"אמר רבי אילעי בשלשה דברים אדם ניכר …. ובכעסו". כך הגמרא במסכת עירובין. ועוד למדנו ממקור שמקורו לוט בערפל, כי "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה".
במבוא לספרו החדש Leadership: Six Studies in World Strategy, מסכם "הביסמרק של המאה עשרים", הנרי קיסינג׳ר [כן, בן 99, אבל עדיין כותב בראש צלול], דווקא במבוא לספר - המייצג את מסקנת מחקרו - את תכונותיו האסטרטגיות של מנהיג. בפרקי הספר, מנתח מי שהיה מזכיר המדינה של ארצות הברית, את האסטרטגיות של מנהיגים שונים ברחבי העולם.
קונראד אדנאואר -קנצלר גרמניה המערבית; מרגרט תאצ׳ר – הלא היא "גברת הברזל" - ראש ממשלת אנגליה; ריצ׳ארד ניכסון [איך לא? שהלא תחת נשיאותו שימש פרופסור קיסינג׳ר בתפקידים מהבכירים ביותר בארצות הברית - היועץ לביטחון לאומי, מזכיר המדינה, ואף שני התפקידים כאחד, תקדים שלא חזר על עצמו מאז]; ואנואר סאדאת, נשיא מצריים שהיה ראש וראשון למנהיגי ערב שכרת הסכם שלום עם ישראל, ושילם על כך בחייו.
לא באתי לנתח את ספרו של פרופסור קיסינג׳ר [אבל כדאי מאוד לקרא] . ואולם כן אבקש להביא מובאה אחת מספרו שיש בה על מנת להשלים את המובאות שהבאנו בפתיח לזה המאמר. וכך לשונו: - "Leaders can be magnified - or diminished – by the qualities of those around them".
והיום הזה, מתבקש "הוד מעלתו האזרח" ליתן תשובה, מי הוא זה ואי זה הוא ואשר ישפיע על מהלכיה של מדינת ישראל, ומי יישב לידו בממשלה שתוביל את מדינת ישראל קדימה? חלילה לי מלפסול מנהיג מפלגה זו או אחרת. הכל מייצגים ציבוריות כל שהיא וטוב שכל ציבוריות תשמיע את כולה "בדרך פרלמנטרית".
מעיד אני על עצמי כי יהודי דתי אני, ציוני נלהב, ונטייתו הפוליטית הינה ימנית. או אז עומדות בפני בעצם שלוש אפשרויות [לצערי, בכל הכבוד הראוי, איני חושב שהאיחוד בין שר הביטחון ושר המשפטים מעיד על השקפה פוליטית, כי אם על שעטנז].
וכיצד יודע הוא "אחד העם" המבקש לבחור במנהיג זה או אחר ב"בוא יום פקודה", עת עומד הוא במחשכים של וילון ההצבעה’ מי ינהיג, ומי הם אלה שהינם around him כלשונו של קיסינג׳ר? עשייתו של המנהיג הינה דרך אחת. הסובבים את אותו מנהיג ואשר מנהיגותו תלויה אף בתמיכתם, הינה הדרך שאסור להתעלם ממנה.
לא אכחד, בנימין נתניהו היה ראש ממשלה מעולה. ללא ספק הוא הינו עילוי בממדים נדירים. הצלחותיו בתחומים רבים הינה מרשימה. לדעתי הוא נכשל כראש האופוזיציה, והחל להפגין ממלכתיות רק בימים האחרונים.
סלידתו ממחליפו מר נפתלי בנט, גרמה לו לתקלות, תקלות רבות מדי. כן יש לשאול כיצד "הצליח" מר נתניהו לריב עם רבים כל כך, לשמש סמל של כעס וסלידה אצל רבים כל כך. מאידך, יש מאצל חברי מפלגתו של מר נתניהו שהחשיבה כאילו נעלמה מהם. "כל אשר" יאמר המנהיג, כך ייעשה וכך ייאמר. חלקם מזכירים לי את הסיפור הבא. לאחר שפגש וינסטון צ׳רצ׳ל את שר החוץ הסובייטי ויישסלב מולוטוב במעונו הכפרי בצ׳קרס במאי 1942, הגדיר ראש ממשלת בריטניה את אורחו “I have never seen a human being who more perfectly represented the modern conception of a robot ". לא, חלילה.
אין אחד מנבחרי נבחרת הליכוד שמותר אפילו לחשוב להשוותו לשר החוץ שחתם על ההסכם המושמץ ביותר בהיסטוריה. אבל הגדרתו של המנהיג הבריטי נכונה הינה לגבי מבחרם של חברי הכנסת המייצגים את תנועת הליכוד.
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ הינו עילוי, תוכו כברו, ביצועיסט בחסד. מבריק. אף חבר הכנסת בן גביר יושרו הינו מצרך נדיר כמו גם אמיץ לבו. האיחוד בין שני רבי פעולה אלה והצועדים בעקבותם ["נעם"?] מבטיחה איחוד אצל האחר, אצל אותם, שמר בן גביר או מר סמוטיריץ מבקשים לנדות, לא אצלנו.
אני יודע שהציונות הדתית תהייה מפלגה עוצמתית בכנסת הבאה, אבל בשל המסר הברור והחד שלה, היא גם תהייה כובד משקלה של המחלוקת. רבים מיוצאי תנועת המזרחי והמפד"ל , לא יוכלו למצא שם את מקומם. במחילה, לא הם הגשר בין חלקי העם.
ישנה פוליטיקאית אחת "המשלמת" את המחיר של אחרים. שעשייתה בתקופת היותה שרה – משום מה – לוט בערפל – ושלא כהוגן. אני יודע שהיא סבלה בממשלה הקודמת. אני יודע שמנהיג מפלגתה עשה כל טעות אפשרית. אני יודע שיש המאשימים אותה יחד עם מנהיג מפלגתה לשעבר – אך, ואף זאת, שלא כהוגן. הביקורת אינה מחוברת עם "מעשה שהיה".
וכיצד אדע? כי הייתי שם. לא. איני חבר מפלגה, איני מבקש תפקיד פוליטי. "בד׳ אמותי" אסתפק. אבל כאשר - בתקופה בה היו מבין חברי הממשלה שבקשו להכות בציבור הדתי ובציבור החרדי, הייתה זו שרת הפנים שעמדה בשער. [גם לא ראש מפלגתה]. נוכח הייתי במבחרם של מפגשים בין השרה ובין נציגי הציבור החרדי.
איילת שקד אומנם לא הפריחה סיסמאות, לא "שרה את שירת איילת", אבל מי שלמד בזהירות את הנעשה, ידע גם ידע. ידע על תמיכתה חסרת הפשרות בחינוך החרדי, יודע על תמיכתה ועשייתה בהתנחלויות, תמיכה ועשייה ללא פשרה. פעם הגדרתי את איילת שקד "כחברת הכנסת החילונית הכי דתייה שיש". אני בטוח בהגדרה זו היום כפי שהייתי בטוח בעבר.
אני יודע שכועסים עליה. האם שגתה? בוודאי, אני איני מכיר פוליטיקאי, בכיר ככל שיהיה, גם במעוננו וגם במחוזות אחרים , שאינו נושא "שק של טעויות" על גבו. רשימת הטעויות של ווינסטון צ׳רצ׳ל, אנתוני אידן, פרנקלין ד. רוזוולט, דוד אייזנהאואר, לינדון ג׳ונסון, ריצ׳ארד ניכסון, שארל דה-גול, [רשימה שעלתה באלפי חיי אדם], דוד בן גוריון, גולדה מאיר, מנחם בגין, אריאל שרון ועוד. הרשימה הינה "סימפוניה בלתי גמורה.
אני חושב שמר נתניהו טעה לפעמים טעויות קשות. גם גישתו לגברת שקד הינה שערורייתית ופרימיטיבית, ועלתה לימין במחיר פוליטי כבד. איני מסכים עם הבנתו של מר סמוטריץ את אזרחיה הערביים של מדינת ישראל [לטעמי, הוא מאחד אותם – איחוד של ממש], ו – כן – גם הגברת שקד שגתה אצל סערת הממשלה האחרונה.
היא נגררה - כמעט אמרתי - מחוסר ברירה, על ידי אחרים. אבל שם בממשלה היא נלחמה את מלחמתו של היושב באופוזיציה, לא בשל היותו באופוזיציה, כי אם בשל היושר האישי, האכפתיות של ממש לנושאים דתיים. לנושאים שהציבור הימני חפץ ביקרו. היא ידעה גם ידעה שהיא משלמת מחיר פוליטי כבד מנשוא, אבל האחר היה חשוב יותר. מהתמורה למחיר נהנו יושבי יהודה ושומרון, דתיים וחרדים, ועוד רבדים אצל אוכלוסי מדינת ישראל.
אני יודע שהאמור נשמע כמאמר תמיכה באיילת שקד. לא. זה מאמר תמיכה בכנסת ישראל. שישבו שם אנשי אמת, אנשים שאולי לא דברו, אבל עשו. יחליט העם מה קובע. מה הנציג אמר, או מה הנציג עשה. אותי מעניין מה עשה. וכאן, הגברת שקד מובילה.
אפשר שבכנסת ישבו הגברת מירי רגב, מר דוד אמסלם, מפלגת "נעם", הרשימה המשותפת, ועוד אנשים שכבוד הכנסת אינו נר לרגליהם. ואפשר לטבל את הכנסת ביושר, בתרבות, בעשייה של ממש. [מבחינה זו, פרישתו של ד"ר יובל שטייניץ הינה אובדן מצער מאוד]. התנגדתי לממשלת לפיד. אני חושש ממנו ומ"השכלתו".
אני באמת ובתמים חושב שאסור לכנסת לאבד עשייה ותרבותיות ההולכים ביחד עם השקפת עולם דתית וימנית.
הכנסת תיראה אחרת עם איילת שקד. בלי שקד תיראה הכנסת ענייה יותר, מתורבתת פחות ותשמור פחות, ׳הרבה פחות׳, על נושאים היקרים לכולנו, לאומיים כמו גם דתיים, ללא מחלוקת, ללא "אגודות אגודות". ללא "עדרים עדרים".
יש הכועסים עליה? אני – שהצצתי מאחרי הפרגוד, אומר לה תודה. ובמחשכים, בלחש, יש רבים מהפוליטיקאים היושבים באופוזיציה עושים זאת.