פינה מספר 28 בסדרת "חינוך מהבית"
"חידה", כך פותח הרב יונה גודמן את פינתו השבועית, "מי יכול לומר לי מה המילה הראשונה בתורה?". לדבריו, יש להניח שכל ילד כבר מגיל יסודי ידע מייד את התשובה: "בראשית". השאלה השנייה טיפה קשה יותר: "מי יודע מה המילה האחרונה בתורה?".
כאן, לדעתו, רק בגיל מבוגר קצת יותר ידעו רבים את התשובה, "ישראל" (סוף הפסוק האחרון בתורה הוא: "לעיני כל ישראל"). את התשובה ידעו בין השאר בזכות הדרשה המציעה לחבר את האות האחרונה בחמשת חומשי תורה עם האות הראשונה (מהמילה 'בראשית'), ולקבל 'לב'.
ברם, כך לדברי הרב גודמן, קשה הרבה יותר לקבל תשובה לשאלה – "מה המילה האחרונה בתנ"ך כולו?". הרוב לא יודעים זאת, אך התנ"ך, בפסוק האחרון בספר האחרון (הוא 'דברי הימים') מסיים בתיאור כורש מלך פרס. כורש, שכבש חלקים רחבים בעולם, כולל ישראל, קורא בפסוק האחרון לבני ישראל לשוב לביתם ולבנות מחדש את ארצם, את בירתם ירושלים ואת 'הבית' בירושלים. התנ"ך מסתיים בקריאתו של כורש: "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, ה' אֱלֹקיו עִמּוֹ, וְיָעַל".
מכאן, שהמילה האחרונה בתנ"ך, איתה אנו יוצאים לדרך, היא "ויעל". זו בהחלט מילה משמעותית. מילה זו, האחרונה בתנ"ך, מהווה קריאה לכל אחד מאיתנו, לחתור לחיים של עלייה והתעלות. לבחור בחיים של צמיחה והתקדמות. לא רק פיזית, אלא גם רוחנית.
לדעתו, יש כאן יסוד חינוכי גדול. במקום להתמקד בהטלת איסורים על ילדים, בשילוב של פקודות והגבלות, רצוי להשקיע רבות בחינוך שנועד לטפח שאיפה אישית שלהם להתעלות בדרך ה'. כמובן, יש מקום גם לכללים, ואף בתורה יש לא רק 'מצוות עשה' אלא גם 'מצוות לא תעשה'. אך המנוע צריך להיות רצון פנימי לעלות ולהתעלות.
"הבנה זו", כך לדבריו, "מציבה במוקד שאיפה אחרת, שורשית יותר, מאשר רק המעשים שאליהם נכוון את ילדינו. ברוח ההקדמה של האדמו"ר מפיאסצנה ל'חובות התלמידים', היא מדריכה אותנו לחנך את הילדים 'לקחת' אחריות על עצמם ולרצות מעצמם לצמוח".
כך ב'תשעת הימים', וכך בעצם לאורך השנה כולה.