מיכי וסרטייל
מיכי וסרטייל צילום: באדיבות המצולם

חבר טוב ישב שבעה על אמו סיפר על מידותיה ומעלותיה. פעם, שאל את אימו, מה הסוד שלה, איך היא מסתדרת עם ארבע כלותיה כל כך יפה.

מעולם לא שמע אותה מתווכחת איתן... חייכה וענתה לו: "יש לי חורים בלשון..." כשראתה שאיננו מבין, הסבירה, "אני נושכת את הלשון כדי למנוע מלהעיר להן הערות שאינני יודעת כיצד תתיישבנה על ליבן..."

כולם מכירים את דברי הרב קוק זצ"ל "מוטב נהיה שוגגין באהבת חינם מאשר שוגגין בשנאת חינם", ו-"...ניבנה וייבנה העולם עימנו בשל אהבת חינם".

אבל ראוי להתעכב דווקא על מחלוקות גם אלו שהן לשם שמיים, על חילוקי דעות לעומת דרכה של החמות שנשכה את לשונה שלה כדי להימנע מחילוקי דעות עם כלותיה, שמי יודע אנה תגענה.

פעם ניגש ת"ח מהארץ לרבי מחב"ד זצ"ל והעלה בפניו את מנהג חב"ד שלא לישון בסוכה. הרבי ענהו שכך נהגו בחב"ד כבר מימי הרבי הזקן מלפני 100 שנה והמעוררים את העניין הם בעלי מחלוקת שמחפשים מחלוקת לשם מחלוקת ואין עניינם לשם שמיים.

מסוג המחלוקות שמעכבות ומרחיקות את הגאולה השלמה! כשהתעקש אותו ת"ח, שאל אותו הרבי, וכי סיימתם בארץ ישראל ללמד את כל ילדי ישראל קריאת שמע, ואהבת לרעך כמוך, מזוזה ושבת קודש שאתם כבר פנויים למחלוקות... יש עוד כל כך הרבה מה לעשות בישראל למען שמו באהבה.

הייתי עד להדרכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל במחלוקת לגיטימית לחלוטין, מחלוקת עניינית לשם שמיים, והרב הדריך כך: "אתה השכם והערב לבית המדרש והם כלים מעליהם", דהיינו, אל תבזבז כוחותיך וזמנך היקר על ויכוחים ושכנועים. תחשוב שיש להם סברה חזקה כמו הסברה שלך.

בכל בוקר, אחר אמירת סדר קרבנות אומרים את פרק "איזהו מקומן של זבחים". פרק מובחר, פרק שאין בו מחלוקת. פרק משניות שלם שאין בו מחלוקת! פרק זה ראוי להילמד בכל יום ויום ולהזכיר לנו כמה שונא הקב"ה את המחלוקת. מרגש.

אני הקטן תוהה אם לא רק שפרק זה הוא בעניין סדר הקרבנות שאת פסוקיהם קראנו קודם, אלא שהוא רומז לעניין כיבוש הדעת וכיבוד דעת הזולת, ההימנעות מלהביע דעה אחרת, לשתוק, על מנת לחסוך מחלוקת, זוהי הקרבה. השותק מקריב מעומק קרביו שלו. ה"אין מחלוקת" הוא תולדה של הקרבה. הקרבה עצומה בדממתה שעולה בדמים, הופכת להקרבה שבין אדם לקונו. (ושכר הקרבה זו בגופו, "ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה").

בצדק נדאג, שמא השותק, סופג ובולע את מילותיו ודעותיו, יתפרץ ביום מן הימים ובאופן עוד פחות ראוי... לא כל אחד יודע לנשוך את לשונו כאותה חמות. לכן, זה נקרא קרבן שמקרב את הלבבות, כמו הקרבן במקדש, שנועד לקרב את המקריב להקב"ה. כשהקרבה נעשית על מנת לקרב, היא לשם שמיים. וה"אין מחלוקת" יתקיים.

יש המתפארים במחלוקת לשם שמיים שהרי סופה להתקיים.... ויש לתהות, שמא זה הדיעבד. כלומר, כיוון שהיא לשם שמיים, למרות שהיא מחלוקת, סופה להתקיים. אבל, מלכתחילה המחלוקת פחות רצויה! הריהי שנואה על הקב"ה... ועל ישראל! ובמיוחד על צעירי ישראל!

שמא, ראוי יותר שיתפלל אדם על בר פלוגתא שלו באהבה, שהקב"ה ייתן בלב חברו דעת ותבונה ויתקן דעתו... על דרך מה שהיו מקדמין את המנודה בבית המקדש (השוכן בבית זה ייתן בליבך ותשמע דברי חבריך ויקרבוך...) ומכוון אני לדעת הירושלמי על התפילה בכניסה לבית המדרש, שיהיה ללומד אורך רוח וסבלנות לדעת חברו.

במיוחד בימינו, כשכולם מחוברים לרשתות החברתיות, יש לקחת בחשבון שלמחלוקות ולכל אמירה יש תהודה רבה יותר מאי פעם, ומה שיכול להישמע בבית המדרש פנימה, לא בהכרח יישמע נכון מחוץ לכתליו. גלי הדף איומים, רעים והרסניים מתרוצצים ללא שליטה באוויר ארצנו.

רבו המחלוקות "לשם שמים" בישראל והקדים אותנו הסבא מקלם שאמר שאינו מכיר בימינו מחלוקת לשם שמיים... וכך גם הרב יהושע רוזן זצ"ל שברח ממחלוקת כמו מאש.

אבל המציאות היא שיש בעולם דעות שונות, אי אפשר שאסכים לדברי חברי ובנוסף, הרי עניינה של תורה הוא בירור אמיתתה, וגם "שבעים פנים לתורה". אכן, צריך לראות מה משמעות הדעה שאשמיע, האם הצער שווה את הנזק, האם הדעה האחרת נאמרת מתוך כבוד לבר פלוגתא, כפי שנהגו בית הלל להשמיע את דברי בית שמאי תחילה כדי לכבד ולהראות שהבינו נכונה את דבריהם ורק לאחר מכן השמיעו את דברי הלל עצמם. האם נפגשו ודנו החולקים או שרק התכתבו מעל גלי האתר ובפומבי באמצעות שלוחים נאמנים שיש חשש שהביאו דברים שלא כהווייתם. ואני מזכיר שוב את גלי התהודה ההרסניים שיש בדורנו בידי בעלי עניין וכאלו שלא מבינים את העניין.

ואולי יש לחלק בין חילוקי דעות שהם לגיטימיים לבין מחלוקת שהיא תופעת לוואי של חילוקי דעות.

מה חושבים הצעירים השומעים קיומם של מחלוקות מעל גלי האתר ובעיתונות במקום שיש אפשרות לשבת ולדון פנים אל פנים. חכמים מציעים גם, שיביע דעתו מי שמומחה ואחראי בנושא המדובר. מי שעסוק בהתיישבות, בהתיישבות. המומחה בענייני ממונות, אז בממונות. המומחה והעוסק בענייני הנהגה לאומית וכיו"ב.

כדי להשפיע במעגל רחב, צריך שהדברים יישמעו. הדברים יישמעו כשנאמרים וגם נשמעים באהבה ובנועם. ויהיו נא דברי רבותינו הגדולים כולם נר לרגלינו, לברוח מן המחלוקת ותוצאותיה.

ואנחנו, שעסוקים בלהרבות אהבת ישראל ואהבת חסד בכל ימות השנה וזוכים להרבות חיבורים בעם ישראל, אנו קוראים באלה שלושת השבועות להרבות אחדות בישראל, להוסיף אהבת ישראל, לתקן טעותנו וחטאנו הגדול מלפני 1900 שנה ובמהרה נראה אור חדש על ציון.