תמר הר-פז
תמר הר-פז צילום: מוטי קקון

לפתחה של אפרת פינק, שופטת בביהמ"ש לעניינים מנהליים בלוד (מכוח מינוי זמני של אסתר חיות) הגיעה תביעה של זוג ישראלי, שערך טקס נישואים באמצעות היוועדות חזותית (זום) מול מדינת יוטה, שבארה"ב.

האישה שהינה יהודיה והגבר שרשום במרשם האוכלוסין כחסר דת פנו לפקיד הרישום במשרד הפנים בדרישה לרשום אותם כנשואים.

פקיד משרד הפנים סרב להכיר בנישואיהם, בטענה שהם נכחו בארץ בעת עריכת הטקס ולפיכך לא הדין במדינת יוטה חל עליהם בעת הטקס, אלא הדין הישראלי, אשר אינו מכיר בנישואיהם.

הפקיד הוסיף כי אם יוכר טקס כזה, כל אחד יוכל לעקוף את החוק בוועידה חזותית פשוטה מהבית, והמדינה תאבד את היכולת לעצב את דיני הנישואים שלה.

בני הזוג עתרו לבית המשפט המחוזי בלוד בדרישה לחייב את משרד הפנים לרשום אותם כנשואים. בפסק הדין הפנתה השופטת אפרת פינק לפסיקת ביהמ"ש העליון לפיה פעולתו של פקיד הרישום פורמאלית בלבד ואין מתפקידו ליתן דעתו על תוקפם של הנישואין.

השופטת הוסיפה ופסקה כי חוסר סמכותו של פקיד משרד הפנים ליתן דעתו על נפקות תעודת נישואים זרה, כולל גם חוסר סמכות לדון במהו מקום עריכתם של הנישואים ובמילים אחרות, לשיטתה, חוסר הסמכות של הפקיד ליתן דעתו על תוקף נישואין שנערכו במדינה אחרת, כולל גם את חוסר הסמכות ליתן דעתו האם הנישואים נערכו במדינה אחרת.

לדברי השופטת משהציגו העותרים תעודה ציבורית שעל פניה היא תקינה, היה על פקיד משרד הפנים לרשום אותם כנשואים, מבלי לערוך בירור בעניינם. פסק דין זה מהווה כרסום משמעותי בהלכה שהייתה נהוגה עד כה, לפיה מדינת ישראל קובעת לבד את המדיניות שלה לגבי הכרה בנישואים, וכופה עליה להישמע בעניין זה למשפטן של מדינות זרות. לפי פסה"ד די בכך שהמדינה הזרה, שהנפיקה את מסמך הנישואים מכירה בו, כדי לחייב גם את מדינת ישראל להכיר בו.

עוד הוסיפה פינק שלא בהכרח מירב הזיקות של הטקס הן דווקא לישראל, כי עורך הטקס שהה ביוטה, רישיון הנישואין הוצא ביוטה וגם האפוסטיל המאמת את תעודת הנישואין ניתן ביוטה. מה שמתמיה הוא ההתעלמות מכך שבני הזוג עצמם היו בישראל ועם כל הכבוד מדובר בנישואים שלהם , איך זה שבטקס נישואיהם הפכו דווקא בני הזוג לאלמנט שולי? יתר על כן, אפוסטיל הוא בסה"כ אימות של מסמך. חלק אינטגרלי מעריכתו כאשר מדובר במדינה אחרת. ממתי נותנים לו מעמד מכונן?

נוצר כשל לוגי, לפיו אם למשל בעת עריכת הטקס בזום, הזוג היה פותח את הרמקולים במחשב מעל גובה הדציבלים המותר, הוא היה נקנס כי הדבר קרה בישראל. כך גם אם את הטקס היה קוטע שליח שהיה מגיע לביתם ומביא להם מסירה משפטית.

הרשויות היו מכירות במסירה המשפטית הזו כמסירה שנעשתה בארץ ועם זאת השופטת קובעת שבאותה העת, בני הזוג נכחו בטקס שלאו דווקא נערך בישראל.

אז השופטת הצליחה אולי ליצור בלהטוטים מבנה משפטי מלאכותי, שבו היא חיה בשלום עם התוצאה אליה רצתה להגיע , אבל על הדרך היא הרסה את חוקי הפיזיקה. לראשונה, נקבע שבן אדם הצליח להיות נוכח ב- 2 מיקומים שונים בעת ובעונה אחת. לא היה יותר פשוט הפתרון שהציע משרד הפנים? לקבוע שלא ארע טקס נישואים?

בהמשך השופטת כותבת שמשרד הפנים לא פירט טעות כלשהי בתעודת הנישואים שהגישו העותרים, המצדיקה העברתה לבירור. קביעה קצת מוזרה. כי מה זה הטענה של משרד הפנים שמקום הנישואים שמופיע בתעודה שגוי? לא פירוט של טעות בה? אמנם לגבי הטענה הזו, השופטת קבעה שמחוץ לסמכותו של משרד הפנים לטעון אותה , אבל חייבת להיות איזושהי קוהרנטיות. היא לא יכולה גם לקבוע שמשרד הפנים לא פירט פגם בתעודת הנישואים וגם לקבוע שהפגם שהוא פירט נמצא מחוץ לתחום סמכותו.

בסוף פסק הדין השופטת כותבת כי סיכומה של ההחלטה היא שאל לו לפקיד הרישום להחליט בדבר מקום עריכת הטקס, כאשר מדובר בשאלה מורכבת המחייבת שיקול דעת שיפוטי. "הלכת פונק" המפורסמת לא קבעה שפקיד אינו יכול לקבוע בעניין מורכב, היא קבעה שהוא אינו יכול לקבוע בעניין מהותי וזה לא אותו דבר, אבל גם אם נניח לזה, איך בדיוק קובעים מהי "שאלה מורכבת, המחייבת שיקול דעת שיפוטי?" איך פקיד הרישום יכול לדעת אם תעודה מסוימת מעלה שאלה מורכבת, המחייבת שיקול דעת שיפוטי, הרי בשביל זה הוא צריך להכריע בשאלה מורכבת, המחייבת שיקול דעת שיפוטי ואיך התעודה תגיע לבית המשפט על מנת שיפעיל כאן את שיקול הדעת השיפוטי שלו? השופטת פינק, הרי קבעה שלפקיד הרישום אין סמכות לעכב את הרישום לצרכי בירור.

פסק הדין הזה, המלא סתירות, מסתיים בסקירה רחבה על מה ניתן ללמוד מדיני הוצאת דיבה, הפרת זכויות יוצרים באינטרנט וניהול דיונים באמצעות האינטרנט בארה"ב . פינק סבורה שזו סקירה נורא רלבנטית להליך שנועד לברר האם פקיד הרישום היה רשאי לסרב לתעודת הנישואים מיוטה. אפשר להתווכח על זה, בייחוד לאור העובדה שבסוף הסקירה השופטת מגיעה למסקנה שלא ניתן ללמוד מזה כלום לשאלת המיקום.

ועדיין אי אפשר שלא להתפעל מההרחבה וההתעמקות שמקבל בפסק הדין נושא יישום ההתפתחות הטכנולוגית בשדה המשפט, לעומת זחיחות הדעת והשרירותיות שהתקבלה בה ההחלטה שפקיד הרישום אינו רשאי ליתן דעתו על מיקום טקס עריכת הנישואים, כי מיקום גיאוגרפי זו שאלה מהותית .

תמר הר-פז, תושבת מעלה שומרון עו"ד ופובליציסטית