עורך הדין יוסי פוקס
עורך הדין יוסי פוקסצילום: נעמה שטרן

כמעט 17 שנים נדרשו לעורך הדין יוסי פוקס כדי להעלות על הכתב את קורות המאבק המשפטי שהוביל והיה שותף לו, נגד ההתנתקות מגוש קטיף. זה לא רק בגלל שאחיו התגורר עם משפחתו בגוש ואחותו עשתה שם שירות לאומי, זה גם לא מפני שחווה בעצמו את הגירוש עם היישוב גני טל, חוויה שגרמה לשערותיו להאפיר בן לילה. כמעט שנתיים מחייו הוא הקדיש למאבק הזה, שנכשל. "אומנם לא נעקרתי מהבית, אבל זו הייתה עבורי מכה פסיכולוגית קשה", הוא מתאר.

לאחר שמחסום כיסופים נסגר מאחורי גבו של אחרון המתיישבים, פוקס רק רצה להניח הכול מאחוריו, לחזור לנסח חוזי נדל"ן ולא לגעת יותר בפצע המדמם הזה. ההפסד צרב כל חלק בנשמה. אבל העקורים חשבו אחרת. "באה אליי משלחת ואמרה לי: אחרי שנתיים שפעלת איתנו בהתנדבות למנוע את הגירוש, לא ייתכן שעורכי הדין שהסתובבו בינינו לפני הגירוש הם שיטפלו לנו בפיצויים ולא אתה". פוקס השתכנע, ובשנים הבאות עסק בניסיון למקסם את הפיצויים של משפחות רבות מגוש קטיף – מה שהפגיש אותו מקרוב מאוד גם עם העוולות של המדינה בטיפול בעקורים. כך יצא שהוא לא רק התריע בשער מה עתיד לקרות, אלא גם עסק בתוצאות הקשות של מה שאכן קרה.

"במשך כל השנים התקופה הזאת הייתה מבחינתי משהו שאני צריך לתעד, אבל אין לי מספיק כוחות נפש. ולכן כל פעם כתבתי ועצרתי. את הפלפולים המשפטיים לא הייתה לי בעיה להסביר. הם באים מהראש. אבל היו חלקים אחרים שכתבתי ובכיתי".

אחד החלקים האלה הוא הרצח של טלי חטואל, ארבע בנותיה והעובר שבבטנה. טלי והבנות, תושבות המושב קטיף, היו בדרכן לאשקלון כשמחבלים ירו בהן על ציר כיסופים. המחבלים לא הסתפקו בירי מרחוק, אלא התקרבו וירו בהן שוב מטווח קצר כדי לוודא הריגה. זה היה ביום של משאל מתפקדי הליכוד. "הייתי בקלפי בקריית גת מטעם המטה של עוזי לנדאו נגד ההתנתקות. היינו עסוקים במאבק על המשאל. פתאום אחי מתקשר אליי בוכה, וזה לא אופייני לו. הוא סיפר לי מה קרה וזה גמר אותי. הפיגוע הזה היה אירוע מכונן". הפיגוע התרחש בחסות בתים ערביים שבג"ץ לא התיר להרוס למרות דרישה של מערכת הביטחון. הזעם היה כפול: גם על הרוצחים הערבים חסרי הלב, וגם על החלטת בית המשפט שאמור להגן על אזרחי המדינה.

פוקס שמר כבר אז את כל הכתבות, את כל העתירות שהגיש, את התשובות שקיבל ואת המאמרים שכתב בכל במה שרק הסכימה לפרסם אותם. הוא גם רשם לעצמו יומן אירועים בזמן אמת. כל זה אפשר לו להוציא לאחרונה, שנים רבות לאחר מכן, את ספרו התיעודי 'גירוש בהכשר הבג"צ'.

החלטת בג"ץ אפשרה את הפיגוע. טלי חטואל ובנותיה הי"ד
החלטת בג"ץ אפשרה את הפיגוע. טלי חטואל ובנותיה הי"דצילום: באדיבות המשפחה

מתעורר בלילה עם רעיון לעתירה

השנים מהגירוש אומנם נוקפות, אבל פוקס עדיין מרגיש את התוצאות שלו יום יום אצלו במשרד. "את יודעת כמה לקוחות קברנו?" הוא שואל, קולו נסדק ועיניו מצטעפות. "זה לא נורמלי. עורך דין אמור לקבור לקוחות בני תשעים. אבל אני קובר חבר'ה צעירים. אני חושב שלאף אחד לא היו כל כך הרבה לקוחות שחלו. השבוע עוד לקוח שלנו, צעיר בגילי, אולי קצת פחות, חלה בסרטן ומצבו קשה מאוד, מתפללים עבורו. הוא מאחד מיישובי הגוש. הסטטיסטיקה של מגורשי גוש קטיף לא תואמת את זו של הציבור הכללי. התקפי לב, סרטן, התאבדויות. אם מישהו ייקח את המחקר הזה על עצמו הוא ימצא ממצאים מפחידים. כך אולי אפשר להבין את עומק השבר".

הספר של פוקס נותן רקע על גוש קטיף, על מעמדו המשפטי ועל האקלים הפוליטי, ומשם ממריא לסוגיות המשפטיות, לעתירות ולמאבק הפוליטי. בתוך אלה משולבים מאמרים וכתבות, עתירות ומכתבים. בפרק השלישי הוא מביא את דבריו בוועדת החקירה הממלכתית לחקר הטיפול במפוני גוש קטיף.

פוקס כתב את הספר כדי לתעד מה היה. נראה שרוחב היריעה - מאבק האיתנים שהתחולל אז, הניסיון למצוא כל סדק משפטי שיעכב מעט את הבולדוזרים, שיגרום לציבור שוחרי הזכויות והצדק לשאול את עצמם שאלה או שתיים - כבר נשכח מלב. "הייתי מוקדש לנושא 24/6", הוא אומר, ופתאום נזכר בצו ביניים שרץ להשיג במוצאי שבת משופט העליון אדמונד לוי, לאחר ששרון פיטר את השרים בני אלון ואביגדור ליברמן מהאיחוד הלאומי כדי שיהיה לו רוב בממשלה. "אז אולי 24/6.5", הוא מדייק. "השקעתי את כל יכולותיי וכישוריי כדי שנצליח לסכל את הדבר הזה. בלילות הייתי מתהפך וחושב על עוד רעיונות. לפעמים הייתי קם באמצע הלילה עם איזו מחשבה מה להעלות בוועדת החוקה, חוק ומשפט, על מה לעתור לבג"ץ או על מה לשוחח עם איזה חבר כנסת".

אבל הוא לא כתב רק בגלל העבר, אלא גם בגלל העתיד, כדי שהספר יסייע במאבקים הבאים. "היום, למפרע, אני מבין איך הפסדנו. אני מבין מה קרה בפוליטיקה, איך יכולנו לעשות אחרת כל מיני דברים בוועדות. כשאתה נכשל, אתה לומד". פוקס אינו מטיל דופי בכוונותיהם של הנאבקים בעקירה, "כולם עשו לשם שמיים". הוא גם לא חושב שהיה צריך לנהוג באלימות. אבל כמי שחשב שמאבק משפטי יעכב את ביצוע התוכנית ופעילות נכונה בזירה הפוליטית תחסל אותה לגמרי, הוא סובר שאפשר להפיק לקחים.

"אם היו עוברים כמה קולות בליכוד מהתומכים למתנגדים, זה היה מכריע את הכף. אז לקח אחד, למשל, הוא שלא מצביעים לאדם שלא יודעים מי הוא. יש אנשים בימין שהם חתולים בשק. גם בכנסת האחרונה היו חתולים בשק. בסופו של יום, כשיש כזה מאבק בין ימין לשמאל, ראינו כבר שקול אחד־שניים־שלושה מכריעים מאבק, משנים היסטוריה".

לקח נוסף שהוא מפיק מהמאבק שלו, מהעתירות שבכל פעם הושבו ריקם, הוא שיש לתקן את מערכת המשפט. "ראיתי כבר אז שהמערכת המשפטית היא שחקן פוליטי על מלא. כתבתי על זה מאמר לפני 17 שנה, על פסיביזם שיפוטי לפי הצורך. כשבג"ץ רוצה להיות אקטיביסט הוא אומר לצה"ל מאיזה מרחק לירות בתותחים, כשהוא רוצה להיות פסיבי הוא לא מתערב בפגיעה בזכויות אדם שלא הייתה כמוה. זו מערכת שזקוקה לתיקון".

הספר נועד גם לצורכי הסברה. "הצעירים לא יודעים שפעם לא היו טילים על שדרות. יישובי גוש קטיף היו השכפ"ץ. כשהייתי מבקר את אחי בגני טל, הייתה הפגנה קבועה של יישובי עוטף עזה עם השלטים 'אחים שובו הביתה'. ואז הם שבו הביתה, ותושבי העוטף ירדו למקלט. כמו שאנחנו, תושבי יהודה ושומרון, השכפ"ץ של כל אנשי המרכז". פוקס מתגורר בנווה דניאל. הוא נשוי לרחלי, אב לשישה וסבא לנכדים. הנוף שנפרש מהבית שלו מדהים, נוף של ערי המרכז. ביום טוב, בלי אובך, אפשר לראות מכאן את הים התיכון. שכפ"ץ או לא?

"כשעתרתי לבג"ץ הבאתי מומחי ביטחון שאמרו מה יקרה בעזה בעקבות הגירוש ומה יקרה בישראל. הם לא היו נביאים, זה היה היגיון בריא. הממשלה אמרה שמטרת התוכנית היא להביא למציאות ביטחונית, מדינית ודמוגרפית טובה יותר. ישבנו בוועדת החוקה ואמרנו: אין בעיה, המציאות שאתם מתארים היא מצוינת, אבל זה כרוך בגירוש אזרחים, אז צריך לראות אם התכלית ראויה. תביאו חוות דעת של מי שאתם רוצים – ראש אמ"ן, ראש המוסד, ראש המל"ל. אבל הם לא הסכימו לבוא. כדאי שהאמת תיאמר: לא היה גורם ביטחוני רשמי אחד של מדינת ישראל שהסכים לכתוב באופן רשמי שנסיגה חד־צדדית מרצועת עזה תשפר את המצב הביטחוני של המדינה. הם מצאו רק את איתמר יער, המשנה לראש המל"ל". גם הוא בכיר, מודה פוקס, אבל האישים מהשורה הראשונה לא באו. יער אמר שהתוכנית תצמצם את סדר הכוחות של צה"ל בגבול הרצועה. "שאל אותו מישהו מהליכוד: אם אתה מצמצם במקום אחד, אז יהיה יותר במקום אחר, לא? אתה עושה נסיגה ביטחונית בגלל סד"כ?"

בדבר אחד הייתה לעקירה השפעה דרמטית על הציבור הישראלי ועל הפוליטיקאים, אומר פוקס. "כשרואים את המציאות הביטחונית, וגם כמה זה עלה למדינה תקציבית ומה קרה לעקורים, זה מביא למאזן אימה מול הנסיגות הבאות. במשך שנים כל מנהיג ימין דיבר נגד נסיגות, אבל אצל השמאל זו הייתה האג'נדה. היום את לא שומעת מלפיד, מגנץ ואפילו לא ממרב מיכאלי על אפשרות של עקירת יישובים. זה לא סתם. המציאות הביטחונית הביאה את הציבור הרחב להתפכחות. אז גם אם בתוך תוכם הם חושבים שצריך לפנות – זה לא מוכֵר. ההתפכחות נובעת מהמציאות, מההסברה ומהתיעוד – בעיקר לצעירים".

כשארגוני זכויות האדם שתקו

הוריו של פוקס עלו מברוקלין בתחילת 1974 עם שני ילדים קטנים – יוסי בן השנתיים ואחותו הגדולה. אחר כך נולדו תאומים. המסלול שלו היה קלאסי: ישיבה תיכונית, הסדר, גולני, בר אילן. המפגש הראשון שלו עם בג"ץ היה כשנכשל בבחינה של לשכת עורכי הדין. הוא ייצג נבחנים מתוסכלים נוספים שעתרו נגד הוגנות הבחינה, אך העתירה נדחתה. אבל לא החוויה הזו היא שהביאה אותו לעסוק בעשייה ציבורית לצד העבודה כעורך דין.

"כשהייתי בבר אילן בניתי על קריירה בעריכת דין. חבר טוב אמר לי: בוא נצא לשליחות של שנתיים. נקרב יהודים, נעסוק בדברים נעימים יותר מעריכת דין. יצאנו לכולל של תורה מציון בממפיס, טנסי. זו הייתה שליחות בתוך הקהילה, העברנו שיעורים ופעילויות". יום אחד הרב היה צריך לנסוע לשבת וביקש מפוקס למסור את הדרשה לציבור. "אמרתי לו, מה? 400 איש? האנגלית שלי לא משהו, איך אסתדר? הוא טפח לי על השכם ואמר: you will be fine, ובאמת זה עבר בסדר, אנשים אהבו. אז הבנתי שיש לי אפשרות להשפיע ציבורית".

כשמשפחת פוקס חזרה לארץ ליווה יוסי את אפי איתם במשך תקופה בהתנדבות, היה חבר הנהלת מועצת יש"ע וייצג את משה זר בבג"ץ כשהמדינה רצתה לפנות את רמת גלעד, שעומדת על תילה עד היום. "התחלתי להיות עורך דין במאבקים התיישבותיים". ואז הגיעה התוכנית של אריאל שרון.

התקופה ההיא הייתה אינטנסיבית מאוד. שילמת מחירים משפחתיים וגם כלכליים. איך לא עוזבים באמצע?

"כתוב 'במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש'. התחושה הייתה שאי אפשר לעזוב. לא היו ארגונים של זכויות אדם או תנועות לאיכות השלטון שהתעניינו בזה ובאו לעזרת המתיישבים. לא היו עורכי דין שיגישו עתירות בהתנדבות. לכן הקמתי יחד עם נחי אייל ועדי מינץ את הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. הוא נתן לנו גב. עורך הדין יצחק מירון עשה במקביל עבודה משפטית נהדרת בכל הקשור לפיצויים, כדי שאם התוכנית תתבצע בכל זאת, העקורים לא יינזקו. היו לו הרבה הצלחות". פוקס משמש עד היום יושב ראש הפורום המשפטי, שחברים בו מאות עורכי דין וכלכלנים.

בזאת לא תמה הפעילות הציבורית שלו. במשך שנים ארוכות הוא היה איש ליכוד, ובשנת 2015 רץ לפריימריז בבית היהודי, "בשנה שבה כולם רצו", הוא צוחק. אחרי כמה חוויות בשדה הזה, "הגעתי למסקנה שהמשקל הסגולי שלי הוא לא בפעילות הפוליטית אלא בתוך עולם המשפט, לטובת המחנה הלאומי ולתיקון מערכת המשפט".

כלקח ממה שראה בהתנתקות, כבר כשרץ בבית היהודי הוא הוביל קמפיין לתיקון מערכת המשפט. היום הוא פוגש שוב את המערכת הזאת מזווית אחרת, הזווית של נתניהו. "אני חושב שזה מזל של הציבור שנתניהו לא הלך על הסדר טיעון. היה נכון מצידו ללכת על זה בלי לקבל קלון, ולא להמשיך לשלם מיליונים כדי לנהל את המשפט שלו". אז למה מזל? "המשך ניהול המשפט אפשר לחשוף את עומק השחיתות שיש בפרקליטות המדינה", שחיתות שהוא התריע עליה בזמן ההתנתקות כשהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הפך את החלטת פרקליטת המדינה עדנה ארבל להעמיד את שרון לדין באשמת שוחד. "אחרי ההמלצה של ארבל, פתאום פורום החווה הוליד תוכנית הפוכה לגמרי מכל מה שהוא אמר לבוחרים. מישהו חושב שזה בא פתאום?"

"אם תהיה לו קואליציה רחבה הוא יפעל לתיקון מערכת המשפט". נתניהו
"אם תהיה לו קואליציה רחבה הוא יפעל לתיקון מערכת המשפט". נתניהוצילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

"כל התיקים – בלי בשר"

פוקס הוא הפרשן המשפטי של ערוץ 14 ומלווה את תיקי נתניהו עוד משלב החקירות. "כשערוץ 14 עוד היה ערוץ 20, היו מראיינים אותי מעת לעת כעורך דין ימני שמומחה לנושאים מינהליים־חוקתיים וקצת צווארון לבן". כשהוא החל להיות אורח של קבע, פנה אליו מי שהיה אז מנכ"ל הערוץ, אבי שמידט, והציע לו את משבצת הפרשן המשפטי של הערוץ. "אני לא מתפרנס מהפרשנות הזאת, זה פחות או יותר מכסה את הוצאות הדלק", הוא צוחק, אבל הוא בכל זאת בוחר להיות שם. "זו במה חשובה. כמי שעוקב אחרי המשפט מתחילתו בלי מסננים, אני חושב שההשפעה שהייתה לי על חשיפת מה שמתחולל בתיקים הייתה משמעותית".

פוקס סובר שכל התיקים נגד נתניהו תפורים. "נתניהו הגיע למעמד בינלאומי ומדיני חזק מאוד והפך להיות גוליבר. הוא הפך לסמל של המחנה הלאומי. אז הבינו בשמאל ובמקומות שהשמאל שולט בהם שהדרך היחידה שבה הם יחזרו לשלטון היא אם יצליחו להפיל את הסמל הזה". אגב, הוא מחדד, "המחנה הלאומי הוא לא מחנה 'אף שעל', אלא מחנה שייסד מנחם בגין, שבו המשותף לכולם הוא הזהות היהודית. כיפות סרוגות, חרדים ועדות המזרח".

מתי חשבת לראשונה שהתיקים הם על כלום? לא האמנת לרגע שיש משהו?

"כשפורסמו המלצות המשטרה כבר ראיתי שמשהו שם לא בסדר. אלה לא היו צריכות להיות המלצות, אלא סיכומי חקירה. הגשתי עתירה לבג"ץ, העתירה נדחתה. המשטרה אמרה: אנחנו עשינו מה שצריך. זה שהציבור קורא לזה ככה, זה לא אשמתנו". אחר כך הוא הגיש עתירה נוספת, ובה טען שאל ליועץ המשפטי לממשלה להכריז על החלטתו להגיש או לא להגיש כתב אישום נגד נתניהו בתקופת בחירות. יש בכך, כך כתב, התערבות בוטה בבחירות. "ידעתי שאם תהיה כותרת ב'מעריב', ב'ידיעות' ובאתרי האינטרנט 'נתניהו מואשם בשוחד', מיד חמישה מנדטים עוברים מהימין לשמאל". העתירה נדחתה, תוך שהשופטים מטעימים כי פוקס "מתערב בריב לא לו".

אבל הטענות של פוקס הן לא רק פרוצדורליות. "מראש, כשראיתי במה הוא מואשם, הרמתי גבה. אף אחד מהתיקים לא נראה עם בשר. תיק אחד מתנות, כשאני יודע שאולמרט קיבל עטים בשווי מיליון שקל וסגרו לו את התיק. בתיק שני, נוני מוזס ניסה לשכנע את נתניהו לקבל שוחד אבל הוא לא הסכים. ובתיק השלישי, שאלו את שי ניצן איך הוא מאשים את נתניהו בשוחד בתמורה לסיקור אוהד, הרי אין תקדים לזה בעולם המערבי, אז הוא אמר 'צריך להתחיל מאיפשהו'. אמרתי לעצמי: צריך להתחיל מאיפשהו? אנחנו מדברים על ראש ממשלה מכהן, זה לא אמיתי. אבל חשבתי, בוא נראה, אולי יתפתח משהו".

תומכי נתניהו מכנים את כתבי האישום וההתנהלות של הפרקליטות מולו "מתפרה". יש משהו בשיח הזה שנשמע קצת דמיוני. איפה נמצאת המתפרה הזאת? מי מנהל אותה?

על השולחן של פוקס מונח המגזין המודפס של ערוץ 14, שבו כתבה פרי עטו, הפרושה על למעלה מעשרים עמודים ונקראת 'כך תפילו ראש ממשלה מהימין – המדריך המלא'. בכתבה מפורטת המעורבות של עיתונאים, משפטנים, המפכ"ל, פרקליט המדינה שי ניצן ועוד ועוד בהפלת נתניהו.

"המתפרה היא לא פורום החווה שמוליד תוכנית גירוש. פה יש דבר מובנה. נתניהו הוא סמל של המחנה הלאומי, שהפילו אותו כשהחל לדבר על תיקון מערכת המשפט. תזכרי שכשיעקב נאמן היה שר המשפטים, מיכאל בן יאיר תפר לו כתב אישום על כלום, ולימים שמעון שבס אמר בריאיון לערוץ 1 שהוא שמע את בן יאיר אומר 'אני אתפור את הפשיסט הזה'. נאמן כמובן זוכה לגמרי". לדברי פוקס, היה חשש שנתניהו ושקד יתקנו את העוולות במערכת המשפט, ובתמורה נתניהו קיבל תיקים. "בפרקליטות יש דרג מקצועי ודרג פוליטי. אלה שהופעתי מולם בעתירות ובפרקליטות המחוז הם לרוב אנשים מקצועיים וישרים שעושים מלאכתם נאמנה. אבל יש גם דרג פוליטי, שאתה לא נבחר אליו אם אתה לא מתיישר עם הממסד. ובממסד השמאל שולט". אגב, פוקס זוכר היטב שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות. הוא גם כותב זאת בספרו. אך הוא חושב שנתניהו הוא המנהיג הלאומי היחיד שנמצא היום על המגרש הפוליטי ויכול להיות ראש ממשלה. ויותר מכך: העניין המשפטי גדול מאדם כזה או אחר.

לאן אתה חושב שזה ילך?

פוקס נותן הימור מושכל. הוא יודע שהכול נרשם והארכיון יזכור הכול, ובכל זאת הוא לא מהסס: "לעניות דעתי בתיק 4000 נתניהו יזוכה. בתיק 2000 גם. אין קייס לענות עליו, אין כאן עבירה פלילית בכלל וגם לא רוצים שנוני מוזס יעלה על שולחן העדים. לגבי תיק 1000 אפשר לזכות אותו, ההיקף מצומצם והוא בכלל לא הואשם בקבלת מתנות. אני לא חושב כמו רות גביזון, שאמרה שאין סיכוי שלנתניהו יהיה משפט צדק. אבל המשמעות של לזכות את נתניהו מכל אשמה בכל התיקים היא לפרק את הפרקליטות, כי יהיה כאן כישלון מוחלט אחרי בניית שלושה תיקים והשקעה של כל כך הרבה משאבים, ולכן, כיוון שמדובר בתיק שנתון לפרשנות, אני נוטה לחשוב שלא יהיה זיכוי. בעוד 4-3 שנים נראה הרשעה בתיק 1000". זאת על אף שלדעתו האישית של פוקס, לא היה צריך בכלל להגיש כתב אישום גם בתיק הזה.

הרפורמה במערכת המשפט נחוצה מאוד לדעתו. "לא צריך לעלות על בית המשפט עם D9 או לפטר את כל הפרקליטים, אבל צריך לתקן את הפגמים במערכת". ומהו התיקון? לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, להחזיר את השיניים לגוף שמבקר את הפרקליטות ולחוקק פסקת התגברות כדי שהמילה האחרונה תהיה של הכנסת ולא של בג"ץ. "אם שלושת הדברים האלה יקרו, נהיה במקום אחר". אולי זה גם יעזור לאיומים בנסיגות הבאות.

לקראת סיום הריאיון אני לא מתאפקת. פוקס היה במשך שנים ארוכות איש ליכוד, וכיום מגן על ראש ממשלה לשעבר שלא עשה כלום מול מערכת משפט שהלכה והתחזקה מול העיניים של כל האזרחים, ועם האקטיביזם שלה גרמה לא מעט עוולות. ולא רק זה, נתניהו עצמו מינה חלק מהאנשים שחסידיו מגנים היום בכל פה. "השמאל לעולם לא ייגע במערכת המשפט. היא זו שמשמרת את הכוח שלו. ונכון, נתניהו לא עשה דבר בעניין עד שזה חרך את שולי גלימתו", פוקס מודה, "אבל אני מאמין שאם תהיה לו קואליציה ימנית, רחבה יותר מ־61, כלומר שהיא לא על חודו של קול, הוא יעשה את השינויים הנדרשים. אם יהיה לו קשה להקים קואליציה והוא יצטרך חיבורים עם אישים מהשמאל או מהמרכז – לא ייגעו בשום דבר במערכת המשפט".

***