לידידיה היקר והאהוב
כמי ששותף ב"קמפיין" הובלת שינוי התודעה ביחס להר הבית ובניית בית המקדש, כבר שנים רבות, ברצוני דבר ראשון להודות לך על כתיבתך בכלל ועל נושא זה בפרט. הטור שכתבת הוא עוד בירור חשוב בנושא, ועל כך תבורך.
כנער בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת מרכז הרב למדתי את ספרו המיוחד של הרב יששכר שלמה טייכטל 'אם הבנים שמחה'. אני מניח שאתה מכיר את הספר אבל לטובת הקוראים אציין שמדובר ברב מגדולי יהדות סלובקיה, שעד לשואה היה אנטי ציוני ואף חתם על כרוזים כנגד עליה לארץ יחד עם גדולי ישראל. במהלך השואה בהיותו במחבוא הוא עשה חשבון נפש נוקב, וכך הוא כותב:
ואודה על האמת ואזכיר את חטאי, שגם בעיני היה לנמאס מפעל הזה של בנין הארץ מחמת ששמעתי כן מהרבה מנהיגי חרדים סתם, ונשרש בלבי כך, ולא התעניינתי בזה כלל, כי טרוד הייתי בגירסא בלימוד תלמידים ולחבר חיבורים בגפ"ת ובשו"ת להשיב לכל שואל בדבר ה׳, ורק אחר שלקינו בגלות החל הזה עיינתי בהלכה זו והאיר ה׳ עיני שטעות היה בידי וביד אשר התנגדו לזה, ואני מודה ואומר, ...׳דברים שאמרתי לכם טעות היו בידי׳, ומודים דרבנן היינו שבחייהו,
ובהמשך הוא מוסיף:
ואין אני מבטל דעתי דעת תורה משום גדול או רבי בזמנינו, רק אם יתווכח עמי בדרך משא ומתן של תורה בראיות מדברי חז"ל, אז אודה על דבריו אם יצדקו, אבל לא בסברות כרסיות לחוד.
אנו חיים בדור מיוחד במינו, דור שזוכה לראות ניסים שאבותינו רק חלמו והתפללו עליהם. אנו זוכים לראות בקיבוץ גלויות, בפריחתה של ארץ ישראל, אנו שומעים קול ששון ושמחה חתן וכלה וזקנים וילדים ברחובות ירושלים, ויחד עם זאת אנו רואים כיצד האזהרות של משה רבנו 'שמנת עבית כשית' מתדפקות אל פתחינו. כיצד התועבות עליהם נאמר "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" צועדות אצלנו בראש חוצות. כיצד מדינת ישראל מובלת להיות מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית.
מציאות זו חייבה לפחות אותי לחשבון נפש עמוק. הבנתי שלמדינת כל אזרחיה יש חזון יש חלום, ואילו האנשים שאמורים היו להוביל את חלום המדינה היהודית, מתנכרים לחלום שלהם. הברק בעיניים, האש שהציתה את הלבבות במאבקי גוש אמונים על ארץ ישראל, התברגנה ב"ה בישובים הפורחים ביו"ש ובגולן ודוכאה עד עפר באפר של גוש קטיף. באין חזון, יפרע עם.
במקביל, באותם שנים, אותם אלו שהשארנו בארץ היו כהבטחת התורה 'לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה'. הם עשו את תפקידם נאמנה והזכירו לנו כל פעם מחדש שיש לנו כאן תפקיד, והוא יכול להתממש רק במקום היחיד בעולם שבו בחר ה'.
תמונת המצב הייתה פתאום ברורה, ה' מסמן לנו לעבור שלב בגאולה. כך כותב הרמב"ן בפירושו לתורה:
"ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה,.... ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים"
דברי הרמב"ן לא הותירו ספק. חייבת לבוא התעוררות מלמטה, לא מדוד המלך שעמד בראש העם, אלא דווקא מעם ישראל, מאתנו האנשים הפשוטים. כשעשיתי את הבירור ההלכתי בנושא זה התחוור לי כי אותם חששות שעמדו לנגד גדולי ישראל אשר התנגדו לבניין הארץ מול המצווה הברורה לעלות ולרשת אותה, דומות להפליא לחששות מפני החובה לעלות ולהיראות בהר ה' ולחדש בו את העבודה.
החששות שהעלית מוצדקים, ממש כמו החששות שכשיהודים יהיו בארץ הם יחללו שבת בהיכלו של מלך, וכפי שאנו רואים אף חמור מזה יכפרו בו ממש. אך כשמגיעה השעה והרגע, הלבבות מתעוררים והחומות נופלות. להבדיל מהעליה לארץ דווקא בעליה להר הכוחות המעוררים והמובילים הם יהודים יראי שמיים, אשר קדושת ההר והזהירות בכבודו נגד עיניהם, והיא מקרינה ומשפיעה גם על אותם יהודים יקרים ואהובים שמתחברים למקום מהצד הלאומי.
למען הסר ספק אין שום איסור הלכתי לעלות לחלקים גדולים של ההר, על כך אין מי שיכול לחלוק ובענין זה נחזור על דברי הרב טייכטל "ואין אני מבטל דעתי דעת תורה משום גדול או רבי בזמנינו, רק אם יתווכח עמי בדרך משא ומתן של תורה בראיות מדברי חז"ל, אז אודה על דבריו אם יצדקו, אבל לא בסברות כרסיות לחוד."
חששות הם חששות וגם אם הן מוצדקות הם לא הופכות לאיסור. לעומת זאת החובה ההלכתית לשמור על הר ולא להפקירו ביד זדים ופורעים, ולחדש בו את עבודת ה' היא ברורה והרב קוק עליו נסמכת, פעל באופן מעשי ביותר בענין זה. הוא חתם על חוזה עבודה, עם האדריכל יעקב יהודה שבמסגרתו נדרש לחקור את נושא המקדש והר הבית, לאחר שעלה בשגגה ומדד את כל ההר כולל מקום קודש הקודשים, מתוך חתירה ברורה להקמת בית המקדש בפועל.
הצלחתו המטאורית של "קמפיין הר הבית" היא לא בגלל כסף, ולא בגלל כישרון של איש זה או אחר. חלום העליה להר הבית ועבודת ה' בו בשיח הציבורי, החזיר את החזון למדינה היהודית, הוא מצית את הלבבות מברר את היסודות ונותן תקווה לשלום אמת. כשאנו נדע להיכנע ולהשתחוות לפני ה' יכירו וידעו גם כל יושבי תבל כי המלכות שלו היא ויחד נעלה כולנו לציון הר בית ה'.