רחל סילבצקי
רחל סילבצקי צילום: חזקי ברוך

המאמר 'הגיורים המקילים באמריקה' של הרב מאור קיים והרב דוד שץ שהתפרסם בבמה זו בגיליון שעבר חושף בפני הקוראים פרק היסטורי בנושא הקלות שהנהיגו חלק מהרבנים האורתודוקסיים שעסקו בגיור בארצות הברית בין השנים 1840–1980.

הכותבים מוסיפים שזה גם היה הנוהג במרכזים יהודיים אחרים בתקופה ההיא, ומנמקים את ההקלות בניסיון למנוע התבוללות בארצות הברית. ברור שהקורא אמור להשוות את הסיטואציה המתוארת לזו הקיימת בקרב עולי רוסיה בארץ היום והפולמוס על התנאים לגיורם שנסוב סביב הדרישה מגרים לקיום מצוות.

אכן היה, במידה מסוימת, ניסיון להקל בגיור בארצות הברית, והוא בוודאי היה לשם שמיים. אבל הניסיון נכשל. הכותבים העבירו מידע על תקופת הניסוי בלי לציין את מידת הצלחתו.

אין מידע במאמר על האופן שבו התקבלו ילדי הגרים האלו שלא שמרו מצוות אם ביקשו להתחתן עם יהודים שומרי מצוות, אבל אין צורך לחקור את הנושא, מאחר שברור כשמש שהניסיון נכשל. המילה "אם" לפני המילים "ביקשו להתחתן עם יהודים" במשפט הקודם אומרת הכול.

מספיק רק לצפות בנתוני ההתבוללות בארצות הברית בשנים האחרונות, הנעים סביב 70% במקרה הטוב באוכלוסייה היהודית הכללית - וזה כשיש בפניהם אפשרות ל"גיור" רפורמי שאינו דורש כלום והם אינם פונים אפילו לזה – כדי להיווכח בכישלון הניסוי.

אי אפשר להעתיק ניסויים חברתיים מתקופה לתקופה וממקום למקום. הפרמטרים משתנים. בארצות הברית ובכל העולם של תקופת ההקלות שצוינה במאמר, הדת הייתה דבר מרכזי, הרוב האמינו בבורא עולם ואף ציינו זאת ללא עוררין במטבע האמריקני ובמילים שתלמידים דקלמו בכל בוקר בבית הספר. לפחות 50% מאזרחי ארצות הברית הנוצרים הגיעו לכנסייה ביום ראשון, ואף היהודים, גם אלו שלא שמרו מצוות, היו קשורים ליהדות. עובדה שניתן להסיק מהמחקר היא שבתקופה ההיא הרבה מהם רצו שבן או בת הזוג יהיו יהודים, ופנו לרבנים אורתודוקסים כדי לסדר זאת.

היום הכנסיות בכל העולם המערבי התרוקנו מצעירים. הדת אינה רלוונטית לדור הצעיר במערב, הפרוגרסיבי והלא פרוגרסיבי, למעט מהגרים מוסלמים. בסקרים, כששואלים על שייכות, זו אינה שאלה על דת, ואנשים אומרים שהם "מזדהים כיהודים מבחינה אתנית" (כמו כן לקבוצות אתניות אחרות כמו "נייטיב אמריקנס") בלי שמישהו שואל אותם מה זה, ומי באמת יהודי ברקע שלהם, אם בכלל. הם נחשבים יהודים "אתניים" ללא גיור כלשהו וללא קשר לדת היהודית, ללא מחשבה לגבי אמונה באלוקים ובטח לא לגבי אמיתות התורה. הם מתקבלים כיהודים בחברה (ובסקרים, אגב) אם רצונם בכך. האם יש מישהו בעולם האורתודוקסי הסבור שזה מספיק בשביל להיקרא יהודי כהלכה? נושא ההקלות של אז אינו רלוונטי בכלל. זו המסקנה המתבקשת מהניסוי.

והעולים מרוסיה שאינם יהודים, לא רק שאינם קשורים לעצם הרעיון של דת ואמונה, אלא חלק לא קטן מהם למד לבוז לדת ואף לשנוא את היהדות ואת הדתיים. הנושא אינו רק קיום מצוות (שעליו אינני מתיימרת להביע דעה, למרות שניהלתי עם בעלי ז"ל מכון גיור לצעירים בכפר הנוער הדתי ובו הם התחייבו לקיום מצוות, למדו ותרגלו אותן ואף זכיתי לקחת בנות לטבול במקווה באווירת קודש), אלא גם הבסיס: האם צריך לדרוש אמונה בא־ל אחד ובאמיתות התורה ממי שרוצה להפוך חלק מהעם היהודי, בנוסף להיותו ישראלי, כמו שהיה בתקופה המתוארת במאמר, שבה ניסו חלק מהרבנים להרשות הקלות בגיור בארצות הברית? אצל חלק מהעולים אפשר להניח שזה קיים, אבל האם מישהו באמת חושב שזה נכון לגבי עשרות אלפי העולים שההקלות המוצעות היום לגיור אמורות למשוך לבית דין לגיור?

חווינו בשנה החולפת עוד ניסיון שנכשל, אם לצטט את דברי חבר הכנסת ניר אורבך. העתיד של עם ישראל אינו חומר ניסויי, והוא ודאי חשוב יותר מהרכבת ממשלה שהורידה את תנאי הסף להשתתפות בהובלת מדינת היהודים היחידה.

***