אלא שלנו".

לדברי דויטש, "אם מדובר בשטח C שהרשות הפלשתינית השתלטה עליו באופן לא חוקי, הרי שמדובר במחדל ענק של המדינה המאפשרת לסלול כבישים, לבנות בתים ומבני ציבור, לחבר לחשמל ומים והכול בניגוד לחוק, ולבסוף עוד להצטדק ולומר שזה בשטח שלהם. אקט כזה של הפיכת שטח C לשטח B דה־פקטו מצריך החלטה של הקבינט המדיני־ביטחוני כדי למזער את הנזק להתיישבות. אנו דורשים לחשוף את פרטי התוכניות לציבור ולהביא את אישורן להחלטת הקבינט".

בסופו של דבר, בתקופה שבה פועלת ממשלת מעבר וישראל נמצאת בדרכה לבחירות, חשוב מאוד להדגיש שכל הסימנים מעידים על כך שהעולם הבין שהממשלה הנוכחית מעוניינת להחזיר את הפלשתינים לעניינים. זה ניכר הן מהתנהלות האיחוד האירופי, הן מצד הממשל האמריקני ובעיקר ביחס כלפי אבו מאזן. בשבועות האחרונים התחרו ביניהם בכירי הממשלה מי יצלצל ראשון ליושב ראש הרשות הפלשתינית לברך אותו לרגל חג הקורבן המוסלמי. שר הביטחון בני גנץ אפילו נסע לביקור אישי.

ישראל קיבלה בתמורה ביקור של ביידן ברשות הפלשתינית שבו הרשה לעצמו אבו מאזן ללהג את המשפט הבא: "אני מושיט יד להנהגה הישראלית לשלום של אמיצים, כפי שעשינו באוסלו". ביידן עצמו רמז שישראל צריכה להבין לליבם של הפלשתינים ואמר: "העם הפלשתיני כואב עכשיו, את התסכול וחוסר האונים אנחנו מרגישים בוושינגטון. העם הפלשתיני ראוי למדינה''.

הנרטיב ללא ספק כבר השתנה, אבל את הנזקים תצטרך לתקן הממשלה הבאה, אם בכלל היא תהיה כזו שסדר היום שלה יעסוק בטיפול בסוגיות מעין אלו. כך או כך, אין ספק שהמחיר ששילמה ישראל על ביקור ביידן מורגש באופן מינורי כעת, אבל תהיה לו השלכה לשנים קדימה.

***