נתונים שמפרסמת השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים על ירידה בשנת 2020 ברמה של 19 אחוזים במספר הנישאים ובמקביל עליה באחוז הצעירים היהודים שגרים כזוג יחד מבלי להינשא.
האם מדובר בעדות לכרסום המתמיד בערך מוסד המשפחה, בהשלכות תרבות הפוסט מודרנית המערבית שאינה מקדשת כלום, גם לא את הזוגיות? האם ניתן לפעול כדי לתקן את המציאות הזו? על השאלות הללו שוחחנו עם נעמה זרביב, יו"ר 'שוברות שוויון', המתמודדת על מקום ברשימת 'הציונות הדתית' לכנסת הבאה.
"אלו נתונים מאוד מצערים ואנחנו מצביעות עליהם כבר הרבה זמן", אומרת זרביב הקובעת כי טיפוח ערכי השוויון המגדרי מוריד את ערך המשפחה ובמקומם מגיעים קשרים שטחיים המבוססים על אהבה רגעית ללא מחויבות ארוכת טווח, ללא רצון לגידול ילדים ואלה לדבריה פוגעים בעיקר בנשים, שמחקר מגלה כי קשר מזדמן פוגע ביכולתן לייצר בעתיק קשרים אמיתיים הנחוצים להן כדי לבטא את עצמן בביטחון. בנוסף, אומרת זרביב, נשים רבות מגלות שכאשר הן כבר רוצות למסד משפחה הן כבר אחרי גיל הפריון, מה שמוביל לחרטה.
זרביב מציינת בדבריה את תופעת הבדידות שהפכה רווחת והולכת במדינות אירופה, בבריטניה מונתה שרה מיוחדת לטיפול בבדידות ובבודדים. לטעמה ולהערכתה בישראל מציאות הבודדים הולכת ומתרחבת אך לא נגיע למציאות כואבת שכזו מאחר ובה הייתה התעוררות מוקדמת.
בדבריה קושרת זרביב בין קידום השוויון המגדרי למחיקת ההבדלים בין לאומים ולמעשה מחיקת זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. משום כך "במקומות שמלמדים שוויון מגדרי מלמדים גם את יום העצמאות עם יום הנכבה. המילים שוויון מגדרי נמצאות על רצף כשהמטרה היא מחיקת הלאום היהודי".
לדבריה המציאות כיום שאין בבתי הספר הממלכתיים חינוך למשפחה כפי שקיים בחינוך הדתי לאומי ובחינוך החרדי כאורינטציה המובילה למשפחתיות כערך. "מכל הקורסים מה שנשאר הוא הסכמה, מוגנות והתנסות. אין שום מילה על חשיבות המשפחה, המרכיבים שלה ועוד, ובנושאים הללו ניתן לעשות הרבה. אם ניכנס דרך משרד החינוך ונעשה שינוי קטן משמעותו תהיה שינוי ענק", היא אומרת וקובעת כי קיים בחינוך הממלכתי הכללי צימאון אדיר לשוב לערכי המשפחה מתוך הבנת השוקת השבורה אליה הובילה התרבות המערבית האירופית.
"מגיעים אלינו ל'שוברות שוויון' אנשים מהקצה הרדיקאלי ביותר ואומרים שמשהו משתבש, לוקחים לנו את המשפחה. יש צימאון ענק בציבור הכללי להחזיר את ערך המשפחה, היהדות עם כל היופי שלה, את מערכת היחסים בין איש לאישה יחד עם הזהות היהודית. צריך לבוא בקומה זקופה ולהציב את הדברים על השולחן".
זרביב מציינת את ראשית המאבק על מושגי ההורות מול מושגי אבא ואימא, על הנקודה המגדרית בשיח ועוד. משמעותם של כל אלה לא הייתה ברורה בתחילת הדרך, אך הסדק הלך והתרחב וההסברה הלכה והשפיעה יותר ויותר.
"אפשר לעשות הרבה מאוד גם בלי לשנות חקיקה. למשל במשרד החינוך במשך 15 שנה הלכו ונעלמו מושגים עד שהיום בחזון משרד החינוך מופיע רק ילד, ללא הורה, ללא מורה וללא שורשים. יש קורסים שבהם אומרים שנלמד ילד בגן על אברהם יצחק ויעקב רק אם הוא ישאל", מספרת זרביב ומבהירה כי משמעות הדברים היא שאין לילד שורשים ודרך להעברת מסורת. למעשה הילד מוצא עצמו תלוש על פי חזון שכזה. בשינוי סמנטי אפשר לחולל שינוי הכרחי, דברי זרביב שמעדיפה שלא להרחיב. "זה מטריד את כולם ואפשר לעשות שינוי גדול ולהחזיר את ערך המשפחה, ערך הנישואין, ערך המשפחות הברוכות והגדולות בהרבה דרכים גם ללא חקיקה".
עוד היא מוסיפה: "גם צעירות מתעוררות ואומרות שהן רוצות משפחה. יש התעוררות מהשטח. נשים רוצות לממש את הנשיות ואת המהות שלהן ואנחנו ניתן להן את הגב לעשות זאת".